פרשת ויקהל

פרשת ויקהל (שמות ל״ה–ל״ח) מתארת את תחילת ביצוע בניית המשכן וכליו לאחר חטא העגל והכפרה עליו. משה מקהיל את כל בני ישראל ומעביר להם תחילה את צו ה’ על שמירת השבת – איסור עשיית מלאכה בשבת, ובפרט איסור להבעיר אש ביום השבת​. חכמינו למדו שסמיכת ציווי השבת לציווי המִשכן מלמדת על כך שכל ל״ט אבות המלאכה האסורות בשבת נגזרו מסוגי המלאכות שנעשו בהקמת המשכן​.

לאחר הזכרת השבת, משה מוסר את ציווי ה’ על איסוף תרומות מהעם – חומרים שונים הדרושים לבניית המשכן – ומונה את מרכיבי המשכן וכליו כפי שנצטווה בהם בהר סיני​. הוא מזמין את כל בני ישראל לתרום את חומרי הגלם שמהם יבנה המשכן, כליו ובגדי הכהונה. העם אכן מביא תרומות בשפע רב כל כך, עד שמשה צריך להורות להם להפסיק להביא משום שיש כבר די והותר חומרים למלאכה​.

לאחר איסוף התרומות, משה מודיע על מינוי האומנים הראשיים: בצלאל בן אורי משבט יהודה ואהליאב בן אחיסמך משבט דן, יחד עם “כל איש חכם־לב”, לבצע את עבודת הבנייה המורכבת​. בצלאל ואהליאב מתוארים כמי ש”מילא אותו רוח אלוקים, בחוכמה, בתבונה ובדעת” (שמות ל״ה: ל־לא) לבנות את המשכן, ואף ללמד אחרים את המלאכה (כפי שמודגש בפסוק ל״ה: לד)​. בהמשך הפרשה מובא תיאור מפורט כיצד עשו האומנים את כל חלקי המשכן בדיוק כפי שנצטוו. עיקר הפרשה מוקדש לתיאור בניית המשכן וכליו, בסדר הבא​:

1. יריעות המשכן, אוהל העיזים והמכסה (שלוש שכבות הגג).
2. קרשי העץ המצופים זהב, הבריחים והאדנים (בסיסי הכסף) למבנה קירות המשכן.
3. הפרוכת המבדילה בין הקודש וקודש־הקודשים, ומסך פתח אוהל מועד.
4. ארון הברית וכפורת הזהב שעליו עם הכרובים.
5. השולחן ולחם הפנים שעליו.
6. המנורה בעלת שבעת הקנים ושמן המאור המיוחד שלה.
7. מזבח הזהב (מזבח הקטורת) והקטורת שהוקטרה עליו.
8. שמן המשחה הקדוש למשיחת כלי הקודש ואהרן ובניו.
9. מזבח הנחושת (מזבח העולה) וכל כלי השרת שלו.
10. הכיור וכנו מנחושת, שנעשו ממראות הנחושת של הנשים.
11. חצר המשכן – קלעי החצר, עמודיה ואדניה – המקיפים את המתחם החיצוני.

התיאור בפירוט זה כמעט זהה לציוויי ה’ שכבר הופיעו בפרשות תרומה ותצוה (וגם תחילת כי־תשא) לגבי בניית המשכן וכליו. סדר העשייה בפרשת ויקהל שונה במקצת מסדר הציווי שבפרשות הקודמות – למשל, כאן מתחילים בבניית היריעות והמבנה לפני תיאור עשיית הארון וכלי הפנים – והפרשנים דנו בשאלה מדוע סדר הפרטים שונה ומה משמעות הדבר​. בסוף הפרשה (שמות ל״ח:כ) הושלמה מלאכת עשיית כל חלקי המשכן; בהרכבתם ובהקמת המשכן עצמו תעסוק הפרשה הבאה, פקודי.

המצוות הכלולות בפרשה ועיקרי הדגשים

רוב פרשת ויקהל עוסקת בביצוע בפועל של ציוויים שניתנו בפרשות תרומה ותצווה, ולכן אין בה מצוות חדשות מרובות . המצווה העיקרית המופיעה בפרשה היא חידוש ציווי השבת – איסור המלאכה ביום השביעי. התורה מדגישה כאן במיוחד את האיסור “לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת” (שמות ל״ה: ג)​. חז”ל למדו מכאן שאפילו הבערת אש – פעולה הנחוצה בדרך כלל להכנת אוכל ועשיית מלאכות – אסורה בשבת, וחכמי ההלכה דנו מדוע הוזכרה הבערת אש בפירוש:

יש שראו בכך ייחוד איסור זה לאזהרה (לאו) בפני עצמו, ויש שלמדו מכך שכל מלאכה אסורה נפרדת (ללמד שחילול שבת על כל מלאכה הוא עבירה נפרדת)​. לפי מניין המצוות של הרמב״ם, פסוק זה מייצג את המצווה היחידה הנמנית בפרשת ויקהל – איסור הבערת אש (או עשיית דין והענשת מוות) בשבת. מעבר לכך, שאר הפעולות המתוארות – בניית המשכן, יצירת הכלים, התרומה וכדומה – אינן מצוות לדורות אלא הוראות שעה שבוצעו אז (המצווה לבנות מקדש ניתנה כבר קודם באופן כללי). עם זאת, מתוך הפרשה נגזרים עקרונות הלכתיים חשובים: כאמור, הגדרת מלאכות שבת נלמדת ממלאכות המשכן​, והעובדה שבניית המשכן נעצרת בשבת מלמדת ששמירת השבת אינה נדחית אפילו למען משימה קדושה זו​.