שלא נשכח את גדלנו

אין מי שיחלוק בעם ישראל שהיציאה למלחמה באוקטובר 23, הייתה מהמלחמות המוצדקות בהיסטוריה של עם ישראל. השיח סביב המלחמה הוא שיח מוסרי – המלחמה המוסרית ביותר כנגד אויב נאצי שביקש לרצוח בעם ישראל כמה שיותר. הרבה פעמים שמענו אנשים אומרים את המשפט : "זאת המלחמה המוסרית ביותר שעם ישראל יצא אליה מאז הקמת המדינה" או "מלחמת האור נגד החושך".

היו הרבה רגעים מרגשים אשר עם ישראל נחשף אליהם מתחילת המלחמה, זאת לצד כאב גדול אשר בא לידי ביטוי באובדן חיים של מאות אזרחים וחיילים אשר מסרו את נפשם למען עם ישראל. בכל פעם שעם ישראל נחשף בסרטונים שהופצו להכנות של חיילי צה"ל לפני יציאתם לקרב במעגלים עם ספר תורה במרכז וצעקות "שמע ישראל" – כולנו התרגשנו. אין תחושת ביטחון גדולה מזאת לדעת שאתה יוצא לקרב בתחושת צדק אדירה, כאשר אתה מחובר לשורשיך ויונק מהם. יציאה לקרב עם ספר תורה, מחזקת את הבנת צדקת הדרך ועל מה ועבור מה נלחמים.

וידוי ותשובה

כׇּל־אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן

פרשת ראה: לבירור המושג 'הטוב והישר'

בין המקדש והמשפט

וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה

השבת נקרא שתי פרשות "מטות" ו- "מסעי" ונסיים את ספר במדבר. משה רבנו, מצווה על ידי הקב"ה לצאת למלחמה נגד מדיין ולנקום את הנקמה המגיעה להם לאחר שהפילו את בני ישראל מבחינה מוסרית וכתוצאה מכך נהרגו 24,000 איש ישראל במגיפה, משה רבנו מדבר אל העם ואוסף מכל שבט אלף איש ואיתם יוצא פנחס בן אלעזר הכהן :

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל־עַמֶּיךָ׃ וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל־הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל־מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן׃ אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא׃ וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֶלֶף לַמַּטֶּה שְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא׃ וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת־פִּינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ". במדבר לא, א-ו).

זאת הפעם הראשונה שהתורה מציינת יציאה של כהן למלחמה עם כלי הקודש, מדוע דווקא כאן ? בנוסף, מדוע פנחס הוביל את המערכה הזאת ולא יהושע אשר כבר הוביל מערכה נגד עמלק ? ומה המשמעות של הניסוח "אותם ואת פנחס", היה אפשר לרשום "וישלח אותם משה אלף למטה ואת פינחס" ?

הרב עדין שטיינזלץ (1937-2020, ארץ ישראל) מסביר שפנחס לא היה מצביא והוא לא יצא למלחמה כמפקד הכוח הצבאי, הוא יצא למוביל הכוח הרוחני. על פי זה נוכחות של כהן המייצג את הרוח ואת החיבור בין הכוחות הגשמיים לרוחניים חשובה בכל מלחמה :

"וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא, אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא, וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ. פינחס הכהן לא היה מצביא, אבל נוכחותו של הכהן הייתה חשובה בכל מלחמה". (ביאור שטיינזלץ על במדבר ל״א, ו׳)

אז אנחנו מבינים שנוכחות של כהן חשובה בכל יציאה לקרב ואם נרצה בכל משבר איתו מתמודדת האומה הישראלית, כהן המייצג את הרוח ואת הנהגת ה' בעולם. אז מדוע יצא דווקא פנחס ולא אביו הכהן הגדול או כהן אחר ?

רש"י (1040-1105, צרפת) מביא את דברי המדרש והוא נותן שלוש סיבות שונות לכך שדווקא פנחס הוא זה שיצא למלחמה הזו. הראשונה והמרכזית שבהן היא כי פנחס היה הראשון לנקום את נקמת ה' במדין וכיוון שהתחיל במצוות נקמת ה', שולח אותו הקב"ה לסיים את המלאכה :

"וּמִפְּנֵי מָה הָלַךְ פִּינְחָס וְלֹא הָלַךְ אֶלְעָזָר ? אָמַר הַקָּבָּ"ה מִי שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה, שֶׁהָרַג כָּזְבִּי בַת צוּר, יִגְמֹר; דָּבר אחר – שֶׁהָלַךְ לִנְקֹם נִקְמַת יוֹסֵף אֲבִי אִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ"; וּמִנַּיִן שֶׁהָיְתָה אִמּוֹ שֶׁל פִּינְחָס מִשֶּׁל יוֹסֵף ? שֶׁנֶּאֱמַר "מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל" – מִזֶּרַע יִתְרוֹ שֶׁפִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲ"זָ, וּמִזֶּרַע יוֹסֵף שֶׁפִּטְפֵּט בְּיִצְרוֹ (סוטה מ"ג); דָּבָר אַחֵר — שֶׁהָיָה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה (שם)". (רש"י על במדבר ל״א, ו׳)

הסיבה השלישית המובאת בדברי רש"י היא שפנחס היה כהן משוח מלחמה, אולי נהיה פנחס משוח מלחמה לאחר שביצע את מעשה הנקמה ועצר את המגיפה בעם וכבר נכנס לתוך הקרב אל מול מדין.

פנחס הורג במכת רומח את נשיא שבט בישראל ואת נסיכת מדין, הגמרא מלמדת שכדי שפנחס יצליח במעשה זה התקיימו שישה ניסים באותו מעמד :  

"אמר רבי יוחנן: ששה נסים נעשו לו לפנחס: אחד שהיה לו לזמרי לפרוש ולא פירש, ואחד שהיה לו לדבר ולא דבר, ואחד שכוון בזכרותו של איש ובנקבותה של אשה, ואחד שלא נשמטו מן הרומח,  ואחד שבא מלאך והגביה את המשקוף,  ואחד שבא מלאך והשחית בעם בא וחבטן לפני המקום; אמר לפניו: ריבונו של עולם! על אלו יפלו כ"ד אלף מישראל ?!" (סנהדרין פב, ב)  

זאת אומרת פנחס לבדו, רק מכוח רצונו ויכולותיו לא יכול היה לבצע את המעשה הזה ולצאת ממנו בשלום. רק שילוב של הפעולה מלמטה לבין הסיוע האלוקי אפשרו את הביצוע של מעשה הנקמה של פנחס. על אותו משקל בדיוק, הצורך בחיבור בין הכוחות הלוחמים לבין הניסיים האלוקיים, מסביר המלב"ים (1809-1879, אוקראינה) את מלחמת מדין ואין מי שמייצג את החיבור הזה בצורה טובה יותר מאשר פינחס. הוא החיבור הזה, בין ההשתדלות של למטה והסיוע האלוקי המגיע למי שמגיע:

"רוצה לומר כי מלחמה זו היתה בצד א' בדרך מלחמה כי יצאו י"ב אלף חלוצי צבא, ועל זה אמר נקום נקמת בני ישראל שמצד א' היתה מיוחסת אל בני ישראל שהם הנוקמים, ומצד אחר הייתה בדרך נס, כי מדין היתה מדינה גדולה כמו שנראה מסך הטף שהחיו ולא היה אפשר שי"ב אלף יכבשו אותה רק שהיה הכבוש נסיי עפ"י ה', ועל זה אמר משה לתת נקמת ה' במדין שבאמת ה' היה הנוקם, והגם שה' אמר למשה נקום נקמת ב"י בכל זאת ידע משה שיהיה הכבוש ע"י נס ממה שבא הציווי אליו שהוא ינקום ולא אמר אמור אל ב"י שינקמו ממדין, מזה מבואר שתהיה נקמה נסיית שהנסים נעשו ע"י משה ובזכותו, ולכן כדי שיהיה בדרך מלחמה ויקוים נקמת ב"י ושבכ"ז יהיה בדרך נס אמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין שילכו בכלי זין והם יהיו על מדין בדרך מלחמה, ובכ"ז לא יקחו צבא רב שיספיק לכבשם עפ"י הטבע רק לתת נקמת ה' במדין ה' יהיה הנוקם והמנצח, וע"כ רק אלף למטה תשלחו, שבזה א"א לכמש בדרך הטבע רק בעזר ה' ובכחו. … וזה היה ע"י פינחס שבא בכח ה' אמר נגד אנשי הצבא בדרך מלחמה וישלח אותם משה אלף למטה לצבא. (מלבי"ם על במדבר ל״א, ו)

אשר תשים לפניהם

אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ, בֵּרַךְ אֹתָם

דרישה וחקירה

להעלות נר תמיד

אֹתָם וְאֶת־פִּינְחָס

רבי משה אלשיך (1506-1600, טורקיה וצפת) מסביר מדוע מציינת התורה "אותם ואת פנחס" כדי ללמד אותנו שהיוצאים למלחמה היו שקולים לפנחס בשני מובנים. האחד, כמו שלפינחס לא היה פחד ביציאה לקרב שכן היה בטוח הוא אחרי מעשיהו שהקב"ה איתו, כך לא היה פחד בשנים עשר אלף הלוחמים. הדבר השני הוא, ששניהם יצאו למלחמה מסירות נפש ומתוך כוונה אמיתית למסור את נפשם, אם המציאות תכריח אותם בזה :

"…ואל תתמה. כי הלא להיותם צדיקים כאשר כתבנו ידמו לפנחס וזהו שחזר ואומר אותם ואת פנחס והוא כי כאשר פנחס איננו ירא שימיתוהו במלחמה כי מאז הרג את זמרי נעשה כמלאך ה' …. גם כל ההולכים הם לצבא אין פחד יקרם אסון מות. ושעור הכתוב וישלח אותם משה אלף למטה בלבד הוא כי היו הולכים לצבא בלבד כי אותם ואת פנחס בדמיון אחד שלח לצבא כי כאשר אין פחד לפנחס ואינו רק הולך לצבא כן גם הם. ולמען העירנו שכיון על השלמות אשר קנה פנחס אחר שנתכהן על דבר זמרי על כן אמר בן אלעזר הכהן שתואר זה קנה אחר כך לרמוז בו על בחינת מה שהשיג על יד מה שנתכהן שנעשה כמלאך ה' כמדובר וכיון באומרו אותם ואת פנחס לאמר כי גם המה בטוחים כמוהו עם שאין להם השלמות שלו… ומה גם עתה שקבלו למסור עצמן שהוא כאלו נמסרו כי אותם ואת פנחס בדמיון אחד כי כאשר פנחס מסר עצמו על קדוש ה' גם אלו מסרו עצמן כי מעתה מחשבה טובה מצרפה הוא יתברך למעשה. (תורת משה – אלשיך, במדבר לא, ו)  

אני קורא את השורות האלו ולא יכול שלא לחשוב על חיילנו ומפקדנו אשר יוצאים כבר שנתיים לקרבות ללא פחד וללא מורא ומתוך הבנה שאולי יתכן וימסרו את נפשם והם עושים את זה בעוצמה אדירה.

הרש"ר הירש (1808-1888, גרמניה) מסביר מדוע דווקא במלחמה זו מציינת התורה באופן מפורש הצטרפותו של כהן למלחמה ומייצר קו ישיר חזק בין מלחמת מדיין אשר התרחשה ערב הכניסה לארץ, לבין מלחמת חרבות ברזל 2023:

"וישלח אתם וגו' ואת פינחס וגו' – באף אחד מתיאורי המלחמות הקודמות – נגד סיחון, עוג והאמורי – לא מזכיר הכתוב במפורש שהיה שם כהן ביחד עם הארון והחצוצרות. היו אלה מלחמות הגנה עצמית או מלחמות כיבוש, שנערכו מסיבות חומריות. אולם מלחמה זו נערכה לשם המטרות המוסריות והרוחניות הנעלות ביותר. במלחמה כזו מתאים במיוחד שיהיה כהן, ביחד עם עדות התורה והחצוצרות הקוראות לעזרת ה'. וכלי הקדש – "זה ארון ולוחות שבו". מאחר שהם יצאו להילחם למען הלוחות והארון, למען התורה ונושאיה. הם ערכו מלחמה זו כדי להבטיח שהתורה ונושאיה יוכלו לשכון לבטח בקרב העמים". (הרש"ר הירש, במדבר לא, ו)

הסיבה שבמלחמה זו יוצא כהן למלחמה עם כלי הקודש כי זו מלחמה על המוסריות של העולם, על המטרות הרוחניות ביותר. זאת מלחמה על הדרך שבה העולם צריך לנהוג וללכת, האם בזימה ובעבודה זרה או בדרך המוסר הנעלה ביותר שהיא התורה. עם ישראל לא תקף את מדין, מדין הזיק את עם ישראל. לאחר אירוע "ערבות מואב" הקב"ה מחליט שכוח כזה המביא כל כך הרבה חושב וחוסר מוסריות צריך להימחק מהעולם ושולח את בני ישראל למשימתם המוסרית ביותר. בדיוק כמו מלחמת חרבות ברזל, עת נדרשו להגיב על אונס נשותינו, טבח בילדנו. בדיוק כמו שעם ישראל השמיד את מדין ואין לו זכר בעולם כיום, כך אנחנו נשמיד את כוחות הרשע האלו, את ארגון הטרור הנאצי חמאס, כך שלא יהיה לו זכר. צריך רק להאמין בצדקת הדרך ולא לפחד. 

הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865-1935, ליטא וא"י) מסביר יסוד עצום וכל כך רלוונטי שהוא הבסיס לדשדוש של המערכה הזאת ומערכות אחרות ולאו דווקא המלחמתיות והוא הבסיס לכך שאומות העולם תוקפים אותנו – חוסר אמון באומה הישראלית, חוסר הכרה והפנמה של צדקת הדרך ההיסטורית.

אם אנחנו סבורים שאנחנו לא מסוגלים, אין שום סיבה בעולם שאומות העולם יחשבו אחרת. אם אנחנו לא מאמינים בצדקת הדרך שלנו ובזכותנו על הארץ הזאת, אין שום סיבה בעולם שאומות העולם יהיו איתנו. העולם מתנהג אלינו וכלפינו בדיוק כמו שאנחנו מתייחסים אל עצמנו, מתחיל ונגמר בהתנהגותה של האומה הישראלית ונשמת כנסת ישראל המיוצגת כפי שהזכרנו על ידי כנסת וממשלת ישראל:

"לא ברכב ולא בסוסים" הוא יסוד גבורתנו כי אם "בשם ד' אלהינו נזכיר, המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד". ואם שטוחה היא הכרתנו את עצמנו, שטוחה היא הכרת העולם את ערכנו, לקויה היא הבנת העמים את חשקנו ואת המעוף הא-להי שבחיי נשמתנו, על כן מתמזמזים הנסיונות הראשונים שלנו, שקמו בלא העמקת היסוד, בלא חשיפת מעין החיים. ומזמוז זה, רקב נורא וכאב חודר זה, עולם חדש יחדש, רוח חדש יבא בעמים, הכרה חודרת ופנימית בישראל". (אורות, עמוד כ"ה)

"אם נדע את גדולתנו אז יודעים אנו את עצמנו, ואם נשכח את גדלנו אנו שוכחים את עצמנו, ועם שישכח את עצמו בודאי הוא קטן ושפל. רק בשכחת עצמנו הננו נשארים קטנים ושפלים, ושכחת עצמנו היא שכחת גדולתנו". (אורות עמוד נ"ה)

שנזכה לפעול מתוך נקודה אחת בלבד – צדקת הדרך אמיתית ללא פחד וללא מורא, מתוך אמונה בצור ישראל.

שבת שלום.

אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".