ספר במדבר

בהורדת התורה מן השמים אל הארץ חכמים הבינו שכדי לקיים באופן אמיתי את הנדרים וההתחייבויות שלנו, לעתים אנו נדרשים להתיר אותן.

מה המשמעות של כפילות המילים "מוצאיהם למסעיהם", הכתובים פעם אחת בסדר זה ופעם שנייה בסדר אחר – "מסעיהם למוצאיהם" ?

התורה מצווה על ערי מקלט – ערים אליהם יוכל הרוצח לברוח לפני משפטו בכדי שלא ייהרג בידי גואל הדם, ושאליהם רוצח בשגגה גולה.

מה משמעות הביטוי "ולא תחניפו את הארץ"? מה עניין החנופה כאן, ומדוע דווקא כאן מציינת התורה "כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל"?

"ויסעו ויחנו", "ויסעו ויחנו", ארבעים ושניים מסעות עוברים בני ישראל מארץ מצרים עד לערבות מואב. מסעות ארוכים היו וגם מסעות קצרים. תמיד חונים ועוצרים, לפעמים לפרק זמן קצר ולפעמים ארוך. כל מקום וייחודו שלו, וכל מסע והאירועים שבו.

הנדר הוא חיוב של האדם, והתורה מזהירה: לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה, אך כיצד הדבר מתיישב עם האפשרות להתרת נדרים?

בפרשת מסעי מתוארים מסעות בני ישראל במדבר, החל מיציאתם מארץ מצרים ועד לחנייתם בערבות מואב על גבול הכניסה לארץ – מ"ב מסעות.

בפרשת מטות אנו נמצאים ממש בכניסה לארץ ישראל, ובני ישראל כבר הספיקו לכבוש את עבר הירדן המזרחי. אך כעת, פונים שניים וחצי שבטים בבקשה להישאר מחוץ לארץ.

קשה להאמין שדיני נדרים ניתנו כאן, בסוף שנת הארבעים להליכה במדבר. אך משה לקח את דיני הנדרים, הוציאם מהקשרם, והביא אותם דווקא כאן, אך מדוע?

משה מקבל משימה מהקב"ה – נקום את נקמת בני ישראל במדיין, למרות שברור לו שזוהי אחת הפעולות האחרונות שלו כמנהיג – הוא מיד קם למלא את הציווי.

פרשת מטות פותחת בפירוט דיני השבועות והנדרים שחלים על האדם. פסוקים אלה מבארים כיצד יש לנהוג כאשר אדם נודר נדר, נשבע שבועה או מוציא מפיו הבטחה.

פרשת "פנחס" היא בסימן חילופי הנהגות והיא מלמדת שיעור חשוב במנהיגות. משה מבקש לוודא שלעם יש מנהיג ראוי אחריו, בקשה שאינה מובנת מאליה בימנו.