אבי כהן סקלי
לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה
האומה הישראלית נבחרה להיות אנטיתזה למצרים ולחברה המושחתת שלה: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו". הדברים ברורים בגילוי עריות, בשפיכות דמים ובעבודה זרה, אבל מדוע מצמידה התורה אמירה
האומה הישראלית נבחרה להיות אנטיתזה למצרים ולחברה המושחתת שלה: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו". הדברים ברורים בגילוי עריות, בשפיכות דמים ובעבודה זרה, אבל מדוע מצמידה התורה אמירה
התורה מצווה שאש תמיד תהיה על מזבח העולה ולעולם אסור לה להיכבות, והיא מציינת זאת בשלושה פסוקים שונים, מה שהוביל את פרשני המקרא למצוא עומקים נוספים במצווה זו ובקשר שלה
קרבן אשם גזלות הוא פגיעה כלכלית באדם אחר מישראל, אך כשהתורה מתארת את החטא היא משתמשת במילים 'ומעלה מעל בה"- מדוע גזל מהזולת נחשב כמעל בה'?
החטא, גם חטא השגגה יכול להימנע על ידי הידיעה, החוויה והעבודה המשותפת של העם. כאשר התודעה היא שעלינו להיות בספינה אחת יחד – אז הערבות ההדדית מונעת חטא ונפילה.
התורה מתארת את השכנת השכינה הבאה לידי ביטוי בכך שכבוד ה' מלא את המשכן ובעמוד הענן ובעמוד האש. מדוע היה חשוב לתורה לסיים את ספר שמות, לסיים את החלק של
הפרשה נפתחת בציווי להבאת תרומה למשכן:"ויקחו לי תרומה מאת כל איש" מה המשמעות של המילה "לי" בציווי זה? למה מתכוון הקב"ה שהוא מבקש שיקחו "לי" תרומה?
ונשמע קולו בבואו אל הקודש – איזה קול צריך להישמע בבוא הכהן הגדול, האם קול פעמונים או קול אחר? ומהי תכלית השמעת קול זה?
אחד מהציוויים המופיעים בפרשתנו מתייחס ליחס ליתום ולאלמנה, ומבנה הדברים דורש עיון והסבר: "כל אלמנה ויתום לא תענון". נעיין במשמעויות השונות של הציווי.
בשני פסוקים התורה מתארת את בני ישראל בתוך ים סוף, שני פסוקים כמעט זהים בניסוחם, אך בכל זאת שונים.
הפרשה פותחת בפסוק שלדעת פרשנים רבים חוזר על עצמו: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק, אולם בעל הכלי יקר מלמד שלא כך הדבר.
בפרשת תולדות מספרת התורה על המתח שבין אבימלך ויצחק שמוביל לסילוקו של יצחק מגרר. את הסיבה לכך מביאה התורה: לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד – אולם לאחר מכן אנו קוראים
