נגעי הצרעת כולם ובכללם צרעת הבית אינם דבר טבעי, אלא אות ופלא אלוקיים כדי להרחיק האדם מן החטא והם מגיעים לאדם על חטא לשון הרע. אם כך הם פני הדברים, מדוע התורה מציינת בפתח הדברים: כי תבואו אל ארץ כנען ו- וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם , מה עניינו בארץ ישראל דווקא ?
פרויקט הקריאה בתורה הוא חגיגה אמיתית של מורשת, מסורת ודיוק בלשון הקודש. הקריאה בתורה היא לא רק מצווה, אלא גם חוויה שמחברת אותנו לשורשים העמוקים של העם היהודי. כאן תוכלו להאזין לקריאת פרשת תזריע בשני נוסחים – הנוסח הירושלמי והנוסח המרוקאי – ולהיחשף ליופייה של המסורת שהועברה מדור לדור.
הצרעת מלמדת את החוטא לשמור על לשונו, לדעת שלא כל דבר צריך לשתף ולהעביר. ואנו צריכים ללמוד גם כן, ובמיוחד היום, שלא לשתף ולא להעביר כל דבר ששומעים.
מצווה התורה שכאשר האדם כולו מלא בנגע הצרעת מראשו ועד רגליו וללא שנראה בו אף חלק בריא – הוא טהור, ואילו כאשר מופיעה התחלה של ריפוי, מופיע חלק ללא צרעת- אז הוא הופך טמא, מדוע?
ההיפרדות שהחלה בלידה אינה נגמרת שם; למעשה, היא ממשיכה כל החיים, וככל שאנו גדלים כך אנו מבקשים יותר ויותר עצמאות.
מהי הסיבה שציוותה התורה על מצוות המילה דווקא ביום השמיני? נעיין בדברי הבכור שור ההולך בעקבות הגמרא ומוצא מסר אנושי בציווי.
התורה מלמדת שכאשר יש נגע צרעת באחד האיברים הוא מטמא, ולעומת זאת כאשר הצרעת התפשטה על כל גופו של האדם – הוא טהור, כיצד ניתן להסביר זאת?
חכמים זיהו שהמביא לצרעת הו פגיעה בחברה על ידי מעשים שעשה המצורע, מה שמעלה את השאלה: אם זה המצב אז מדוע הוא עומד מול הכהן ולא מול השופט?
בפרשת תזריע אנו לומדים על נגע הצרעת. ננסה לעמוד על מהותה של הצרעת, בדגש על צרעת העור והבשר, וללמוד על הדינים המיוחדים לה.
מצוות ברית המילה היא אחת המצוות שעם ישראל, לאורך כל הדורות, מסר את נפשו עליהן. נעיין בציווי על כך המופיע בפרשה ועל המשמעויות העולות ממנו.
מי שביקש לקרוא על אדם אחר "טמא" ולטנף את שמו הטוב, סופו שהוא עצמו יידרש לשבת בודד מחוץ למחנה ישראל ולקרוא על עצמו: אני הטמא, אני ולא אחר.
אף שישנם סוגים שונים של נגעי צרעת ולכל אחד מהם דיניו המיוחדים, נגע אחד זכה לשם מיוחד והוא נגע הנתק. מה המיוחד בנגע זה? על כך בדברים הבאים.
