
תמים תהיה
תוך שהתורה מצווה שלא לעשות כחוקות הגויים וברכיהם, היא מביאה אמירה מעניינת: תמים תהיה עם ה', אך מהי תמימות? ומה דורשת מאיתנו תמימות זו?

תוך שהתורה מצווה שלא לעשות כחוקות הגויים וברכיהם, היא מביאה אמירה מעניינת: תמים תהיה עם ה', אך מהי תמימות? ומה דורשת מאיתנו תמימות זו?

עם הכניסה לארץ ישראל עתיד העם לבוא במגע עם יושביה, והתורה שמה לב לצורך להזהיר את בני ישראל מפני מפגש זה: לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם, אך שונה האזהרה כאן מזו שמופיעה בספר ויקרא.

מצווה התורה למנות שופטים ושוטרים על עם ישראל: שפטים ושוטרים תתן לך, ובעל כלי יקר מוצא במילים ונוסח הציווי הנהגות רלוונטיות גם לימינו היום.

מצווה משה את ישראל שלא לעשות 'ככל אשר אנחנו עושים פה היום', אך הפרשנים נחלקו בשאלה על איזו תקופה מדובר? נעיין בדברי שלושה מהראשונים על הפסוק.

מה הקשר בין אמירת התורה "כי עם קדוש אתה" ובין הציווי "לא תאכל כל תועבה" ? ואם התורה מפרטת מהם איסורי המאכלות, מדוע היא אוסרת בלשון כללית של 'תועבה'?

אוסרת התורה לפגוע בגוף כחלק התהליך האבל, ופותחת את הציווי במילים: בנים אתם לה' אלוהיכם, ושואל הבכור שור איך מסבירות המילים את מהות האיסור?

מצווה משה את בני ישראל לשמור את דרך ה', והוא מבקש: 'ומלתם את ערלת לבבכם', אך מהי עורלת הלב? וכיצד עלינו לתקן אותה? נענה על כך מדברי המפרשים.

אומר משה לבני ישראל לגבי עמי הארץ: לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר, אך האם באמת בני ישראל לא יוכלו לנצחם מהר למרות הבטחת ה'? הבכור שור מוצא רעיון חינוכי בדברים.

כיסוד למצוות משה מצווה את עם ישראל להישמר ולשמור נפשו, אך ממה נדרש עם ישראל להישמר? ואלו דברים לו דברים אסור לעם ישראל להסיר מהלב ?

מי שטוען שהתורה לא ניתנה על ידי אלוהים אחד הוא אפיקורוס. מצד שני, מי שכופר בריבוי הקולות של אלוהים בתורה ובעולם והוא מצייר אותו בדפוס אחד, צורה אחת או מחשבה אחת, חוטא באלילות.

אזהרה כפולה מזהיר משה רבינו את העם העומד לפניו: לשמור ולזכור את הנסים שראו עיניהם, לא לשכוח אותם ולהעביר דברים אלו לבניהם ולדורות הבאים.

שמע ישראל היא מהחלקים המרכזים של התפילה, ובכל יום מצווים אנו לקרא פסוק זה פעמיים, אך כיצד יש להבין את הפסוק ואת הציווי שהוא מבטא?