זאת תהיה תורת המצורע

טעמו וראו כי טוב ה'

פרשת מצורע פותחת בתורת המצורע ביום טהרתו – במעשים והקורבנות שעליו לעשות לפני שיכול לחזור חזרה אל העם והחברה:

(א)  וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (ב) זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טׇהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן. (ויקרא, י"ד)

על הפסוקים הללו  מביא בעל מדרש לקח טוב דרשה מספר תהילים:

כתוב: טעמו וראו כי טוב ה' אשרי הגבר יחסה בו – מה כתוב למעלה: דרשתי את ה' וענני ומכל מגורותי הצילני, חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם! (תהלים ל"ד: ה')

בעל המדרש מבטא מהלך בתוך הפסוקים בפרק ל"ד בתהילים:

(ה) דָּרַשְׁתִּי אֶת יְ־הֹוָה וְעָנָנִי וּמִכׇּל מְגוּרוֹתַי הִצִּילָנִי.

(ו) הִבִּיטוּ אֵלָיו וְנָהָרוּ וּפְנֵיהֶם אַל יֶחְפָּרוּ.

(ז) זֶה עָנִי קָרָא וַי־הֹוָה שָׁמֵעַ וּמִכׇּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ.

(ח) חֹנֶה מַלְאַךְ יְ־הֹוָה סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם.

(ט) טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב יְ־הֹוָה אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה בּוֹ.

הדרשן מציג שאלה ופתרונה הנמצאים בתוך הפסוקים : מהי משמעות – טעמו וראו כי טוב ה'? ויותר מכך – האם כל מעשי הקב"ה אלינו הם טובים, הרי רואים שיש מקרים בהם המסכן נרדף ויש מקרים בהם עם ישראל נרדף! תשובת הדרשן קודם כל שמעשי הקב"ה אלינו הם להיטיב, ובעת שנקרא אליו הוא ישמע: דרשתי את ה' וענני ומכל מגורותי הצילני! וזאת משום שחונה ה' סביב  (קרוב) ליראיו והוא קרוב לשמוע בקשתם. ולכן הפסוק מתפרש כך: יראי הקב"ה שטעמו – שדרשו וקראו אליו, והם נענו משום שהקב"ה קרוב וחונה סביבם, הם ראו והם יודעים כי טוב ה', ולכן אשרי הגבר יחסה בו. 

לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי

תפילת מודה אני

קריאת התורה – פרשת קרח

חטאם של בוני המגדל

אם כן, כיצד מוסבר הקושי שבא על האדם (והעם)? ממשיך הדרשן ומסביר:

לפי שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, ואינו בא בכפישה אלא הכל בצדק שנאמר (תהלים ז): אלהים שופט צדיק ואומר אל צדיק ומושיע. לכך אמר דוד: טעמו וראו כי טוב ה' ,לפיכך צריך אדם להתבונן על כל הבא עליו כעניין שנאמר (איכה ג): נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'.

הקושי הוא תוצר של מעשי האדם, וכאשר אדם חי בידיעה שאין הקב"ה בא להרע לו, אלא להיפך – להטיב לו, אז ברור שאם ח"ו באה עליו צרה, משמע יש במעשיו פגם ולכן עליו לבדוק בעצמו ולחזור בתשובה.

זאת תהיה תורת המצורע

הרעיון שמעלה הדרשן הוא מחזק ומטיל אחריות על האדם לשפר דרכיו, אבל איך מתקשרים הדברים לפרשה כאן? מדוע הביא דווקא דרשה זו בהקשר לטהרת המצורע?

הרב מביא מעשה שקושר את הנושאים:

ומעשה בכהן אחד שהיה רואה את הנגעים ומטה ידו ובקש לצאת חוצה לארץ. קרא לאשתו אמר לה: דעי שבני אדם היו רגילין לבוא אצלי לראות את הנגעים, בואי ואני אלמדך שתהא רואה את הנגעים. אם תראי שער האדם שיבש – המעיין של שער יבש, שכל שערה ושערה ברא לה הקב"ה מעין בפני עצמו, ואם יבש המעיין יבש השער.

אמרה לו אשתו: ומה אם כל שערה ושערה ברא לה הקב"ה מעין ושותה הימנו, אתה שבראך הקב"ה להכיר יחודו ולהללו על אחת כמה וכמה! באותה שעה מנעתו לצאת חוצה לארץ זהו שאמר הכתוב: טעמו וראו כי טוב ה' –  אשרי הגבר – שהקב"ה מספק מזון לכל בריה!

[ומה שאמר הכהן: שכל שער יש לו מעין פסוק מלא הוא, שנאמר (איוב מ): ויען ה' את איוב מן הסערה, אמר לו הקב"ה לאיוב אמרת (שם ט): אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם, והלא כל שער ושער של כל בריה אני מונה אותם לתת להם מעיינים, והיותם ואתה אומר בשערה ישופני כלומר רוח סערה עברה לפניו לפיכך מרבה פצעי חנם, אלא: ודאי אשרי הגבר יחסה בו אשרי – שמתגבר ביצרו ואינו מהרהר אחר מדת בוראו אלא חוסה בו בכל לבו. ]

מהמעשה שמביא הרב רואים ולומדים שהקב"ה מסתכל ויודע גם את הפרטים הקטנים שבבריאה ודואג לכל אחד ואחד מהם – גם לשקרה הקטנה ביותר, ולכן ברור שגם לבריות החשובות שמבטאות ומפיצות את דבר ה' בעולם, גם להם ידאג לתת מזונם. אולם לא בכך מסתמים דברי הרב, והוא ממשיך:

בוא וראה בפרשת אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת: בידוע שאין הקב"ה מביא על האדם אחד מארבעה נגעים הללו אלא על ידי עון. מצאנו בבנות ירושלים כתיב (ישעיה ג): יען כי גבהו, מה כתיב אחריו: וספח ה' קדקד בנות ציון, ואפילו הכי נתנה לו תורה טהרה שנאמר: זאת תהיה תורת המצורע.

אם כן, תורת המצורע מלמדת אותנו לא רק על ההשגחה, כפי שמתבטא במעשה ומתבטא בכך שהמצורע נענש (לכאורה מה איכפת לו לקב"ה כיצד אתנהג לשכני? אלא שגם על זה משגיח ויודע הקב"ה), אלא שגם על התשובה: אם על עוונות שמביאים על האדם צרעת יש תשובה – אז יש תשובה לכל חטא והאדם רק צריך לבוא ולבקש! וכפי שמדגיש הדרשן לפני כן: טעמו וראו כי טוב ה' ,לפיכך צריך אדם להתבונן על כל הבא עליו כעניין שנאמר (איכה ג): נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'!

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

מוטי מלכא

נשוי לעדי ואב לארבעה, ומתגורר כיום בבית שמש. בעבר עסק בחינוך בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של 'הרמן הדפסות'.