בעת היציאה לקרב מצווה התורה את כהן משוח המלחמה, לדבר אל בני ישראל:" וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל־אֹיְבֵיכֶם", אך מדוע צריך לפתוח הכהן את מילותיו במילים "שמע ישראל" ? הרי היה יכול להגיד את דבריו מיד?
פרשת פסח שני, על פי המפרשים, הייתה ראויה להיאמר בתחילת ספר במדבר, אולם לא נאמרה שם משום שהיא מלמדת גנות על ישראל, אך לא ברור מהי הגנות המתבטאת במעשה פסח שני?
האומה הישראלית נבחרה להיות אנטיתזה לאומת מצרים והחברה המושחתת שלה, ולאורך הפרשה מזכר יסוד הקיום הישראלי כנגד המצרי: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ" הדברים ברורים כאשר מדובר בגילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה או עבירות חמורות אחרות, אבל מדוע התורה מצמידה את האמירה היסודית הזאת לאיסור רמאות מידות, במשקל ובמשורה?
חז"ל נותנים משקל רב לסמיכות הקיימת בין פרשיות מסוימות בתורה, ולכן שואלים מה באה ללמדנו התורה כאשר הסמיכה את ברכת הכוהנים לקורבנות הנשיאים ?
התורה מצווה: איש אמו ואביו תיראו וסומכת ציווי זה לשמירת השבת. בעל הכלי יקר מסביר לא רק את נוסח הציוויים וסמיכותם, אלא כיצד הם רלוונטיים כיום.
בצרעת הבית מגיע האדם אל הכהן ואומר לו: כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת, ועל כך שואלים: מדוע נאמר כ- נגע, למה לא אומר: נגע ראיתי? תשובת חכמים מלמדת אותנו עד כמה חשוב לדעת לומר: לא יודע!
המכנסים הם חלק בלתי נפרד מבגדי הכוהנים – 'ועשה להם מכנסי בד', ומצד אחד נראה שהם הפשוטים שבבגדים, אך רבים מהפרשנים מצאו בהם יסודות שצריכים ללוות כל אחד מאתנו.
פרשיות "ניצבים-וילך" מכניסות אותנו לעיצומה של הברית בין עם ישראל לקב"ה. ברית נצחית שיש בה עליות ומורדות ביחסים בין עם ישראל לקב"ה. משה מבין את המורכבות הקיימת ביחסים שבן בני אנוש לבורא עולם, את המורכבות בנפשו של כל אדם והוא מזהיר ממספר תהליכים אשר יכולים להוביל את האדם להתרחקות מהקב"ה.
תוך שהתורה מצווה שלא לעשות כחוקות הגויים וברכיהם, היא מביאה אמירה מעניינת: תמים תהיה עם ה', אך מהי תמימות? ומה דורשת מאיתנו תמימות זו?
לשם מה מדגיש משה רבנו לשופטים את הציווי "שמוע בין אחיכם", הרי אי אפשר לשפוט בין שני צדדים מבלי לשמוע אותם? מה המשמעות של ציווי זה?
התורה מספרת על עצת בלעם, עצה שהשיא בלעם לבלק, אך התורה אינה מספרת מהי אותה עצה ומדוע בכלל השיא בלעם עצה לבלק?
התורה מצווה שלא לעשות כמעשה ארץ מצרים וארץ כנען. ציווי זה וניסוחו הביא את הכלי יקר לעסוק בנושא הסכנה הטמונה בקיום היהודי בגולה.