פרשה בדקה

פרשת במדבר פותחת ספר חדש ונקראת תמיד לפני שבועות, ללמד שכשם שהמדבר פתוח לכולם – כך התורה מזומנת לכולם.

בפרשת בחקותי מלמדת התורה על תגובת העם לעונשי הקב"ה: וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי – העונשים באים 'במקרה', ולכן אינם מחייבים שינוי, אך התורה באה ללמד להיפך – עלינו לקחת אחריות ולתקן!

פרשת בהר חושפת אותנו לעולם הכלכלי של התורה: עולם מאוזן שבו לכול אחד יש את שלו אך מחוייב גם להסתכל על זולתו.

קדושת ה' וקידוש ה' יכול להתבטא בדברים הגדולים בחיים, אך גם בדברים ובפרטים הקטנים – בדרך בה אנו מתנהגים עם הסובבים אותנו.

שתי שבתות צריכים ישראל לשמור בשביל להיגאל, ושתי שבתות 'גדולות יש במעגל השנה: שבת שובה ושבת הגדול. שבת שובה לקראת יום היראה ושבת הגדול לקראת פסח המבטא את האהבה שבין הקב"ה ועם ישראל.

הצרעת מלמדת את החוטא לשמור על לשונו, לדעת שלא כל דבר צריך לשתף ולהעביר. ואנו צריכים ללמוד גם כן, ובמיוחד היום, שלא לשתף ולא להעביר כל דבר ששומעים.

על מנת להתקרב אדם צריך להקריב – הן בחיים הפרטיים שלנו והן בעבודה הרוחנית, הקורבנות שהאדם מקריב הם הכלי שלו להתקרב לקב"ה.

על מנת להתקרב אדם צריך להקריב – הן בחיים הפרטיים שלנו והן בעבודה הרוחנית, הקורבנות שהאדם מקריב הם הכלי שלו להתקרב לקב"ה.

כל אדם עלול לטעות, אבל רק אדם אחד בטוח שיטעה, ואת זאת לומדים חכמים מדברי התורה: אשר נשיא יחטא. נראה כיצד מתקשר הדבר למגילת אסתר ולפורים.

שלושה מנהיגים מסכמים את בניית המשכן: משה, בצלאל ואהליאב. כל אחד מהם מלמד אותנו מסר לחיינו, ומלמדים על מנהיגות עם ענווה.