אבי כהן סקלי
בשבילי לא ירדה שכינה לישראל
שכינה בעם ישראל מופיעה לא כאשר כל אחד מנסה את כוחו, אלא רק בחיבוק משותף, בחיבורים, בהבנה שאי אפשר לבד, רק כאשר – "שבת אחים גם יחד".
שכינה בעם ישראל מופיעה לא כאשר כל אחד מנסה את כוחו, אלא רק בחיבוק משותף, בחיבורים, בהבנה שאי אפשר לבד, רק כאשר – "שבת אחים גם יחד".
מצווה התורה לשחוט את החטאת באותו המקום בו נשחטת העולה, ונשאלת השאלה: מדוע הדגשה זו? מה הקשר שבין העולה והחטאת? נעיין בתשובת הכלי יקר לכך.
פרשת צו מספרת התורה על שבעת ימי המילואים שבהם הוקדש המשכן. ננסה לברר שאלות העולות מהפסוקים כגון: מתי היו ימי המילואים? ומה נעשה בהם?
התורה מדגישה: קח את אהרון ואת בניו אתו, הדגשה שמעוררת את השאלה: במה היה חסר הפסוק אם לא הייתה המילה אתו נאמרת?
מה הסיבה להבדל בין דיני קרבן תודה לשאר הקורבנות? בנוסף לכך, אם חייבים בקורבן זה להקריב חמץ – מדוע נצטווינו להקריב לצידו גם מצות?
שלוש פעמים נכתב שהאש תוקד על המזבח מבוקר עד בוקר, ועל כך מוסיפה התורה פעמיים שהאש לא תכבה. לכאורה, הדבר מיותר! ננסה לעמוד על משמעות הציווי.
פרשת ויקרא מפגישה אותנו עם עבודת הקורבנות והתורה מדגישה את מקומו של הרצון האישי בעבודה זו: "יקריב אותו לרצונו לפני ה'". מה חשיבות הדגשה זו?
הפסוק הפותח את ענייני הקורבנות פותח ביחיד ומסיים ברבים, ועל כך שואל בעל הכלי יקר- מדוע? ובתשובתו הרב מדייק מהו הקורבן האמיתי העולה אל ה'.
פרשת ויקרא, באמצעות ההתעסקות בתורת הקורבנות, מפגישה אותנו עם אותה ניגודיות בנפש האדם – הניגוד בין השאיפה לטוב ובין נפילות שמלוות את חיינו.
הפרשה מלמדת אותנו את אחד מהיסודות הגדולים של החיים. כל אחד מבני ישראל עלול לחטוא! אך חשוב מכך, היא מלמדת שכל אחד מסוגל לכפר.
בעלי המדרש מסבירים שהילדים מתחילים בלימוד התורה מספר ויקרא כי אין מתאים מהם ללמוד את ספר הקורבנות הקדושים והטהורים, ונראה רעיון נוסף לכך.
נחלקו חכמים האם המשכן צווה לכתחילה או בדיעבד וההשלכות של המחלוקת על מקומו של המשכן קשורה גם בתחומים נוספים, ובעיקר ביחסינו לעולם החומר בכלל.