לעילוי נשמת אליהו בן מזל מזל בת נזמה מרדכי בן רחל
במוצאי שבת נשב על הרצפה ונקונן.
המעבר המיידי מאופוריית עונג השבת לתכונת האבל על כל סימניו החיצוניים, הוא גם המשל למעברים יום יומיים מחשלי אמונה, במסלול ההפכים שאנחנו מתנהלים בו חדשות לבקרים:
הצלחה ומפח נפש,ציפייה ואכזבה, התלהבות חולפת וריאליזם צורב.
זה אנושי, אפשרי,
במציאות של יומן אירועים מתעדכן ,במקרו הלאומי ובמיקרו האישי.
זהמתעתע,מטלטל,מנער,
אבל בשליטה עצמית של מי שרואה את הנולד ואף משקיף עליו מעל, בהתנהלותו של המנהל על מי מנוחות,של ההודף את שרעפיו- מי שלא אבדו עשתונותיו,מי שמצווה לשמוח בחלקו על עצם חלקו,על עצם יכולתו לשמח מחלקו.
שבת שלום!
