
פקודי המשכן
הפרשה מספרת על הביקורת העצמית של משה רבנו, וראינו כיצד לומדים מכך חז"ל על אופיו של משה, הנהגתו והתנהגותם הרצויה

הפרשה מספרת על הביקורת העצמית של משה רבנו, וראינו כיצד לומדים מכך חז"ל על אופיו של משה, הנהגתו והתנהגותם הרצויה

התורה מספרת על דברי יתרו: בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם, אך לא מפרשת מהו בדיוק ה-'דבר'. הרב בכור שור מתייחס לשתי

התורה מספרת שיתרו שומע על הצלת בני ישראל – ולכן בא אליהם, ובבואו משה מספר את מה שנעשה למצרים ופרעה,

בתחילת הפרשה אנו שומעים על בוא יתרו למחנה ישראל, הוא זובח לה' ומכיר בגדולתו של הקב"ה. מתוך כך עולה השאלה-

מדוע ניתנה התורה דווקא במדבר סיני? לכאורה היה נכון לתת את התורה דווקא בארץ ישראל ובכך לבטא את השילוב של התורה, הארץ והעם.

מדוע היה לתורה חשוב לציין דווקא את דברי יתרו בהכרתו את גדולת הקב"ה, האם דווקא ממי שלא הניח עבודה זרה

הדפס יש חודש. יש היום ההוא. יש ארץ השוכנת שמה, שמה. יש שבעת ימים. יש חג. יש היום השביעי. יש

התורה מספרת שלפני שיצא משה לשליחותו הוא ניגש ליתרו לבקש את רשותו, דבר זה נראה תמוה- הרי הקב"ה ציווה אותו ללכת! ננסה להבין את מעשהו.

בתחילת פרשת שמות פרעה פונה לעמו ומשתף אותם לגבי האיום המתהווה מצד בני ישראל על המצרים: וַיָּקׇם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל

התורה מספרת: וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת, ובעל הכלי יקר מנסה להבין מדוע נאמרה המיתה דווקא על חיי יעקב ולא על

מספרת התורה שמשפחת יעקב יורדת למצרים ומדגישה התורה כׇּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב, נפש בלשון יחיד. נראה מה לומד בעל הכלי יקר מהדגשה זו.