אלמלא פרשת בנות צלפחד היתה כתובה בתורה, לא היינו מסוגלים לדמיין אותה. היעלה על הדעת שתינתן זכות לאנשים מעם ישראל להתווכח עם משה על התורה? הייתכן שאלוהים יסכים לשנות את דיני התורה פעם אחר פעם בעקבות דרישות המגיעות מן העם?
מה ניתן ללמוד על קנאות – היא טובה או רעה? היא לגיטימית או פסולה? כדי לענות על כך עלינו לקרוא בזהירות את מעשה פנחס, ולנסות להבין את המניעים שלו. מה גרם לפנחס להרוג נשיא שבט מישראל?
בפרשת פנחס מספרת התורה על עליית משה להר נבו ועל סמיכת יהושע, אך האם זה מקומם של הדברים? ואם לא, מדוע נאמרו כאן?
בנות צלופחד מבקשות את נחלת אביהם, אבל מדוע הן זכאיות לכך? ומדוע הן מדגישות שבחטאו מת? הבכור שור ובעלי המדרש מוצאים ב תוך דבריהן את התשובה לכך.
פרשת פנחס עמוסה באירועים גדולים, שכל אחד מהם הוא סוג של אירוע שיא בפני עצמו, אבל לצד אירועי שיא אלו מתארת התורה גם את מה שבניהם- השגרה.
בפרשת פנחס מלמד אותנו משה רבנו שיעור חשוב במנהיגות: לדעת מתי ואיך לפנות את הדרך ולתת לדור חדש של הנהגה לעלות ולצמוח.
בפרשת פנחס מצווה ה' במי שהחטיאו את בני ישראל, אבל דבר מעניין קורה בציווי: הקב"ה לנקום במדיינים דווקא, אבל לא במואבים! ולכן עולה השאלה- מדוע?
התורה מספרת על עצת בלעם, עצה שהשיא בלעם לבלק, אך התורה אינה מספרת מהי אותה עצה ומדוע בכלל השיא בלעם עצה לבלק?
בסיפור בלעם והאתון, לאחר שהמלאך נגלה לבלעם, בלעם מתנצל ואומר 'חטאתי' – אך מה היה החטא? על מה יש לבלעם להתנצל אם ה' הסכים להליכתו?
בלעם לא יכול לקלל את ישראל ממקומו, עליו לראות אותם לקללם. ובנוסף, עליו להתייצב במקום מאד מסוים, ממנו אפשר לראות רק חלק מן העם ולא את כולו.
התורה מדגישה כי בלעם אינו יושב עם מואב, ולכן היה צריך לקרא לו מ- אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ, אולם הדגשה זו תמוהה, שהרי מה זה משנה לנו היכן ישב בלעם?
לעומת בלעם, בלק לא משחק משחקים- הוא לא מסתיר את כוונותיו ולא עוטף את דבריו בדברי נחמדות ותירוצי שווא שקריים, יש לו מטרה: אולי אוכל נכה בו .
