הרב עידו פכטר
לחתום בתקווה
התקווה היא הסיפור שעומד מאחורי פרשת 'וזאת הברכה'. אנו רגילים לראות בפרשה זו את סוף התורה, אך מסתבר שהדבר אינו ברור מאליו.
התקווה היא הסיפור שעומד מאחורי פרשת 'וזאת הברכה'. אנו רגילים לראות בפרשה זו את סוף התורה, אך מסתבר שהדבר אינו ברור מאליו.
שמחת התורה באה לידי ביטוי בין היתר בקריאת הפרשה האחרונה בספר התורה, פרשת וזאת הברכה, ובהתחלת פרשת בראשית מיד עם סיומה.
בפרשת וזאת הברכה, הפרשה האחרונה בחמישה חומשי תורה, משה רבנו – אשר נמצא בשעותיו האחרונות ממש – עובר שבט שבט ומברך כל אחד בברכתו המיוחדת לו.
לפעמים ברגעים מורכבים, ובוודאי ברגעי משבר, צריך לזכור מה המהות שלנו ומה הפוטנציאל האמיתי הטבוע בנו. לאן בכוחנו כאומה וכחברה להגיע, גם אם לא רואים את זה עכשיו באופן בהיר
מדוע בשמחת תורה מסיימים ומתחילים את קריאת התורה באותו מעמד? האם לא היה נכון יותר להמשיך ולקרא את ספר יהושע? הרי הוא ההמשך הטבעי של התורה..
הכרת הטוב היא אחת התכונות המבורכות ביותר, היא גם אחת התכונות שאומנם הכי קל ליישמה כאשר אין לך בזה עניין אישי…
הטבע פועל בהוראת הקב"ה, והאדם אינו יכול להישאר אדיש לכך. זהו הבסיס להצבת השמיים והארץ כעדים לברית שבין ה' ובני ישראל.
שירת האזינו מספרת סיפור אחר ממה שאנו רגילים לקרוא בתורה. היא לא קוראת באופן ישיר לשמירת מצוות ולא מזהירה מפני העבירות. היא מתארת מציאות שהולכת לקרות.
חכמים התייחסו למעלתה של השמיעה כפי שמתבטאת בפרשת האזינו, וכיצד השמיעה משפיעה על האדם, תפילתו וגופו מבחינה רוחנית.
השמים והארץ בשירת האזינו נצבים כעדים בעלי תפקיד כפול: מצד אחד הם העדים ומצד שני הם משמשים גם כמוציאים לפועל של דברי הברית.
בעלי המדרש הבינו את המילים על במתי ארץ מלשון במה וגובה, ודרשו את אותה המשמעות גם לגבי ארץ ישראל, המקדש והתורה המורמים מכל שאר הארצות, הפולחנים והדעות.
רבים מהמפרשים מסבירים שייחוד שירת האזינו הוא בהיותה מקפלת בתוכה את ההיסטוריה, את העבר ההווה והעתיד של עם ישראל, מבריאת העולם ועד לימות המשיח.
