בין יתרו לבלעם

שתי דמויות גדולות עמדו לאומות – יתרו ובלעם, שני גדולים בעלי שם באומות שבאו מהן, שניהם היו חכמים ובטוחים מספיק להשיא עצה, אבל כמה שונים שניהם במורשת שלהם.

וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ

איש אשר רוח בו

מחירות לחירות

זאת תהיה תורת המצורע

גם יתרו וגם בלעם שמעו על יציאת מצרים ואת שניהם שמועה זו עוררה להגיע ולבוא במגע עם עם ישראל. יתרו שמע ויצא ממקום שהיה פתוח לקבל את האמת ומתוך רצון להדבק בה:

(א)  וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְהֹוָה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. (ב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ… (ח) וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כׇּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם יְהֹוָה. (ט) וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כׇּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם. (י) וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ יְהֹוָה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם. (יא) עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהֹוָה מִכׇּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם. (יב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכׇל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים. (שמות, י"ח)

 יתרו בא ומכיר טובה לקב"ה על כוחו ועל הצלת עם ישראל, והוא שרצה בטובת ישראל – את עצתו גם משה וגם הקב"ה קיבלו:

(יג) וַיְהִי מִמׇּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב… (יז) וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. (יח) נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ. (יט) עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים. (כ) וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן. (כא) וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכׇּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. (כב) וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכׇל עֵת וְהָיָה כׇּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכׇל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ. (כג) אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכׇלְתָּ עֲמֹד וְגַם כׇּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם. (כד) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר. (שמות י"ח)

שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד

לקרב את הזר הקרב

המנהיג היוצא והמנהיג הנכנס

הקהל את בני ישראל

לעומתו בלעם, גם הוא שומע על יציאת מצרים, אולם הוא לא מזכיר את תפקיד ה' בהוצאה של עם ישראל, וגם לאחר שהקב"ה מודיע לו על חוסר רצונו לקלל את העם – הוא עדיין מבקש משרי בלק להישאר לילה נוסף מתוך תקווה שאולי יצליח לשכנע את ה' לקללם:

(י) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱלֹהִים בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי. (יא) הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ עַתָּה לְכָה קָבָה לִּי אֹתוֹ אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ וְגֵרַשְׁתִּיו… (יח) וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְהֹוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה. (יט) וְעַתָּה שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם אַתֶּם הַלָּיְלָה וְאֵדְעָה מַה יֹּסֵף יְהֹוָה דַּבֵּר עִמִּי. (במדבר, כ"ב)

למרות שעל פניו נשמע בלעם 'בסדר', הוא לא ימרה את פי ה', עדיין מעשיו מגלים את שבליבו:

(א) וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְהֹוָה לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו. (ב) וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים. (במדבר כ"ד)

פעמיים הולך בלעם לקראת נחשים, ומסביר המדרש אגדה:

וירא בלעם כי טוב בעיני ה׳ לברך את ישראל ולא הלך כפעם בפעם וגו׳ – ולמה שתי פעמים כפעם, אלא אותו הרשע הלך בשתי פעמים שאמר אולי יקרה ה׳ לקראתי שירצה בקרבנותי כדי שיניחני לקללם.

בלעם מגלה במעשיו את שבליבו – הוא מקווה שיצליח לכוון נגד בני ישראל ולקבל רשות לקללם, ואפילו בפעם השלישית יש רמז לכך וממשיך המדרש אגדה ואומר:

וישת אל המדבר פניו – אמר אזכיר מעשה העגל שעשו במדבר.

מעשיהם של שני אישים אלו מלמד על שבליבם: יתרו יצא מקום טוב, יצא מתוך התפעלות ממעשי הקב"ה ומתוך מקום שפתוח להכיר במעשיו ובחסד עם עם ישראל ולכן גם כשהוא מגלה חיסרון בבני ישראל (לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה… עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ) הוא מציע פתרון לעניין. לעומתו בלעם יוצא מתוך רצון רע ושנאה, ולכן לא ישנה כמה 'נקי' הוא ידבר, הוא יחפש איך לפגוע – וכך היא עצתו שבאה להחטיא את העם.

רמז לנו יש בדברים: נקודת המוצא שלנו היא משמעותית, אדם יכול לצאת מתוך נקודת מוצא חיובית ולכן יזהה בכל קושי את הדרך להתעלות, ומצד שני אדם שייצא מתוך נקודת מוצא שלילית בכל טוב ימצא סיבה לקלקל.

מוטי מלכא

נשוי לעדי ואב לארבעה, ומתגורר כיום בבית שמש. בעבר עסק בחינוך בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של 'הרמן הדפסות'.