וקראתם דרור בארץ לכל יושביה

מתי בפעם האחרונה הרגשתם את תחושה העבד ? האם הרגשתם לאחרונה שאתה עבד למשהו מסוים, שאתה כלוא בתוך איזה מציאות שאתה לא מצליח לצאת ממנה. בעולם העבודה אפשר לראות את זה באופן ברור. יוצא לי מידיי פעם לדבר עם קולגות ואנו מגיעים למסקנה שלפעמים אנחנו כמו ציפור בתוך כלוב. מלא רעיונות, מחשבות ורצונות ובפועל החיים והמציאות קושרים אותנו קרוב לקרקע. זאת תחושה שמלווה לא מעט אנשים, במיוחד כאלו שמחזיקים בתפקידים עם תנאים טובים שקשה להם למצוא אלטרנטיבה בחוץ ולכן הם "חייבים" להישאר. במצב הזה, המציאות מוכיחה שהתוצאה היחידה היא התנוונות ללא עוצמה ולהט, ללא דחף אמיתי להצליח ויצירתיות. כבויים וכבולים בתוך עצמם.

ראיתי גם מקרים אחרים שבהם מנהלים וקולגות "מכבים" את העובדים שלהם ואת החברים העובדים איתם. אני זוכר חבר שעבד איתי באותו מסדרון, שהבוס שלו בכל פעם שהוא היה מגיע עם איזה רעיון חדש, או יוזמה חדשה הוא היה דואג לכבות אותו, באיזה שהוא שלב אותו קולגה התחיל לחשוב כמו הבוס שלו, הוא השתלט לו על היצירתיות, הרצון לנוע קדימה, חתך לו את הכנפיים והשאיר אותו בתוך כלוב זהב. ברגע שהוא הבין את זה הוא הבין שהוא צריך איפוס, להתחיל מהתחלה והחליט לעזוב, אחרי שראה שזאת מציאות חסרת תקנה.  

תורת ברית ותורת חוזה

דָּן, יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד, שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל

נפש קשורה בנפש

ואת שבתותי תשמרו

לכל יושביה

השבת נקרא שתי פרשיות החותמות את ספר ויקרא, פרשיות "בהר" ו – "בחוקותיי". הראשונה עוסקת בדיני שמיטה ויובל ועל הסדרים החברתיים בתקופות אלו והשנייה מפרטת את הברכות שהקב"ה מבטיח לעם ישראל אם נלך בחוקות התורה וחלילה מה יקרה אם נלך בדרך אחרת. אבל לפני שנצלול לסוגיית היובל, בימים אלו, כאשר אנחנו עדיין בתוך מלחמת התקומה למעלה משנה וחצי,  אי אפשר להזכיר את פרשת "בחוקותיי" מבלי להתעכב בתחילה על ההבטחה האחרונה המופיעה בפרשה ולראות אותה מתקיימת לעיננו ממש:

"וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת". (ויקרא כו, יג)

הרבי מלובביץ' (1902-1944, רוסיה וארה"ב) על הפסוק הזה ממש, על ההבטחה האלוקית הזאת לעם ישראל בארצו, כותב דברי חיזוק לחיילי רמת הגולן והנחה אותם להראות את גודלם, חוזקם ותוקפם לאויב כי מזה האויב מפחד ומורתע ובכך תנצח האומה הישראלית:   

"וכמדובר כמה פעמים וכלל הוא הנראה במוחש בכל מקום, שכאשר האויב רואה גודל החוזק והתוקף של המגינים, הרי זה מחריד ומפחיד אותו להתגרות מלחמה, ״כי תיפול עליהם אימתה ופחד״. ויהי רצון אשר יבשר טוב בכל האמור, ובקרוב יקוים היעוד ״ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד גו׳ ואולך אתכם קוממיות״. (אגרות קודש חכ"ח ע' קא-קב)

לוחמי צבא ההגנה לישראל, בכל הגזרות, הראו לאויב את תוקפם וחוזקם בכל גזרה אפשרית, אך לא פחות מזה הם הראו לעולם את האמונה בבורא עולם ובעם ישראל. מי ייתן וברכת ה' "ואולך אתכם קוממיות",  יתקיים באומה הישראלית בארצנו באופן בהיר יותר.

בתחילתה של פרשת "בהר" מצווה אותנו התורה על מצוות היובל : 

"וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה…. וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכׇל־יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל־אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ". (ויקרא כה, ח-ט)

שנת היובל, אשר מגיעה אחרי ארבעים ותשע שנים ומעבר של שבע שמיטות, היא שנת שיא באומה הישראלית, שנה שבה קוראים לחופש לכל יושביה. מה המשמעות של שנת היובל ומה הדיוק של התורה במילים "לכל יושביה", האם יתכן שתהיה אפליה בין קבוצות שונות בארץ ?

המלב"ים (1809-1879, אוקראינה) מסביר שהיציאה לחופשי היא לעבדים בלבד וכל יושביה בה לומר לנו שהמצווה נוהגת רק כאשר כל ישראל בארצם ולכן אם גלו גם חלק קטן מהשבטים, לא נוהגת מצוות יובל. התנאי הנוסף לקיום מצווה זו הוא שכל שבט יושב במקומו ובנחלתו באופן מסודר ולא במצב שיש ערבוב בין השבטים:

"לכל יושביה: הדרור היא להעבדים היוצאים לחירות, לא אל כל יושבי הארץ. ולכן פירשו חז"ל שהוא תנאי – רק אם יש כל יושביה ורק אם יושבים איש על מקומו, שזה מורה כינוי "יושביה", לא בזמן שגלו מקצתם או שאין יושבים בנחלתם". (מלבי"ם על ויקרא, כה', י')

רבי יוסף בכור שור (המאה ה-12, צרפת) מוסיף לנו יסוד גדול על העובדה שמצווה זו נוהגת רק כאשר כל ישראל בארצם, יסוד הנוגע ליושבי חוץ לארץ:

"לכל ישביה. בזמן שכל יושביה עליה, ולפי הפשט, שהמוכר עצמו [ל]חוצה לארץ לגוים, אין לו דרור, שאין ידנו תקופה עליהם, ואורחיה דקרא הוי דא, ולכך כתיב: ישביה, לאותם שיושבים בארץ ישראל". (בכור שור, ויקרא כה, י׳)

אדם ש-"מוכר את עצמו" לחוצה לארץ ובוחר לחיות שלא בארץ ישראל לא יכול להרגיש את הדרור, את החופש, את החירות של האומה הישראלית בארצה. חירות אמיתית קיימת רק בארץ ישראל. איזה יסוד עצום וכמה הוא רלוונטי לימים שבהם אנטישמיות שוטפת את העולם כולו.

קריאת התורה – פרשת חקת

השבת והמשכן

קריאת התורה – פרשת שמיני

פרשת ראה: בנים אתם לה'

וקראתם דרור בארץ לכל יושביה

הנצי"ב מוולוז'ין (1816-1893, פולין) מסביר שהתורה באה להדגיש שהחירות והדרור האלו הם גם כלפי בעלי המלחמה הניצבים מחוץ לביתם בשליחות המלוכה ובשל חוקי המדינה, גם אלו בשנת היובל שבים איש אל אחוזתו :

"וקראתם דרור בארץ לכל יושביה. נכלל בזה בעלי מלחמה העומדין מחוץ לביתם בשעבוד המלוכה ונימוסי המדינה וביובל שבים לביתם ואחוזתם". (העמק דבר על ויקרא כה, י׳)

הרמב"ן (1194-1270, ספרד וא"י) מסביר שהמשמעות של היובל היא שכולם, בלי יוצא מן הכלל, ירגישו את היותם בני חורין, בין היתר על ידי העובדה שהם יוכלו לדור בכל מקום שירצו בארץ ישראל :

"אֲבָל אָמַר "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ", שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם בְּנֵי חוֹרִין לָדוּר בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצוּ. וְאָמַר "יוֹבֵל הִיא", שֶׁבָּהּ יוּבַל כָּל אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ יוֹבִילוּהוּ רַגְלָיו מֵרָחוֹק לָגוּר". (רמב"ן, ויקרא כה, י)

רבי אברהם אבן עזרא (1089-1167, ספרד) משתמש בפירושו למונח "דרור" באסוציאציה מדהימה וכל כך מדויקת מעולם הטבע ומסביר שהאדם מתנהג בדיוק כמו ציפור הדרור, בנוגע לתחושת החופש שלו. כאשר הוא חופשי וברשות עצמו הוא עף ומנגן וכאשר הוא ברשות אדם אחר – הוא עלול למות :

"דרור. ידועה שהוא כמו חפשי וכדרור לעוף עוף קטן מנגן כשהוא ברשותו ואם הוא ברשות אדם לא יאכל עד שימות". (ויקרא כה, י)

כמה הדברים מדויקים כאשר אדם הוא אינו חופשי באמת, כאשר הוא נתון ותלוי באנשים אחרים, כאשר הוא עבד לאנשים אחרים – הוא מכובה, הוא ללא אנרגיות, הוא עלול למות בנפשו, ברוחו ובנשמתו. כאשר פנימיותו של האדם חופשית והוא ברשות עצמו, ואין כבלים חיצוניים המכבידים עליו, הוא יכול להגיע לגבהים עצומים.

הרב אלישע וישליצקי (1954-2019, א"י) מסביר באופן מדויק כל כך ובאופן המתאים כל כך לציפור הדרור של רבי אבהם אבן עזרא שהקריאה לחופשי היא באמת "לכל יושביה", לא רק לאלו העבדים, גם ואולי במיוחד לאדונים :

"וקדשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה". מה הקשר בין דרור לבין קדושה ? התורה מדייקת וקוראת דרור "לכל יושביה" למרות שמי שמשתחרר – אלו העבדים. העבד משתחרר מעבדותו, ולא פחות משמעותי מזה – האדון משתחרר מאדנותו. כמו שמצב העבדות לא מתאים לנפש, גם מצב האדנות לא מתאים לנפש. גם ממנו צריך להשתחרר. לכן נאמר "וקידשתם", דרור כזה הוא קדושה מיוחדת, דרור בלי זיוף. להתבונן ככה על האדם בלי כותרת של "עבד" או "אדון" אלא להתבונן על כישרונותיו והישגיו, זה מה שהתורה אומרת לנו – לקדש את המבט שלנו". (לאורו של הרב אלישע וישליצקי, לפרשת בהר)

איזה מסר עצום. כמה מאיתנו לא מרגישים לפעמים "אדונים" על מישהו אחר, כמה מאיתנו לא מבינים שכולנו בני אדם שווים וכולנו בני חורין, כמה פעמים אנחנו מתנשאים על אנשים אחרים ופוגעים ביכולת לקיים חברה ראויה, חופשית באמת ושוויונית. הלוואי ונבין כולנו את נפשה של ציפור הדרור, את הפריחה הקיימת עם תחושת חופש מלאה ואת העצבות והחושך, כאשר נשלטים בידי אדם אחר או בידי המחשבות שלנו שלא נותנות לנו לעוף ומחזיקות אותנו קרוב לרצפה. 

הרש"ר הירש (1808-1888, גרמניה) מסביר שהיובל באה להתמודד עם הנקודה הזאת בדיוק, להסיר את החולי הפוקד את האומה הישראלית הנובעת מהמעמדות החברתיים וחוסר השוויניות, מתחושת האדנות הטבועה בחלק מהאנשים על אנשים אחרים. במילים חותכות מתאר הרב הירש את העוצמה של שנת היובל :

"הרעות החולות הפוקדות את חייה הפנימיים של החברה, מחמת ההבדלים בין המעמדות החברתיים והחלוקה הבלתי שווה של רכוש, על הניגודים החדים הנובעים מכך בין עושר ועוני, תלות ועצמאות וכו', והמצבים המסוכנים הפוגעים באומות תוך כדי יחסיהן המדיניים עם אומות אחרות – כל אלה מתכפרים ונמחקים על ידי היובל. חסד ה' משיב לאומה את בריאותה החברתית וחירותה המדינית, והאומה מחדשת ימיה כקדם – כביום היווסדה על ידי מתן תורה. על ישראל להתקדם בחירות ועצמאות פנימית וחיצונית זו, שאותה ה' מעניק שוב ושוב, מיובל ליובל, עד שיגיע לאידיאל שלשמו הוא נוסד. או אז יזרח ישראל בקרב העמים, ואורו ייראה למרחוק. הוא יקרא אל כל העמים לנהור אליו, ללמוד את דרכי ה', אשר רק הן יבטיחו את הצדק, החירות והשלום הנצחי עלי אדמות.

תחייה מדינית זו של האומה, נתונה ביד ה', אך גם האומה צריכה לעשות את חלקה; עליה לקיים את שתי הפעולות הגדולות של התחדשות והשבה, אשר ביד האדם לעשותן: שמיטת קרקעות ושילוח עבדים. אין לעשותן כתקנה הנובעת מהתנהגות אנושית או מצורך מדיני. אלא על האומה להכריז עליהן על ידי תקיעת שופר בשם ה', כתוצאה משפטית של שלטונו ושל זכותו כבעלים הקדמונים". (רש"ר הירש, ויקרא כה, י)

האומה הישראלית היא זו שצריכה להוציא את העולם לחירות, עליה לקיים את הפעולות של התחדשות מכוחו של הקב"ה וכוחה ועוצמתה של התורה הקדושה.

שנזכה. שבת שלום. 

אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".