ספר במדבר

שואלים הדרשנים מדוע נסמכה פרשת המנורה, הפותחת את פרשת בהעלותך, לפרשת הנשיאים שבה מסיימת פרשת נשא והאם ישנו רעיון המקשר שתי פרשיות אלו זו לזו?

אפילו משה רבנו צריך מנהיגים לידו, שייכנסו תחת לאלונקה לשאת את עם ישראל. לשאת משא של עם זה לא דבר פשוט בכלל, לא בימי משה ולא היום.

השראת רוח הקודש על הזקנים הייתה על פי צו ה'. אם כך, מה ייחודי במעשיהם של אלדד ומידד, ומה גרם ליהושע לרוץ למשה רבנו ולספר לו על כך?

יתרו מדייק ומבקש חיבור מהותי לעם ישראל, ללב ולנשמה שלהם. הוא לא מבקש כבוד, נכסים או גינוני כבוד. הוא לא מבקש משרדים מפוארים ולא מבקש עוזרים, מזכירות ורכב שרד. הוא מבקש מהות. הוא מבקש לעשות משהו אמיתי למען עם ישראל.

פרשת בהעלותך פותחת בציווי לאהרון להדליק נר תמיד במשכן ובבית המקדש. מה מטרת הדלקת הנר? הרי הקב"ה לא צריך לאורו! ולצערנו אין לנו כיום לא מקדש ולא כהן בעבודתו, ולכן  אפשר להוסיף ולשאול- מהי חשיבות הציווי לימינו?

מדוע התורה מקדימה את בני קהת לבני גרשון בתיאור עבודת בני לוי? ומדוע אצל בני מררי לא נאמרה נשיאת ראש – שכן נאמרה אצל בני גרשון וקהת?

פרשת בהעלותך מספרת על יציאתם לדרך של בני ישראל, ובתוך כך גם על השיח שבין משה ליתרו, שיח שממנו למד הכלי יקר על מידת דבקותו של יתרו בקב"ה.

השלום, כמאמר חכמים, הוא הכלי המחזיק את הברכה, ולכן מאז ברכת הכהנים ולאורך כל הספרות והליטורגיה היהודית, השלום הרבה לחתום טקסטים וטקסים.

פרשת סוטה מעלה קושיות לא מעטות: מדוע מובאת האישה אל הכהן ולא אל השופט? מדוע יש צורך בהתערבות אלוקית, וכיצד להבין את שכרה ועונשה של האישה?

למה בוחרת התורה להרחיק מן המחנות דווקא את הטמאים בצרעת והזבים, ולא את שאר הטמאים? כמו כן, מדוע קיים שוני באופן ההרחקה מן המחנות?

בפרשת נשא מספרת התורה על נדר הנזיר, וקרבן החטאת שמביא הנזיר בסיום הנדר, עורר את השאלה כיצד יש להתייחס אליה – האם היא רצויה או לא?

בפרשת נשא מצווה התורה על ברכת הכוהנים, ונתמקד בהבנת משמעות חלקה השני של הברכה: יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ.