וישב ממנו שבי

עד לפני שנתיים לא באמת הבנו מה המשמעות של: "חטוף" או "שבוי" מעם ישראל, למרות שהיו חטופים ושבויים. בעת כתיבת שורות אלו יש עדיין חמישים חטופים מהאומה הישראלית בידי האגון הנאצי חמאס, חלקם חיים וחלקם אינם בין החיים. ב- 7.10.23 יצאה האומה הישראלית למלחמת חורמה כנגד האויב הנאצי העכשיו והתוצאה הנוכחית היא הפיכת רצועת עזה לאיי חורבות, החזרת מרבית החטופים והמשך שיטתי של השמדת תשתיות חמאס וארגוני טרור אחרים.

אתמול פגשתי את איריס חיים, אימו של יותם חיים ז"ל שהיה בשבי חמאס במשך קצת יותר מחודשיים, הצליח בדרך לא דרך להימלט ביחד עם עוד שניים מחבריו, ולצער כולנו נהרגו שלושתם על ידי כוח צה"ל בשל זיהוי לא נכון. איריס סיפרה , שעם שלושת הבחורים האלו הי"ד, היה בחור תאילנדי, אשר שוחרר קצת קודם לכן בעסקה והוא סיפר את התלאות, העינויים והתנאים הקשים מאוד אשר הוחזקו בהם יותם, אלון וסאמר. איריס ואנשים נוספים עובדים על סרט עלילתי אשר יביא את הסיפור המטורף הזה לעולם כולו והוא יושק בשבועות הקרובים. סרט שאם הוא לא היה  מתרחש במציאות לא ניתן היה להמציא אותו.

מדרש מעט: שרה ואסתר

והובא אל הכהן

צהר תעשה לתיבה

יוציאם ויביאם בהנהגה עליונה

זאת בוודאי לא הפעם הראשונה שעם ישראל כאומה, חווה מציאות של שבי מאנשיו, זה קרה לנו בשנים האחרונות מספר פעמים מול ארגונים שונים, אבל הפעם הראשונה שמציאות כזו מתרחשת כאומה מופיעה בפרשת "חקת" אשר נקרא השבת :

"וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ-עֲרָד, יֹשֵׁב הַנֶּגֶב, כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל, דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים; וַיִּלָּחֶם, בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ, שֶׁבִי. וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה, וַיֹּאמַר:  אִם-נָתֹן תִּתֵּן אֶת-הָעָם הַזֶּה, בְּיָדִי–וְהַחֲרַמְתִּי, אֶת-עָרֵיהֶם.  וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֶת-הַכְּנַעֲנִי, וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם, וְאֶת-עָרֵיהֶם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם, חָרְמָה". (במדבר, כא, א-ד)

אנחנו נמצאים ממש על סף הכניסה לארץ ישראל. מה מוצא לנכון "הכנעני מלך ערד" לבוא להילחם כעת נגד ישראל כעת ? מי נלקח בשבי ?  והאם התגובה של עם ישראל לשבי הייתה פרופורציונאלית ?

חכמים מלמדים אותנו שהעם "הכנעני" אשר בא להילחם בישראל הוא לא אחר מאשר העם העמלקי, רק שהפעם אחרי שנחל הפסד צורב לפני ארבעים שנה,  הוא מגיע בתחבולות ובתחפושת כדי שלא נוכל לזהותו ולא נוכל להתפלל באופן מדויק לקב"ה על השמדתו:

"וכי כנעני יושב בנגב, והלא יושב הי' בהר, שנאמר עמלק יושב בארץ הנגב והכנעני יושב בהר. אלא מי היה כנעני זה, זה עמלק, שהוא יושב בנגב, שנאמר עמלק יושב בארץ הנגב. אמרו עמלקיים בתחלה כשבאנו להלחם עם ישראל נצחונו בקולם, במה שנתברך אביהם…ונשאו קולם וצעקו לפני הקב"ה כדי שיפלו עמלקיים, ושמע קולם ומסרנו בידם, ועתה נעשה דבר שלא יכירו אותנו, מה עשו הלכו לארץ כנען, ולמדו לשון כנען, וגם המלך שלהם לבש לבושי כנען, וזה מלך ערד, ונעשה עצמו כאלו הוא מלך כנען, אמרו כשהם יעשו מלחמה יאמרו שאנו כנעניים, ויצעקו להקב"ה שימסור הכנעניים בידם, ואנו עמלקיים ונהרגם". (מדרש אגדה, במדבר כ״א, א׳)

העם העמלקי לא הבין שגם עם ישראל עבר תהליך, גם אם אינם מסוגלים להתפלל באופן הכי מדויק ולומר לקב"ה איזה עם מדובר, הרי שעם תפילה אמתית וכנה לקב"ה והשתדלות ארצית-צבאית נכונה – אנחנו מנצחים.

רש"י (1040-1105, צרפת) מלמד אותנו יסוד אשר ילווה את האומה הישראלית לאורך דורות. העמלקי הוא עם אשר בכל עת מוכן לפורענות כנגדנו, לא משנה איפה, מתי ומה המציאות, הוא תמיד ינסה להכות בנו ויפעל להשמדתנו: "וַעֲמָלֵק מֵעוֹלָם רְצוּעַת מַרְדּוּת לְיִשְׂרָאֵל, מְזֻמָּן בְּכָל עֵת לְפֻרְעָנוּת" (במדבר כא, א).

לידה כהיפרדות

עבירה גוררת עבירה

כי תבואו אל ארץ מושבותיכם

מלאכי הארץ וחוצה לארץ

בפרשתנו, העמלקי מתחפש לכנעני, ומכאן לאורך ההיסטוריה הוא יעשה את זה בתחפושת הרלוונטית ביותר: פעם הוא יהיה גרמניה הנאצית ופעם הוא יהיה המן בממלכת שושן, בדורנו הוא בדמות איראן המבקשת להשמידנו ובכל פעם הוא יהיה משהו אחר. הוא לא צריך סיבה מיוחדת, לא עשינו לו כלום, הוא פשוט מבקש להשמידנו בשל היותנו עם ה'. הוא כן מנסה לתזמן את הפעולות שלו למציאות הנוחה לו ולכן כאשר זיהו העמלקים שמת אהרון ונסתלקו ענני הכבוד, היו סבורים שסרה ההגנה מעל עם ישראל :

"וישמע הכנעני – כיון ששמעו הכנענים שמת אהרן, אמרו מת התייר שלהם הרי השעה שנלך נלחם עמם. ר' שמעון בן יוחאי אומר אמר כי בא ישראל דרך האתרים, פירוש האתרים הם התרים, כיון ששמעו כי מת אהרן גדול הכהנים אמרו מת התייר הגדול שלהם ועמוד הענן שהי' עושה להם מלחמה נסתלק, הרי השעה שנלך ונלחם בם". (מדרש אגדה, במדבר כ״א)

אור החיים הקדוש (1969-1743, מרוקו וא"י) מלמד אותנו שהעמלקי הזה מגיע דווקא עכשיו להילחם בישראל, בגלל חטאם של ישראל במי מריבה. שכן כתוצאה ממי המריבה מת אהרון ונסתלק הצדיק בשל חטאם ומכאן יצא העמלקי לפעולתו :

"וילחם בישראל. טעם אומרו בישראל ולא אמר עם ישראל וכמו שאמר בפרשת בשלח ויבא עמלק וילחם עם ישראל, נתכוון לומר כי הם היו סיבה למלחמה זו לצד חטאם, גם מה שאמר בסמוך וישב ממנו שבי פירוש ממנו היה הסובב לשבות שביו, והחטא הוא שהם היו סיבה להעדר הצדיק מחמת מי מריבה דכתיב: ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם, ולא למשה בלבד אלא גם לאהרן כמובן מהענין אלא שמזכיר משה שהוא העיקר".  (אור החיים על במדבר כא, א׳)

במהלך המלחמה הזו אותו עמלקי אינו הורג אף אחד מבני ישראל כפי שמסביר בעל הספורנו (1468-1549, איטליה) : "וישב ממנו. ולא המית איש" (במדבר כא, א), אבל הוא כן מצליח לשבות שבי מעם ישראל. הרמב"ן (1194-1270, ספרד וא"י) מביא של שלושת הדעות השונות לשבי האמור :

"וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי – אֵינָהּ אֶלָּא שִׁפְחָה אַחַת, לְשׁוֹן רַשִׁ״י מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ. נִתְעוֹרְרוּ הַחֲכָמִים בָּזֶה מִפְּנֵי דַּעְתָּם שֶׁלֹּא יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל מְנֻצָּחִים כְּלָל מֵאוֹיֵב, זוּלָתִי בְּעֵת קַלְקָלָתָם, כְּגוֹן בְּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק הָרִאשׁוֹנָה מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ ״הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ״, וּבַשְּׁנִיָּה מִפְּנֵי חֶטְאָם בַּמְּרַגְּלִים שֶׁהִזְהִירָם מֹשֶׁה מִמֶּנָּה. אֲבָל בְּכָל מִלְחֶמֶת מִצְוָה לֹא נִפְקַד מֵהֶם אִישׁ כָּל יְמֵי מֹשֶׁה, וּלְפִיכָךְ פֵּרְשׁוּ הַכָּתוּב הַזֶּה, וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ הַשֶּׁבִי שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ, וְהִיא הַשִּׁפְחָה הַזּוֹ שֶׁשָּׁבוּ אוֹתָהּ יִשְׂרָאֵל מֵהֶם, כִּלְשׁוֹן ״בְּכוֹר הַשְּׁבִי״ שֶׁהוּא בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה, כִּי לֹא אָמַר וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ אֲנָשִׁים אוֹ נָשִׁים וָטַף. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט עִנְיַן הַכָּתוּב, כִּי לֹא הָרַג מֵהֶם הַכְּנַעֲנִי הַזֶּה שׁוּם אָדָם, אֲבָל שָׁבָה מֵהֶם מְעַטִּים, וְכַאֲשֶׁר נָתַן הַשֵּׁם אוֹתוֹ בְּיָדָם הֵשִׁיבוּ אֶת הַכֹּל וְלֹא נִפְקַד מֵהֶם אִישׁ. וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב הַזֶּה לְהוֹדִיעַ כִּי מִפְּנֵי שֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל מִתְּחִלָּה כִּי גָּבַר הַכְּנַעֲנִי, נָדְרוּ הַנֶּדֶר הַזֶּה לְהַחֲרִים כָּל שְׁלָלָם לַה' וַיִּשְׁמַע הַשֵּׁם בְּקוֹלָם." (רמב"ן, במדבר כא, א)

על פי רש"י נפלה בשבי שפחה מעם ישראל, על פי חכמים נלקחה בשבי שפחה אשר נלקחה לפני כן מהעמלקי עצמו. לפי הרמב"ן שבה הכנעני מעטים מעם ישראל. כדי להשלים את התמונה נציין את פירושו של רבי יוסף בכור שור (המאה ה-12, צרפת) אשר מציין שהשבי הוא בהמות : "וישב ממנו שבי. ביזה של בהמות". (במדבר כא, א)

תגובת עם ישראל היא ללא מחשבה וללא פחד, הם נודרים נדר לקב"ה ונכנסים למלחמת חורמה בעמלק, משמידים את עריהם עד היסוד, בדיוק כמו האומה הישראלית עשתה ועושה בימים אלו לעמלק הנוכחי – חמאס.

נפילה בשבי של איש או אישה מישראל וזה לא משנה מה מעמדה ואפילו לא משנה אם דקה לפני כן היא נלקחה בשבי מעם אחר, היא שייכת לישראל. נפילה בשבי, זה לא עניין פרטי או אישי של משפחה כזו או אחרת. נפילה בשבי זה עניין לאומי, זאת פגיעה באומה הישראלית בכללותה. על זה יוצאים למלחמה, על זה משמידים ערים. אם היינו מבינים את זה כאשר נחטף גלעד שליט או כאשר חטפו את הגופה של הדר גולדין ואורון שאול, בסבירות די גובה לא היינו מגיעים ל- 7.10.

וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים … וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ

מבחן החירות הראשון

כנפי שווארמה

ברכת הכוהנים והקמת המשכן

הנצי"ב מוולוז'ין (1816-1893, פולין) מלמד אותנו שהקב"ה זימן את העמלקי כעת לפני הכנסה לארץ, כדי ללמד את בני ישראל את דרך המלחמה והצלחתה על ידי תפילה ונדר. עם ישראל הולך להיכנס לארץ ישראל, בלי עננים, בלי מן, הם חייבים להבין שגם בלי הניסים הגלויים הקב"ה איתם באופן מלא, אם רק יתפללו ויבטחו בו:

"וישב ממנו שבי. שבי מיותר ומזה יצא הדרש דלא שבו אלא שפחה ששבו ישראל כבר. אבל בת״י איתא ושבא מנהון שביה רבה. ומיושב ג״כ שבי מיותר שהיה מסוים. והיה בזה כונה מן הקב״ה ללמדם מלחמה דרך הליכות עולם והצלחה ע״י תפלה ונדר כמש״כ לעיל". (העמק דבר, במדבר כא, א)

בעל המשך חכמה (1843-1926, ליטא) מסביר מדוע היה צורך בנדר לקב"ה ולמה הפעם, בניגוד לניסים הגלויים במצרים, עם ישראל צריך לנהוג אחרת ולהתחיל להבין שעליו להילחם מלחמה טבעית, מתוך הבנה ואמונה שהקב"ה איתו ולכן הפעם מבקש עם ישראל שהקב"ה יתן את העמלקי בדרך טבעית בידם:

"דעד עכשיו היה מנהיגם בנסים, המצרים נטבעו וכיוצא בזה, ואם חלילה נטו מעט מדרך הישר, מיד היו מושפלים ומנוצחים… ולא לכבוד הוא לאומה, גם תמיד בלי מנוח, שכאשר ראה כי נסתלקו העננים – מיד בא להילחם. לכן ביקשו שיעשה השם חסד שינצחו במערכות המלחמה הטבעית, ויתראו לעיני העמים כגבור ביום קרב. וזה "אם נתן תתן את העם הזה בידי" – בדרכה של מלחמה טבעית. … פירוש, דשם הויה שמורה על ההנהגה הנסית, זה יהיה לך לאור עולם. "ואלקיך" – שזה מורה על כח כל הכוחות הטבעיים – זה יהיה לתפארתך, שגם בהנהגה הטבעית תצליח ותצא כגבור ביום קרב". (משך חכמה, במדבר כא, ב)

אם למישהו היה ספק זה בדיוק אותו DNA, זאת בדיוק אותה אומה, זאת בדיוק אותה הרוח. מי שיקח שבי מעם ישראל – יושמד ועריהם יהפכו לחרבה וחורמה. האומה הישראלית הוכיחה במלחמה האחרונה שהבסיס שלה הוא הקב"ה, אפילו ההנהגה כבר מוציאה מפיעה בכל פעם מחדש "בעזרת ה'". עם הקב"ה עם ישראל יצא למלחמה בדרך הטבע והוא בעיצומו של השמדת האויב.  

אני מבקש לסיים בדבריו המופלאים של הרבי מלובביץ',  (1902-1994, אוקריינה וארה"ב), מנהיגה של חסידות חב"ד, אשר השבוע ציינו את יום ההסתלקות שלו. מלמד אותנו הרבי, שכאשר יש עם שמתריס בחוצפה כנגד עם ישראל וכנגד הקב"ה בעצמו, הדרך השנייה להתמודד עם זה היא  מסירות נפש של העם :

"אולם כאשר עמלק מתייצב נגד הקב"ה על-פי הפירוש השני – מתוך חוצפה גלויה ומרידה בוטה במלך מלכי המלכים, אי-אפשר להילחם בו על-ידי התבוננות שכלית ונימוקים הגיוניים. מול חוצפה שלמעלה משכל והיגיון, יש להעמיד מסירות-נפש שלמעלה מטעם ודעת. במצב כזה צריך יהודי למסור את עצמו לקב"ה, מתוך התבטלות גמורה שמעל השיקולים השכליים והטעמים ההגיוניים. עמידה תקיפה זו מבטלת את עמלק, כשם שהיה אצל בני-ישראל, שכאשר ארון הברית, "התייר הגדול", נוסע לפניהם, התקיים בהם הפסוק: "ויהי בנסוע הארון… קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך". (מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי ליקוטי שיחות כרך לח, עמ' 78)

האומה הישראלית מונהגת על ידי הקב"ה אבל בדרך טבעית, אל לנו לטעות ולהיות עיוורים ולא להבין שזאת הנהגתו של הקב"ה. לאומה הישראלית יש עוצמה אדירה כאשר היא מונהגת על ידי הקב"ה, גם כאשר היא מונהגת בהנהגה טבעית שקשה לפעמים לראותה. חובה עלינו להבין, שפגיעה בנפש אחת של האומה הישראלית, היא פגיעה בנפשה של האומה וחלה עלינו החובה להחריב את העם המתגרה בנו ובקב"ה.

שנזכה להשמיד את כל אויבנו ולהשיב את כל שבוינו במהרה. שבת שלום.

אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".