לקראת שבועות : דיני ומנהגי ט' באב

יסוד חומרתו של צום תשעה באב

צום תשעה באב נחשב לחמור מכל שאר הצומות שתיקנו חכמים, וזאת מפני שהוא יום בו נכפלו הצרות על עם ישראל, שכן בשני תאריכים אלו, ובהם התחילה הפורענות, נחרבו שני בתי המקדש – בית ראשון ובית שני. תקנת הצום חלה על פי נביאים וחכמים, וחיובו הוא גמור ואינו תלוי ברצונם של ישראל כל זמן שבית המקדש חרב, בניגוד לצומות הקלים (כגון עשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז וצום גדליה) שחיובם חל מכוח מנהג ישראל שקיבלו עליהם לצום בהם עד בניין בית המקדש. למעשה, צום תשעה באב דומה באופיו לצום יום הכיפורים, שכן "כל מה שתקנו חכמים בתשעה באב, תקנו כעין מה שנצטווינו בתורה ביום הכיפורים, ובכלל זה החובה להתענות בחמשת העינויים".

שכחת גדולתנו

ויקחו לי

לב לדעת

לעשות את השבת

א. משך התענית ומהות האיסורים

צום תשעה באב נמשך יממה שלימה, מן השקיעה בערב שלפניו ועד צאת הכוכבים למחרת, בדומה ליום הכיפורים. זאת בניגוד לצומות הקלים הנמשכים רק מעמוד השחר ועד צאת הכוכבים. בתשעה באב חמישה דברים אסורים, בדומה ליום הכיפורים, שאינם רק איסור אכילה ושתייה. איסורים אלו חלים גם על "בין השמשות" שלפני הצום.

איסור אכילה ושתייה: אכילה ושתייה אסורות לחלוטין בתשעה באב. מי שאוכל ושותה בתשעה באב, עליו נאמר "ותהי עונותם על עצמותם", והוא אינו רואה בשמחת ירושלים.
איסור רחיצה: כל רחיצה של תענוג אסורה בתשעה באב, בין במים חמים ובין בצונן, ואפילו להושיט אצבע אחת למים אסור.

◦ רחיצה לצורך ניקיון: מותר לרחוץ ידיים אם הן מלוכלכות בטיט או צואה, אך רק לפי הצורך להסרת הלכלוך ולא את כל הידיים.

◦ נטילת ידיים שחרית: נוטלים ידיים שחרית, אך יש להיזהר ליטול רק עד סוף קשרי האצבעות. לאחר ניגוב הידיים, כשעודן לחות קצת, מותר להעבירן על העיניים להסרת לכלוך.

◦ נטילת ידיים למצווה: כהנים הנוטלים ידיהם לברכת כהנים מותרים ליטול את כל כפות ידיהם, מכיוון שזו נטילת מצווה ולא תענוג. גם נשים המבשלות ומדיחות כלים וירקות מותרות לגעת במים, שאין זו רחיצת תענוג. מי שהזיע מאוד וסובל, רשאי לרחוץ את מקום הזיעה.

◦ טבילת מצווה: טבילה של מצווה שזמנה בתשעה באב, כגון טבילת נידה, נדחית לאחר הצום.

איסור סיכה: אסורה סיכה של תענוג (מריחת שמן או משחה). אך סיכה לצורך רפואה (כמו משחה לחטטים בראשו, לשפתיים סדוקות, או נגד גירוד ויתושים) מותרת, היות ואין בה כוונת תענוג אלא צורך. מוצרי קוסמטיקה לייפוי אסורים. אין מריחים בשמים בתשעה באב, מפני שיש בזה תענוג, למרות שיש שהקילו.
איסור נעילת הסנדל: אסורה נעילת סנדלים או נעלי עור. נעליים העשויות מבד, עץ, שעם או גומי מותרות, כי מרגישים בהן את קושי הארץ. אולם, כיום שנעליים מחומרים שאינם עור יכולות להיות נוחות ולהגן על הרגל, יש פוסקים שמחמירים ואוסרים כל נעל שרגילים ללכת בה בחוץ במקום שיש אבנים. יחד עם זאת, ישנם עדיין מקילים בנעליים שאינן מעור, ואין למחות בידם.

◦ היתרים בנעילת הסנדל: חולה, יולדת, חייל במבצע, או מי שהולך במקום בו קיים חשש סכנה (כגון מעקרב) או רפש וטיט – מותר להם לנעול נעלי עור, היות ואין כוונתם להליכה נוחה אלא לצורך. מי שנצרך למדרסים מותר לו להניחם בתוך נעל בית או נעל גומי פשוטה.

איסור תשמיש המיטה: תשמיש המיטה אסור לחלוטין בתשעה באב. בליל תשעה באב נוהגים להרחיק כמו בנידה (לא לגעת, לא לישון באותה מיטה, לא להעביר חפצים), אך ביום אין חיוב בכל הרחקות נידה, אלא רק בנגיעה של חיבה ובשינה באותה מיטה.

וביום השמיני

וקראתם דרור בארץ

עַד שֶׁהִפִּיל סִיחוֹן וְעוֹג

ועשית עליו זר זהב

ב. פטורים מהתענית

צום תשעה באב חמור יותר מבחינת הפטורים ממנו.

חולים: בצום תשעה באב, רק חולים פטורים באופן מוחלט, ואין עליהם חובה לאכול או לשתות פחות מכשיעור, בניגוד ליום הכיפורים. "חולה" מוגדר כמי שכל גופו חלה, גם אם אין סכנת חיים. יש שכתבו כי אם החולה יכול, ראוי שלא יאכל בלילה כדי להשתתף בצער הציבור, אך ההוראה למעשה שאין צורך לדקדק בכך. מי שהפילה את עוברה, אם היא מרגישה חולשה במשך שלושים הימים שאחרי הפלתה, דינה כיולדת ופטורה מהצום. יולדת בתוך שלושים יום ללידתה נחשבת חולה ופטורה מן הצום. הפטורים מהצום יזהרו לאכול ולשתות דברים פשוטים לצורך בריאותם ולא דברי מותרות ופינוקים.
מעוברות ומניקות: בדרך כלל, מעוברות ומניקות חייבות להתענות בתשעה באב, בניגוד לצומות הקלים שמהן הן פטורות. רק אם הן סובלות מחולשה מיוחדת (כגון הקאות, סחרחורות, חוסר דם משמעותי) או חשש להפלה, או שקיים חשש שתענית תגרום להפסקת חלב אם לתינוק, הן נחשבות חולות ופטורות. אם תשעה באב נדחה מיום שבת, הדין קל יותר, ורוב המעוברות והמניקות פטורות.
ילדים: ילדים שאינם בני מצווה פטורים לחלוטין מתענית אכילה ושתייה, ואין חינוך לצום מלא. עם זאת, מחנכים אותם לא לאכול מעדנים אלא מאכלים פשוטים, כדי שישתתפו באבלות. לגבי שאר האיסורים, מחנכים אותם מגיל חינוך (בערך גיל שש) לא לנעול נעליים מוגנות, ולא לסוך או לרחוץ לתענוג.

התורה והמדבר

כָּל מָקוֹם שֶׁנּוֹפְלִין הֻזְקְקוּ לְמִנְיָן

דג מושט עם ירקות בתנור

הפן הנסתר של התורה

ג. מנהגי אבלות נוספים

בתשעה באב, בנוסף לחמשת העינויים, חלים מנהגי אבלות נוספים, המדגישים את ייחודיותו וחומרתו של היום, היות והוא כולל גם חיוב אבלות ולא רק עינוי, בניגוד ליום הכיפורים.

לימוד תורה: דברי תורה משמחים, שנאמר "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב" (תהילים יט, ט). לכן, אסור ללמוד בתורה, נביאים וכתובים, משנה, מדרש, גמרא, הלכות ואגדות, ואפילו בהרהור. מותר ללמוד רק בדברים עצובים הקשורים לפורענות ישראל ולייסורים, כגון מגילת איכה, ספר איוב (למעט סופו המשמח), פרקי חורבן בספרי מלכים וירמיהו (תוך דילוג על פסוקי נחמה), אגדות החורבן במסכת גיטין, מדרש איכה רבה (תוך דילוג על נחמות), פרק "אלו מגלחין" והלכות אבלות ותשעה באב. לימוד ספרי מוסר המעוררים לתשובה מותר. אם עלה בדעתו חידוש תורה וחושש שישכח, מותר לכותבו בקיצור.
עשיית מלאכה: כל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה, היות והיא מסיחה את הדעת מהאבלות. המנהג המקובל הוא להימנע ממלאכה עד חצות היום, ולאחר חצות יש מקילים לצורך גדול. מלאכה שעלולה לגרום להפסד משמעותי ("דבר האבד") מותרת, בדומה לדיני חול המועד. מלאכות שאין בהן שיהוי או טרדה, כהדלקה וכיבוי, מותרות. מותר למכור מצרכי מזון.
שאלת שלום: אסור לשאול בשלום בתשעה באב, כדרך אבלים. אם אדם שאינו בקיא בהלכה שואל בשלום, יש להשיב לו בשפה רפה ובכובד ראש, או להסביר לו בעדינות. אמירת "בוקר טוב" וכדומה נתונה במחלוקת, ועדיף להימנע. אסור לשלוח מתנות, אך צדקה מותרת.
ישיבה ושכיבה: נוהגים לשבת על הארץ כדרך אבלים, לפחות עד חצות היום. אולם, כיוון שזו מנהג ולא חיוב גמור, יש הקלות כגון ישיבה על כר נמוך או כיסא נמוך (שאינו גבוה יותר מטפח או שלושה טפחים), ובשעת הצורך על כיסא רגיל (לזקנים, חולים, סובלים מכאבי גב). יש נוהגים לישון על הארץ או ללא כר, או עם אבן תחת הראש.
מנהגים נוספים בתפילה ובבית הכנסת:

◦ הסרת הפרוכת, טלית ותפילין: נוהגים להסיר את הפרוכת מלפני ארון הקודש בליל תשעה באב, כביטוי לאבל על קריעת גלימתו של הקב"ה כביכול. רבים מיוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד נוהגים שלא ללבוש טלית גדול ותפילין בשחרית, אלא במנחה, היות ושחרית מבטאת את שיא האבל, ואילו במנחה כבר מקבלים נחמה קלה. טלית קטן לובשים בבוקר, אך עדיף לישון איתו כדי לא לברך. מנהג ירושלים הוא להתפלל בשחרית בטלית ותפילין.

◦ תפילות והוספות: אין אומרים תחנון ונפילת אפים. נוהגים לומר "עננו" בשומע תפילה (לספרדים בכל תפילות הלחש, לאשכנזים במנחה בלבד). מוסיפים "נחם" בברכת "בונה ירושלים" (מנהגי ירושלים לומר בכל התפילות, אשכנזים במנחה בלבד), ומשנים את חתימת הברכה. אסור לשנות מנוסח תפילת "נחם" הרשמי, גם אם חלקו אינו תואם את ירושלים של ימינו. קוראים איכה בבית הכנסת, נוהגים להחשיך את האורות. אין נושאים כפיים בשחרית.

דיני יום עשירי באב: היות ורוב ההיכל נשרף גם ביום עשירי באב, מנהג כשר שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בליל עשירי וביום עשירי. לספרדים האיסור נמשך כל היום, ולאשכנזים וחלק מהספרדים עד חצות היום בלבד. יש מחמירים גם לגבי כיבוס, תספורת, ולבישת בגדים מכובסים ביום זה, ואילו אצל ספרדים העיקר להקל בזה. נוהגים לדחות את ברכת הלבנה לאחר הצום, כיוון שיש לאומרה בשמחה.

שנזכה לחגוג במהרה בבית המקדש השלם!

מלוקט מתוך: ילקוט יוסף – קיצור שו"ע, פניני הלכה, אתר כושרות, אתר הידברות ושו"ע.

Sale!