אבי כהן סקלי
הברכה שבאמונה
אחד העונשים שהקב"ה עלול להביא על ישראל הוא חוסר האמונה: ולא תאמין בחייך.. מה הקללה בכך? ובעיקר- כיצד מצאו חכמים את הברכה בתוך עונש זה?
אחד העונשים שהקב"ה עלול להביא על ישראל הוא חוסר האמונה: ולא תאמין בחייך.. מה הקללה בכך? ובעיקר- כיצד מצאו חכמים את הברכה בתוך עונש זה?
בעל הכלי יקר מזהה קשר בין מצוות המלך, הנובעת מלמידה מהעמים השכנים, ובין מצוות הביכורים, ומתוך כך הוא מסביר את המשמעות הלאומית של הביכורים.
מדוע בברכות מעמד הר גריזים ועיבל נאמר: 'יעמדו לברך' בלשון פעילה ואילו הקללות נאמרות בלשון 'יעמדו על הקללה' בלשון סבילה? על כך בדברי הכלי יקר.
שתי מצוות פותחות את פרשת כי תבוא: מקרא ביכורים ווידוי מעשרות. את שתי המצוות צריך האדם לומר בפיו, אך הן נבדלות בעוצמת הקול של אומרן.
"את ה' האמרת היום" ו"וה' האמירך היום": להאמיר פירושו לרומם ולהעלות, כנראה מן המילה אמיר, צמרת העץ. על ההדדיות המכבדת שבין ה' לישראל, ובין אב לבנו.
בפרשת כי תבוא מאמירים בני ישראל את הקב"ה עליהם, והקב"ה מאמיר את בני ישראל לעם. נחלקו הפרשנים מה מקור המילה האמרה וכיצד להסביר לפיה את הפסוק.
מדוע התורה בפרשת כי תבוא בוחרת לסיים את חטיבת המצוות של ספר דברים דווקא במצוות מקרא ביכורים ווידוי מעשרות? ומה יש בכך ללמד אותנו?
לא לחינם מופיע הפועל לזכור, על הטיותיו השונות, מאות רבות של פעמים במקרא, כפי שזיהה ההיסטוריון יוסף חיים ירושלמי. עבודת הזיכרון היא העבודה המרכזית של החוויה היהודית.
משה רבנו נותן כלים לדורות. הפעם הכלים הם "לב לדעת", "עיניים לראות" ו"אזניים לשמוע". רק בחירה של כל אחד ואחת מאיתנו תוביל אותו לתקן את הרגע המפוספס, ולזכות בכוח הלב
משה מבין שאין משמעות לתורה הכתובה על אבן- גם אם תחזיק מעמד לנצח, אם העם אינו מסוגל לשמוע ולהקשיב. אין משמעות לטקסי ברכה וקללה אם העומדים בטקסים אלו לא מסוגלים
ההבנה וההכרה שאנחנו חלק משרשרת אחת ארוכה היא הכרה יסודית ומכוננת. מכוחה עלינו לקבל על עצמנו שבמשמרת שלנו, התהליך יימשך והשרשרת לא תיפסק.
מדוע מדגישה התורה: הכהן אשר יהיה בימים ההם? וכי יש אפשרות לגשת לכהן מימים עברו? נראה כיצד הסבירו זאת חכמים ומה ניתן ללמוד מכך.
