מוטי מלכא
קדושת הכוהנים ואיסור טומאתם
התורה מצווה על קדושת הכוהנים המתבטאת בשלושה מישורים: נישואים, היטמאות למת, מומים גופניים. ננסה להבין מהם איסורים אלו.
התורה מצווה על קדושת הכוהנים המתבטאת בשלושה מישורים: נישואים, היטמאות למת, מומים גופניים. ננסה להבין מהם איסורים אלו.
מצווה התורה להביא כקרבן רק בעל חיים שהוא מבן שמונה ימים ומעלה. בעל הכלי יקר שם לב לניסוח בציווי ומוצא רעיון חינוכי בדברי הפסוק.
הקב"ה מצווה על המועדות, אך מהכיוון ההפוך אומר ה': חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי! רבי עקיבא במדרש מלמד מתי רצויים המועדות ומתי שנואים.
התורה מציינת בפנינו את סוגי בעלי החיים מהם מותר להביא קורבן, אולם, לפחות במבט ראשון לא ברור, מדוע נבחרו דווקא סוגי בעלי חיים אלו?
מהם אותם מעשים והחוקות, שמהם נצטווינו להתרחק? האם אלו אותם איסורי עריות, שיפורטו בפרשה? המסורת ההלכתית הבינה שמדובר במכלול הקרוי בפינו תרבות.
מציאות חברתית הנוגדת את הכתוב בתורה מביאה למצב של אנרכיה בו החזק שולט ובו יש מקום לתאוות נקם, במצב זה מה יהיה על החיים?
מצווה התורה על מצוות כיסוי הדם: כאשר שוחטים בהמה או עוף, עלינו לכסות את דמה בעפר הארץ. חכמים למדו ממצווה זו כלל לגבי המצוות בכללן.
התורה אוסרת על שחיטה מחוץ למשכן, ומסבירה זאת ברצון למנוע מבני ישראל להקריב לשעירים – לאותם אלילי מצרים שהיו רגילים בהם.
התורה מצווה שלא לעשות כמעשה ארץ מצרים וארץ כנען. ציווי זה וניסוחו הביא את הכלי יקר לעסוק בנושא הסכנה הטמונה בקיום היהודי בגולה.
בפרשת קדושים אוסרת התורה להישבע בשם ה' על דבר לא נכון, אך כיצד אדם מגיע לכדי שבוע לשקר? הרב בכור שור מסביר את הלך המחשבה המביא לכך.
התורה מצווה ואוסרת בפרשת קדושים על עשיית כלאיים -הן בבעלי החיים והן בלבוש. אך מדוע נאסרו הכלאיים ומה הדינים המיוחדים להם?
פרשת קדושים מזכירה מאוד את פרשת משפטים- שתיהן מלאות בציוויים שבין אדם לחברו. אך מדוע לא נאמרו הפרשיות יחד ומה מקומה של קדושים כאן?
