פרויקט הקריאה בתורה הוא חגיגה אמיתית של מורשת, מסורת ודיוק בלשון הקודש. הקריאה בתורה היא לא רק מצווה, אלא גם חוויה שמחברת אותנו לשורשים העמוקים של העם היהודי. כאן תוכלו להאזין לקריאת פרשת פנחס בשני נוסחים – הנוסח הירושלמי והנוסח המרוקאי – ולהיחשף ליופייה של המסורת שהועברה מדור לדור.
אחרי פתיחה קצרה המתארת את שכר פנחס ואת הציווי להרוג את המדיינים, מגיע הציווי לפקוד את בני ישראל. הציווי הזה מופיע באופן שאינו רגיל. הפסוק הפותח את הציווי בשני משפטים שונים, כאילו שאינם קשורים זה לזה – צד אחד התייחסות לסיום המגיפה ומצד שני ציווי על המפקד, מה המשמעות של המבנה הלא רגיל הזה?
פרשת "פנחס" היא בסימן חילופי הנהגות והיא מלמדת שיעור חשוב במנהיגות. משה מבקש לוודא שלעם יש מנהיג ראוי אחריו, בקשה שאינה מובנת מאליה בימנו.
אלמלא פרשת בנות צלפחד היתה כתובה בתורה, לא היינו מסוגלים לדמיין אותה. היעלה על הדעת שתינתן זכות לאנשים מעם ישראל להתווכח עם משה על התורה? הייתכן שאלוהים יסכים לשנות את דיני התורה פעם אחר פעם בעקבות דרישות המגיעות מן העם?
מה ניתן ללמוד על קנאות – היא טובה או רעה? היא לגיטימית או פסולה? כדי לענות על כך עלינו לקרוא בזהירות את מעשה פנחס, ולנסות להבין את המניעים שלו. מה גרם לפנחס להרוג נשיא שבט מישראל?
בפרשת פנחס מספרת התורה על עליית משה להר נבו ועל סמיכת יהושע, אך האם זה מקומם של הדברים? ואם לא, מדוע נאמרו כאן?
בנות צלופחד מבקשות את נחלת אביהם, אבל מדוע הן זכאיות לכך? ומדוע הן מדגישות שבחטאו מת? הבכור שור ובעלי המדרש מוצאים ב תוך דבריהן את התשובה לכך.
פרשת פנחס עמוסה באירועים גדולים, שכל אחד מהם הוא סוג של אירוע שיא בפני עצמו, אבל לצד אירועי שיא אלו מתארת התורה גם את מה שבניהם- השגרה.
בפרשת פנחס מלמד אותנו משה רבנו שיעור חשוב במנהיגות: לדעת מתי ואיך לפנות את הדרך ולתת לדור חדש של הנהגה לעלות ולצמוח.
בפרשת פנחס מצווה ה' במי שהחטיאו את בני ישראל, אבל דבר מעניין קורה בציווי: הקב"ה לנקום במדיינים דווקא, אבל לא במואבים! ולכן עולה השאלה- מדוע?
בפרשת פנחס, כחלק מההכנות לפרידה ממשה, עולה משה לראות את הארץ, ובתוך כך מבקש מהקב"ה שימנה מחליף ראוי- אִישׁ עַל הָעֵדָה להנהיג את עם ישראל.
פרשת פנחס מסתיימת בפרשת המועדות- קורבנות החובה המוקרבים בכל יום (קורבן התמיד) ובמועדים. בעלי המדרש, העלו את השאלה: מדוע נאמרה פרשה זו כאן?
