ספר ויקרא

התורה חוזרת בציווי קרבן העולה על המילים – היא העולה: זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה. חכמים הביאו כמה רעיונות למה יש ללמוד מכפילות זו.

על מנת להתקרב אדם צריך להקריב – הן בחיים הפרטיים שלנו והן בעבודה הרוחנית, הקורבנות שהאדם מקריב הם הכלי שלו להתקרב לקב"ה.

פרשת ויקרא מונה מאילו מרכיבים באים הקורבנות: מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קׇרְבַּנְכֶם. בעל הכלי יקר מלמד מה אפשר ללמוד מההבדלים שיש בחומרי הקורבנות.

הפרשה מתארת רצף של מקרים בהם מביאים היחיד מביא קורבנות, אך יש מציאות שבה גם העדה כולה חוטאת ונדרשת לכפרה: וְאִם כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל, יִשְׁגּוּ, מהי אותה העדה, וכיצד נוצר חטא קולקטיבי זה?

כל אדם עלול לטעות, אבל רק אדם אחד בטוח שיטעה, ואת זאת לומדים חכמים מדברי התורה: אשר נשיא יחטא. נראה כיצד מתקשר הדבר למגילת אסתר ולפורים.

רק חברה השמה את אלוהים במרכז תרבותה, תדע להכיר במגבלות הכוח הפוליטי, במגבלות ההשגה הרוחנית ובמגבלות כוחות החברה והשוק ולהיות באמת חופשיה.

בפרשת בהר מצווה התורה על דיני גאולת אדמות, ומחלקת בין בתים הנמצאים מחוץ לעיר לאלו הנמצאים בתוכה. נעיין בדברי הבכור שור על משמעות חלוקה זו.

מבטיח הקב"ה לישראל: ולא תגעל נפשי אתכם, כיצד ניתן להבין הבטחה זו שחוזרת על עצמה פעמיים בפרשה? הרב בכור שור מסביר זאת בהקשר לגלות.

סופה של פרשת בחקותי עוסק במצוות מעשר שני ומעשר בהמה, מצוות הקשורות בעם ישראל ובכוהנים יחד. נעיין בפרטי המצווה וכלליה.

בפרשת בהר מצווה אותנו התורה על מצוות השמיטה והיובל, מצוות המזכירות זו את זו, ולשתיהן יש גם דמיון לשבת. נלמד מהם פרטי המצווה וכיצד היא מתקיימת.

רבים מהפרשנים שואלים מדוע בתוך הברכות לא מוזכר שכר העולם הבא? הרי זה השכר המשמעותי של קיום המצוות ולכן היה נראה שבפרשת בחוקותי הוא יופיע גם?

מצוות השמיטה, שהתורה מציינת שנאמרה בסיני, מעלה קושי כפול: מדוע הזכירה התורה דווקא מצווה זו? ומה משמעות הזכרת דווקא מצווה זו בסיני?