מוטי מלכא
שבעת ימי המילואים
פרשת צו מספרת התורה על שבעת ימי המילואים שבהם הוקדש המשכן. ננסה לברר שאלות העולות מהפסוקים כגון: מתי היו ימי המילואים? ומה נעשה בהם?
פרשת צו מספרת התורה על שבעת ימי המילואים שבהם הוקדש המשכן. ננסה לברר שאלות העולות מהפסוקים כגון: מתי היו ימי המילואים? ומה נעשה בהם?
התורה מדגישה: קח את אהרון ואת בניו אתו, הדגשה שמעוררת את השאלה: במה היה חסר הפסוק אם לא הייתה המילה אתו נאמרת?
מה הסיבה להבדל בין דיני קרבן תודה לשאר הקורבנות? בנוסף לכך, אם חייבים בקורבן זה להקריב חמץ – מדוע נצטווינו להקריב לצידו גם מצות?
בסופה של פרשת צו, לקראת חנוכת המשכן בפועל, מצווה הקב"ה את משה לכנס את העדה כולה, באוהל מועד – אך כיצד ניתן לעשות זאת? על כך בדברים הבאים.
שלוש פעמים נכתב שהאש תוקד על המזבח מבוקר עד בוקר, ועל כך מוסיפה התורה פעמיים שהאש לא תכבה. לכאורה, הדבר מיותר! ננסה לעמוד על משמעות הציווי.
פרשת ויקרא מפגישה אותנו עם עבודת הקורבנות והתורה מדגישה את מקומו של הרצון האישי בעבודה זו: "יקריב אותו לרצונו לפני ה'". מה חשיבות הדגשה זו?
עבודת ה' אינה מתבטאת רק בפולחן הדתי – עבודת הקורבנות, אלא מבוססת קודם כל על הברית לגבי מעמדו המוסרי של האדם, את זה אסור לנו לשכוח.
פותחת התורה את מסכת הקורבנות של ספר ויקרא באמירה זו, וחכמים זיהו קושי המסתתר בתוך נוסח דברי התורה: אדם כי יקריב מכם – הרי ברור שהמקריב הוא מקרב עם ישראל,
פרשת ויקרא, באמצעות ההתעסקות בתורת הקורבנות, מפגישה אותנו עם אותה ניגודיות בנפש האדם – הניגוד בין השאיפה לטוב ובין נפילות שמלוות את חיינו.
הפרשה מלמדת אותנו את אחד מהיסודות הגדולים של החיים. כל אחד מבני ישראל עלול לחטוא! אך חשוב מכך, היא מלמדת שכל אחד מסוגל לכפר.
בעלי המדרש מסבירים שהילדים מתחילים בלימוד התורה מספר ויקרא כי אין מתאים מהם ללמוד את ספר הקורבנות הקדושים והטהורים, ונראה רעיון נוסף לכך.
פרשת ויקרא על הפרשה פרשת ויקרא היא הפרשה העשרים וארבע בתורה, והיא פותחת את ספר ויקרא. ה' קורא אל משה מאוהל מועד ומוסר לו את דיני הקרבנות. תחילה באים קרבנות
