בתחילת פרשת שלח לך מצווה הקב"ה את משה לשלוח מרגלים לארץ כנען. מה היה תפקיד המרגלים? האם באמת היה צורך בשליחותם מצד כיבוש הארץ? במפרשים ובעלי המדרש מופיעות דעות שונות ביחס לשאלות אלו, והמדרש רבה מביא אחת מהן:
שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים – רַבִּי אַחָא הַגָּדוֹל פָּתַח: יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם (ישעיהו מ׳:ח׳), לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ אוֹהֵב וְהִתְנָה עִמּוֹ וְאָמַר לוֹ: לֵךְ עִמִּי וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ מַתָּנָה. הָלַךְ עִמּוֹ וָמֵת. אָמַר הַמֶּלֶךְ לִבְנוֹ שֶׁל אוֹהֲבוֹ: אַף עַל פִּי שֶׁמֵּת אָבִיךָ, אֵינִי חוֹזֵר בִּי בַּמַּתָּנָה שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ – בּוֹא וְטֹל אַתָּה.
כָּךְ הַדָּבָר: הַמֶּלֶךְ – מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהָאוֹהֵב – זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי (ישעיהו מ״א: ח׳), אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בּוֹא לֵךְ עִמִּי – לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ (בראשית י״ב: א׳), הִתְנָה עִמּוֹ שֶׁיִּתֵּן לוֹ מַתָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ (בראשית י״ג: י״ז), וְכֵן הוּא אוֹמֵר: כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה (בראשית י״ג: ט״ו), אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנֵתִי עִם הָאָבוֹת לִתֵּן לָהֶם אֶת הָאָרֶץ וּמֵתוּ, אֵינִי חוֹזֵר בִּי אֶלָּא: וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם (ישעיהו מ׳: ח׳).
דורש רבי אחא את הפסוק מישעיהו, ואי אפשר שלא להתייחס להקשר שבו נאמר הפסוק: כחלק מנחמת הנביא לירושלים ועמה שנרצה עוונה, מתייחס הנביא להבדל שבין הבטחת הקב"ה והבטחות בשר ודם:
(ו) קוֹל אֹמֵר קְרָא וְאָמַר מָה אֶקְרָא כׇּל הַבָּשָׂר חָצִיר וְכׇל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה. (ז) יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ כִּי רוּחַ יְהֹוָה נָשְׁבָה בּוֹ אָכֵן חָצִיר הָעָם. (ח) יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם. (ישעיהו, מ', ח')
מסביר המלבי"ם:
יבש חציר וציץ יבול – אבל דבר אלהים והבטחתו יקום לעולם, כמו שנאמר: אנוש כחציר ימיו כי רוח עברה בו ואיננו, אבל וחסד ה׳ מעולם ועד עולם על יראיו..
האדם נמשל לחציר הזמני – וכך גם יכולותיו, ואילו הקב"ה הוא והבטחתו עומדים לעולם. משום כך ברור לדרשן שמטרת המרגלים איננה צבאית, שהרי אם הקב"ה נמצא עם ישראל אין עם שיכול לעמוד כנגדו. לכן מוצא הרב טעם אחר בשליחות והוא קיום ההבטחה לאבות.
במובן זה שליחת המרגלים יכולה להיות מובנת בשתי דרכים:
הראשונה היא ששליחותם והליכתם בארץ מקבילה למעשי האבות: כשם שאברהם התהלך בארץ בכדי לקנות אותה לעתיד לבוא, כך הליכת המרגלים בעצם קונה את הארץ בשביל עם ישראל. השנייה היא ששליחות המרגלים מהווה את תחילת הכיבוש והזכייה בארץ ממש, ובכך מתקיימת ההבטחה לאבות.
נשאלת השאלה: מדוע לשלוח לרגל דווקא את הנשיאים? הנשיאים היו כנראה מהמבוגרים שבעם ולאו דווקא אנשי המלחמה שבו, ונראה שהעדיפות הייתה לשלוח אנשי מלחמה או בחורים צעירים שיכולים לנוע בזריזות. ונוסיף לשאול מדוע היו צריכים להישלח כול הנשיאים? הרי כאשר יהושע שלח מרגלים נשלחו רק שניים, מה שכנראה הקל על התנועה וההיטמעות שלהם באוכלוסייה המקומית.
שני מובנים הנ"ל יכולים לענות על שאלה זו: מכיוון שיש בשליחות עניין של קניית הארץ והקבלה לאבות ולא עניין של ריגול באמת, לכן חשוב שישלחו דווקא הנשיאים ושילחו מכל שבט ושבט:
נשיא השבט הוא המייצג את השבט כולו ומסמל את ההמשכיות מהאבות אל עם ישראל, ומשום כך חשוב שהוא יהיה הזוכה בארץ בשביל שבטו. מסיבה זו גם נשלחו נציגים מכל השבטים, וזאת משום שלכל שבט ושבט יש חלק ונחלה בארץ.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
פרויקט הקריאה בתורה הוא חגיגה אמיתית של מורשת, מסורת ודיוק בלשון הקודש. הקריאה בתורה היא לא רק מצווה, אלא גם חוויה שמחברת אותנו לשורשים העמוקים של העם היהודי. כאן תוכלו להאזין לקריאת פרשת שלח לך בשני נוסחים – הנוסח הירושלמי והנוסח המרוקאי – ולהיחשף ליופייה של המסורת שהועברה מדור לדור.
התורה בפרשה מדגישה עניין שלכאורה נראה לא רלוונטי: וחברון שבע שנים נבנתה לפני צען מצרים, מדוע מציינת זאת התורה? נעיין בדברי המפרשים המוצאים מסר חשוב בהדגשה זו.
התורה מספרת על עונשם של המרגלים שחטאו שהם נענשו במגיפה. ביחס לכלב ויהושע מדגישה התורה שהם נותרו בחיים, למה נוספת הדגשה זו אם ברור שלא חטאו?
הדבר החשוב ביותר שמנהיג יכול לתת לאנשים הוא חזון, תמונת מבט של עולם טוב יותר המצפה לנו בעתיד. היכולת לצייר תמונה כזו איננה קלה.
מדוע נשלחו המרגלים ומי בכלל רצה בשליחות זו? חטאם של המרגלים מעורר שאלות אלו, וננסה לעמוד על הסיבות לשליחתם והאם חטאם היה קשור בסיבות אלו?
פרשת הנסכים והמצוות שבאות לאחריה נפתחת במילים: כי תבואו אל ארץ מושבותיכם, נעיין בדברי חכמים ובדברי הבכור שור המסבירים את פשר הסמיכות שבין פרשת המעפילים ובין פרשת הנסכים.
