בעת היציאה לקרב מצווה התורה את כהן משוח המלחמה, לדבר אל בני ישראל:" וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל־אֹיְבֵיכֶם", אך מדוע צריך לפתוח הכהן את מילותיו במילים "שמע ישראל" ? הרי היה יכול להגיד את דבריו מיד?
פרויקט הקריאה בתורה הוא חגיגה אמיתית של מורשת, מסורת ודיוק בלשון הקודש. הקריאה בתורה היא לא רק מצווה, אלא גם חוויה שמחברת אותנו לשורשים העמוקים של העם היהודי. כאן תוכלו להאזין לקריאת פרשת שופטים בשני נוסחים – הנוסח הירושלמי והנוסח המרוקאי – ולהיחשף ליופייה של המסורת שהועברה מדור לדור.
תוך שהתורה מצווה שלא לעשות כחוקות הגויים וברכיהם, היא מביאה אמירה מעניינת: תמים תהיה עם ה', אך מהי תמימות? ומה דורשת מאיתנו תמימות זו?
עם הכניסה לארץ ישראל עתיד העם לבוא במגע עם יושביה, והתורה שמה לב לצורך להזהיר את בני ישראל מפני מפגש זה: לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם, אך שונה האזהרה כאן מזו שמופיעה בספר ויקרא.
מצווה התורה למנות שופטים ושוטרים על עם ישראל: שפטים ושוטרים תתן לך, ובעל כלי יקר מוצא במילים ונוסח הציווי הנהגות רלוונטיות גם לימינו היום.
למי מופנה הציווי הידוע "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּף", למי הוא מתייחס לבעלי הדין, לשופטים או לשוטרים ? ומדוע כפלה התורה את לשונה, וכתבה פעמיים צדק ?
ההכרה באנושיות, זו הדרך להינצל מעיוותים חברתיים. בציווי על הקמת מוסדות השלטון, משה מודע לכוח הרב שהוא מוסר בידי חלקים מן החברה, דבר עלול לשמש כחרב פיפיות ולפגוע בסופו של דבר בחברה עצמה, אם לא ישתמשו בכוח הזה בצורה מדודה ונכונה.
מדוע נסמכו מתנות כהונה לפרשת המלך? ומה בכלל בין מתנות כהונה ובין פרשת שופטים? תשובתו המעניינת של בעל הכלי יקר מסבירה זאת…
מצווה התורה: 'לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם' – ברור מאליו שלמידת חוקי הגויים, כשפים וניחושים למיניהם היא אסורה, אולם היחס ללמידת נושאים אלו כתחום לימוד היא שונה – היא מותרת ובמקרים מסוימים אף נחוצה.
מתארת התורה מצב שיש לאדם שאלה או קושי: 'כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט' ועל כן הוא עולה לבית הדין, לשופטים ולמורי ההוראה שיענו על השאלה. אך ישנם מקרים בהם גם הדיינים לא יודעים או לא מכירים את דבר המשפט, ובמיוחד כאשר מדובר בשאלות שעולות ממציאות חדשה שלא הייתה מוכרת לפני כן. כיצד על הדיינים לנהוג במקרה זה?
בנוגע למינוי המלך, התורה מתארת שעם ישראל יבקש למנות עליו "מלך ככל הגויים". התורה מסכימה לזה, אך מבהירה שכדי שהחברה תתקיים באופן ראוי, גם על המלך חלות מגבלות.
התורה, בפרשה שמציבה את הסדר המשפטי-חברתי, שוזרת שלוש פעמים לאורך הפרשה את הצורך לדרוש, לחקור ולהגיע לאמת. זה הבסיס היסודי והעיקרי.
