הברכה שבאמונה

מספר פעמים התמודדתי על תפקידים שונים ונכשלתי בלהשיג אותם, היה גם מקרה שנבחרתי ואז מסיבות כאלו ואחרות בוטל המינוי. תמיד באותם רגעים יש תחושה של חולשה, באסה כזו שמלווה אותך לפרק זמן מסוים. זה היה נכון כאשר התמודדתי לתפקיד של מנכ"ל תאגיד ציבורי גדול וזה היה נכון כאשר בוטל מינוי של "פרויקטור הצפון" ויש לי עוד כמה דוגמאות.  

אבל מכל הניסיונות הללו, שכנראה ילוו כל אחד מאיתנו לאורך כל החיים, למדתי בכל פעם מחדש שני דברים חשובים להמשך הדרך: האחד הוא שהקב"ה מוביל את המהלכים ומה שנראה לך "רע" או "חוסר הצלחה", במרוצת הזמן מתברר כהצלה גדולה ושלקב"ה יש תוכניות אחרות עבורך. אותו תאגיד שהתמודדתי אליו התגלה בגירעונות וביחסי עבודה עכורים, מה שלא אפשר להצליח שם. הפרויקטור שמונה אחריי לצפון, עזב אחרי מספר שבועות. הדבר השני, הוא שלא משנה כמה אלו רגעים קשים לא להתקבל או לא להשיג את המטרה שהצבת לעצמך, אסור לאבד את האמון בעצמך וביכולת שלך לעמוד במשימות הגדולות שהגדרת. פשוט ממשיכים הלאה וכובשים פסגות אחרות.  

ולא תאמין בחייך

פרשת "כי תבא" היא אחת הפרשיות המטלטלות ביותר בתורה. אומנם הפרשה פותחת במצוות הבאת הביכורים לבית המקדש, אירוע הנעשה ברעש ובשמחה גדולה, אך בהמשך התורה מפרטת צ"ח (98) קללות בפרטי פרטים, קללות אשר יתרחשו אם לא נלך בדרכי ה'. אחת הקללות האחרונות היא :

"וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ". (דברים כח, סו)

בספר הזוהר הקדוש מובא כי רבי שמעון בר יוחאי (המאה ה-2, א"י) שואל את אליהו הנביא היכן אפשר לראות את גאולת ישראל בתוך כל הקללות האלו המוזכרות בפרשתנו. אליהו הנביא עונה לו, סימני הגאולה נמצאים דווקא בקללה הקשה ביותר. רבי שמעון מחפש וקובע שמדובר בקללה שהזכרנו :

"תרגום: רבי שמעון שאל: באיזה מקום מתגלה גאולת ישראל בתוך הקללות האלה ? אמר לו [אליהו]: הסתכל ודייק; במקום הרע מכולם – שם היא. התבונן ומצא את הפסוק: "והיו חייך תלויים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך." (זוהר חדש, פרשת כי תבוא, ס ע"א)

מה המשמעות של הקללה הזו שהופך אותה לקשה ביותר ואיפה אפשר לראות את הגאולה בתוכה ?  

והיו חייך תלויים לך

הרלב"ג (1288-1344, צרפת) מלמד שכוונת הדברים היא שהאדם יחיה במציאות חיים כזו שכל הזמן תהיה סביבו סכנה גדולה ומוחשית, האדם תמיד ירגיש שעוד רגע הוא לא שורד את הסיטואציה והולך למות, סכנה מוחשית ותמידית:  

"והיו חייך תלויים לך מנגד. רוצה לומר שתעמוד בסכנה עצומה עד שלא תאמין בחייך". (רלב"ג ביאור המלות על התורה, דברים כח, סו)

רש"י (1040-1105, צרפת) מביא פשט ודרש. על פי הפשט הכוונה היא שהאדם יהיה תמיד בספק אם הוא ימשיך לחיות או ימות בחרב. האדם לאו דווקא יהיה בסכנה כל היום, אבל הוא תמיד ירגיש לא בטוח במציאות החיים שלו, כך שכל רגע הוא עלול למות. על פי הדרש, הקללה מדברת על חוסר בטחון כלכלי משווע. לאדם לא יהיה קרקעות לגדל בהם תבואה ולכן לא יהיה לו מקור הכנסה ויכולת לכלכל את עצמו. לכן, האדם יהיה זקוק לקנות בשוק את התבואה והוא אינו יודע מתי תגמר התבואה בשוק והאם יהיה לו כסף לרכוש את התבואה בפעם הבאה:

"חייך תלאים לך. עַל הַסָּפֵק, כָּל סָפֵק קָרוּי תָּלוּי, שֶׁמָּא אָמוּת הַיּוֹם בַּחֶרֶב הַבָּאָה עָלֵינוּ. וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ זֶה הַלּוֹקֵחַ תְּבוּאָה מִן הַשּׁוּק. ולא תאמין בחייך. זֶה הַסּוֹמֵךְ עַל הַפַּלְטֵר". (רש"י על דברים כח, סו)

ויש מדרגה חמורה יותר מלהסתמך על קניית התבואה בשוק והיא לקנות את הלחם ישירות מהאופה, כי אין לך אמצעים להכין את הלחם. במצב הזה אתה סמוך רק על האופה עצמו והוא יכול להעלות מחירים כל העת או להפסיק לייצר ואז מספיק פעם אחת שלא תמצא אוכל אצל האופה והאדם עלול למות ברעב, כפי שמסביר "שפתי חכמים", הרב שבתי בס (1641-1718, האיחוד הפולני-ליטאי) :

"זה הסומך על הפלטר. וזה גרוע יותר מהלוקח תבואה מן השוק, דהלוקח תבואה מן השוק יכול ליקח בפעם אחת הרבה, שיש סיפוק לזמן רב, משא"כ בסומך על הפלטר. והקללה הוא, דשמא פעם אחת לא ימצא ליקח וימות ברעב". (שפתי חכמים, דברים כח, סו)

הנצי"ב מוולוז'ין (1816-1893, בלארוס ופולין) מסביר שגם במציאות של שלום ושגשוג, גם כאשר אין סכנה בחוץ ואין גזירות של המלכות, האדם יפחד ויחשוש לחייו כל הזמן:

"ופחדת לילה וגו׳. אפילו במקום שבאמת אין חייך תלואים ואין שם פחד. אבל אתה תפחד: ולא תאמין בחייך. כי יש שלום ואין גזרת המלכות". (העמק דבר על דברים כח, סו)

איזו תחושה קשה זו, איזו מכה אדירה זו לחיות כל הזמן בפחד, בוודאי כאשר אין שום סיבה לכך. הפחד משתק את האדם, אי אפשר לנוע קדימה אי אפשר לנקוט שום פעולה. האדם המפחד עסוק כל העת בלהגן על עצמו ולחשוב איך הוא שורד, הוא בתחושת נרדפות כל חייו והוא אינו מסוגל להרים את הראש ולעשות מעשים שיקדמו אותו, את משפחתו או את החברה שבה הוא חי. אדם כזה אינו מסוגל לחשוב באופן רציונלי ולעשות שום פעולה איכותית. פחד מתמשך עלול לערער את האמון של האדם בעצמו וביכולתו להתמודד עם המציאות.

גאולה וברכה בתוך הקללה

רבי יעקב בן אשר (1269-1343, גרמניה וספרד) מסביר שהמושג של "חייך תלואים" מגלם בתוכו את מושג התשובה, האדם נשאר תלוי ועומד עד אשר יעשה תשובה ובעזרת ה' כאשר יעשה תשובה האדם יחתם לחיים טובים ולשלום:

"והיו חייך תלואים. "ועמי תלואים למשובתי". והיינו דאמרינן בינונים תלוים ועומדין בין ר"ה ליוה"כ, זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה. וזהו ועמי תלואים, שתלוים ועומדים עד שיעשו תשובה". (בעל הטורים,  דברים כח, סו)

בלי תשובה אין זכות קיום לאדם ולעולם בכלל. אין ברכה גדולה יותר מזה שיש לאדם אפשרות לעשות תשובה ולחזור למקורו, אין זכות וברכה גדולה מזו לדעת שהקב"ה נותן לך הזדמנות לתקן ומצפה ומחכה לתשובתך. אנו נמצאים בימי אלול, ימים של תשובה וסליחה, ימים שבהם "המלך בשדה" והוא מחפש את הגעתנו וחזרתנו אליו. "הקללה" הנוראית הזו, מגלמת בתוכה את העניין הנשגב ביותר של התשובה וכל תשובה היא ההתחלה של כל תהליך גאולה, של האומה ושל הפרט.

בעל "דגל מחנה אפרים", נכדו של הבעל שם טוב (1748-1800, אוקראינה) מלמד אותנו שמהות הדברים המוסתרים ב- "קללה" זו, היא שהאדם נדרש כל העת לראות לנגד עיניו את הקב"ה ומתוך כך הוא יפחד לעשות חטאים ומעשים שאינם ראויים :

"והיו חייך תלוים לך מנגד… שויתי ה' לנגדי תמיד היא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים וכו' ומיד יגיע אליו יראה והכנעה מפחד הש"ית: וזהו והיה חייך שהוא השם הוי"ה ב"ה וב"ש שהוא החיות של אדם תלוים לך מנגד ואז יהיה לך יראה מהשי"ת וזהו ופחדת יומם ולילה וזהו ברכה גדולה". (דגל מחנה אפרים, כי תבוא טו)

רבי צדוק הכהן מלובלין (1823-1900, פולין) מסביר שאומנם התוכחה אומרת שהאדם יאמין ויחשוב לעצמו שאין בו נקודת חיות של קדושה ואולי מתוך כך הוא יתייאש מהחיבור לקב"ה ומהתשובה, אבל אותו אדם טועה ובכל יהודי יש נקודת חיות של קדושה והיא לעולם לא תיפסק ולא משנה מה שיהיה ובזה חייב כל אדם להאמין, בכל זמן ובכל סיטואציה :  

"וזה גם כן מה שנאמר בהתוכחה "ולא תאמין בחייך" שלא יאמין בעצמו שיש לו חיות של הקדושה אבל באמת שחיות של הקדושה ישנו בעצם בכל נפשות ישראל ומעולם לא יופסק איך שיהיה. וזה יש לרמז ג"כ בפסוק בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים…וסוף ההפטורה הוא ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ שסוף כל סוף כל נפשות ישראל יהיו נקראים בשם צדיקים גם אם עבר עליהם מה מפני שלעולם ירשו ארץ ארץ החיים". (פרי צדיק, כי תבוא, אות י')

ואולי הברכה הגדולה ביותר המגולמת בפסוק הזה, היא ההבנה והחובה של כל אדם להאמין בעצמו ואם אינו מאמין בעצמו הוא מביא על עצמו את הקללה הגדולה ביותר, כמו שמסביר באופן כל כך מדויק ונפלא הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865-1935, לטביה וא"י) :

"האדם צריך להאמין בחייו, להאמין בכחו החמרי ובכחו המוסרי יחד. האמונה היא כוללת הכל, כמו האהבה. האמונה בחיים היא ברכת ד', כמו שאי האמונה היא הקללה היותר איומה – "ולא תאמין בחייך". כשאדם מאמין בחייו הרוחניים, הוא מוצא קורת רוח בעמל נפשו, והוא הולך ומתעלה." (שמונה קבצים א׳, רל״א, ה׳)

בפני האדם מונחת האפשרות להאמין בכוחו המוסרי, הרוחני והחומרי והיות דבק בקב"ה או לא להאמין בעצמו, שאז זאת הקללה הגדולה ביותר שיכולה להיות עבורו. היכולת של האדם להרגיש שלחייו יש ערך, משמעות, כיוון וכוח; שיש בו יכולת לפעול, להתקדם ולבנות בשם הקב"ה ובדרך תורתו. החיים אינם דבר שצריך לחשוש ממנו ולחיות בפחד משתק, אלא מתנה אלוקית שיש לחיות אותה בדרך שהתווה לנו הקב"ה. "האמונה בחיים היא ברכת ד'".  עצם העובדה שאדם מאמין בחייו, חושק בהם ופועל בכוחות החיים שניתנו לו בכדי ליצור ולהתקדם – היא ברכה עצומה מאת ה'.

וההפך: "כמו שאי האמונה היא הקללה היותר איומה – ולא תאמין בחייך." הקללה הנוראה ביותר היא מצב שבו אדם מאבד את האמון בחיים שלו עצמם, כאשר האדם אבל אינו מאמין בכוחותיו, בעתידו וביכולתו לפעול ולשנות, ליצור ולעשות. אלו חיים שאולי הם חיים פיזיים, אבל זה מוות רוחני ומעשי וקללה גדולה לאדם שאינו בוחר לפעול ולעשות.

אי אפשר לפעול בחיים בלי להאמין ביכולת לתקן את דרכיך ומעשיך ולשוב בתשובה ובלי האמונה ביכולת שלך לשנות את המציאות, לפעול בה, להרים קומה נוספת שהייתה חסרה בעולם עד שהגעת אליו. זה הבסיס לתשובה, זה הבסיס לגאולתם של ישראל כאומה וכפרטים, זה הבסיס לעבודת ה'. נסיים בדבריו של הרב קוק המסביר את החובה של האיש הישראלי להאמין בהיותו מחובר לריבונו של עולם בכל סיטואציה:

"האדם הישר צריך להאמין בחייו. כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה. התורה צריכה שתהיה נר לרגלו, שעל ידה יראה את המקום ששם הטעות עלולה, שלפעמים תתע הנפש בתהו לא דרך. אבל המעמד התמידי צריך להיות הבטחון הנפשי. האיש הישראלי מחויב להאמין, שנשמה אלהית שרויה בקרבו, שעצמותו כולה היא אות אחת מן התורה. ואות מן התורה היא עולם מלא". (אורות התורה יא, ב)

נסיים באשר התחלנו. גם כאשר אדם סבור שהוא חטף "מכה", שהוא לא קיבל משהו שהוא רצה, גם כאשר אדם מרגיש רע עם תהליך מסוים ובטוח שזה לרעתו, גם משם יוכל האדם למצוא את הנקודות הטובות שיובילו אותו קדימה לפסגות ולהישגים הבאים בתנאי אחד בודד – שיאמין בעצמו.

שנזכה. שבת שלום.

שהדברים יהיו לרפואת מתנאל בן ציביה למשפחת קריגר ולרפואת דוד בן זיוה למשפחת קוסטינר אשר נפצעו  במלחמה ולהבדיל לעילוי נשמת החייל הלל דינר אשר נפל ברצועת עזה ולעילוי נשמת חברי וידידי היקר באדם ר' מאיר בן פריחה למשפחת קרבלו.

אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".