ובדבר הזה אינכם מאמינים

ובדבר הזה אינכם מאמינים

אם היו מבקשים ממני לבחור שם אחר למלחמת חרבות ברזל אשר נפתחה עלינו בשמחת תורה תשפ"ד, הייתי בוחר בשם "מלחמת האמונה". המלחמה הזאת חיזקה כל כך הרבה אנשים באמונתם בבורא עולם, המלחמה הזאת הראתה לנו כמה החיילים מאמינים בצור ישראל ובחיבור לקב"ה, המלחמה הזאת הכניסה כל כך הרבה אמונה ביכולת של מדינת ישראל לפעול כמעצמה אזורית.

השבוע יצא לי להיות בכרם שלום ושם ראיתי שני אנשים מלאי אמונה. אליה הרבש"צ סיפר לנו את סיפור כרם שלום ב- 7.10 ומכל מילה שלו ניתן לראות את האמונה האדירה שהייתה לאנשים בבורא עולם תוך כדי שעות של לחימה, אמונה ביכולתם להגן על היישוב עם רוח חזקה ואיתנה. שאלנו מאיפה הכוח והעוצמה והתשובה מבורא עולם. השנייה היא תורמת אשר הגיעה מארה"ב , היא אינה יהודיה, וכל עניינה לחזק את מדינת ישראל. הרבה דברים אפשר לקחת מההתנהגות שלה, אבל הדבר העיקרי הוא האמונה. כל משפט שני שלה מתייחס לקב"ה ועל זה שכל העולם הזה נע, מתקיים ומתקדם בהתאם לרצונו.

זעקת סדום

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם

ושמרתם ועשיתם

על מה בלעם התנצל?

וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם – במה שהיה ומה שיהיה

השבת אנחנו פותחים את ספר דברים ואנו עומדים יומיים לפני ט' באב. ספר דברים הוא ספר המורכב משלושה נאומים של משה רבנו לעם ישראל לפני פרידתו.  כל דבריו בספר "משנה תורה" מיועדים להבטיח את הנצח של האומה הישראלית באמצעות חיזוק אמונתם בבורא עולם והענקת כלים ועוצמות להמשך הדרך, כמו שמסביר הרש"ר הירש (1808-1888, גרמניה):

"מטרתו הבסיסית של חלקם הראשון של נאומי פתיחה אלה, היא לטעת בעם את האמונה – על יסוד הניסיונות שעברו עליו – שמה שדרוש לישראל כדי להכניע את העמים ולכבוש את ארצם, אינו יכולת לחימה וכלי זיין, אלא מסירות לה' במילוי רצונו; וששמיעה כזו בקול ה', שהיא תפקידנו היחידי בעתות שלום, די בה גם בעתות מלחמה כדי להתגבר על כל הכוחות העומדים כנגדנו. בשמיעה בקול ה' נוכל להשיג כל דבר, ובלעדיה לא נשיג דבר. על ישראל לתפוס את מקומו בדברי ימי העמים, לא כאומה חזקה הבקיאה באמנות המלחמה, אלא כעם תורתו המוסרית של ה'". (הרש"ר הירש, דברים א)

נאומו הראשון של משה רבנו הוא נאום התוכחה ובו בצורה מכובדת מציין משה רבנו את המעשים והאירועים הדורשים תיקון. כפי שנאמר למעלה, הדברים של משה רבנו לא נאמרו רק לדורו של משה, אלא לנצח של עם ישראל. אחד האירועים החמורים ביותר הוא מעשה המרגלים ולאחר אזכורו משה מציין שהקב"ה יילחם לעם ישראל ואז הוא מאשים את עם ישראל בחוסר אמונה, אבל לא ברור מהפסוקים במה עם ישראל לא האמין :

"ה' אֱלֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם׃ וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא־אִישׁ אֶת־בְּנוֹ בְּכׇל־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד־בֹּאֲכֶם עַד־הַמָּקוֹם הַזֶּה׃ וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בה' אֱלֹקֵיכֶם" (דברים א, ל-לב)

למה מתייחס משה באומרו "בדבר הזה אינכם מאמינים", במה בני ישראל אינם מאמינים ?

רש"י (1040-1105, צרפת) מקשר בין הדברים לבין עיקרו של חטא המרגלים ומלמד אותנו שכוונת הכתוב היא להביע את חוסר אמונתם ביכולת של הקב"ה להביא את עם ישראל לארץ ישראל ולהנחיל אותה לעמו:

"ובדבר הזה. שֶׁהוּא מַבְטִיחֲכֶם לַהֲבִיאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ – אֵינְכֶם מַאֲמִינִים בּוֹ". (רש"י על דברים א׳, לב)

אור החיים (1696-1743, מרוקו וא"י) מלמד שבני ישראל הגיעו למצב שבו הם לא מאמינים שהאותות והמופתים הם של הקב"ה, אולי סבורים היו שהכל מהטבע:

"כפשט הכתוב שעל ניסי מדבר הוא אשר נשאם ה' כאשר ישא איש את בנו שגם בדבר הזה אינם מאמינים, וזה לך האות אומרו: "היש ה' בקרבנו אם אין" וכמשל שהביא בזוהר על אב שנשא בנו על כתפו פגעו באדם אחד והיה הבן שואלו על אביו וכו' כמו כן ישראל עם ה' ברוך הוא, והוא מה שנתכוין במאמר ובדבר הזה וגו' אינכם מאמינים בה' אלהיכם שהוא הנושא אתכם וגו', ואומר ההולך וגו' מוסיף להפליא פרטי הדברים שבהם יתחייבו להכיר ולהאמין בה'". (אור החיים על דברים א׳, לב)

בני ישראל הגיעו לסיטואציה שבה גם כאשר יש אותות ומופתים מעבר לדרך הטבע, הם לא מאמינים שהכל מהקב"ה, אלא מייחסים את המציאות לדבר טבעי.  בדיוק כמו בן אשר נישא על כתפי אביו והאבא מעביר אותו מכשולים ונותן לו את כל צרכו ובן אינו מכיר בעובדה שאביו עשה לו את כל הדברים האלו.

בנים אתם לה'

חיו מן האנשים ההם

הכל בגלל האהבה

קריאת התורה – פרשת תזריע

והדבר הזה – מעשי העם

רבי דון יצחק אברבנאל (1437-1508, פורטוגל ואיטליה) מסביר שכוונת הכתוב היא לומר שהדברים שבני ישראל מוציאים מפיהם נגד הקב"ה, הם אלו המעידים על חוסר אמונתם בקב"ה. "בדבר הזה" – בדברים שאתם אומרים אתם מעידים על מיעוט אמונה בקב"ה :

"וכנגד הדברים שהטיחו כלפי מעלה אמר ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלהיכם. רוצה לומר ובדבר הזה אשר אמרתם נגד כבוד האל יתברך בשנאת ה' אותנו אנה אנחנו עולים. יראה שאינכם מאמינים בה' אלהיכם. כי לו הייתם מאמינים בו לא תאמרו כדברים האלה והוכיחם על מעוט האמונה בראותם בעיניהם עמוד הענן ההולך לפניהם בדרך וגו'.

ואפשר עוד אצלי לפרש הפסוק באופן אחר. ובדבר הזה אינכם מאמינים על שליחות המרגלים שכן אמר למעלה וייטב בעיני הדבר. יאמר הנה בדבר הרגול והשליחות יראה שאינכם מאמינים בהש"י. לפי שהמלחמה הזאת אינה מלחמה אנושית שיצטרך אל רגול ולתחבולות הלוחמים. אבל היא אלקית שה' אלקיכם הוא ילחם לכם. וא"כ אין צריך מרגלים לזה". (אברבנאל, דברים א, לב)

פירוש אחר של אברבנאל הוא שכוונת משה "בדבר הזה" הוא עצם שליחת המרגלים לריגול בארץ ישראל. השליחות עצמה היא הבעת חוסר אמונה בקב"ה, שכן היה עליהם להבין ולדעת שהקב"ה בכוחו לעשות ככל רצונו ולבטוח בו.

בעל "צוף דבש" (1826-1879, מרוקו וא"י) מסביר שכוונה משה לומר להם שבני ישראל לא הגיעו להבנה המתבקשת שהקב"ה הוא כל יכול, כמו שהוא יכול לפעול בים הוא יכול להביא לחם ולהוציא מים. כל פעם מחדש ביקשו בני ישראל לבחון את הקב"ה והתנהגות זו היא חוסר אמונה בקב"ה :

"כוונת אומרו ובדבר הזה, דהיינו אם ברוב האותות העשויים אינכם מאמנים, זו הסיבה שלא תאמינו רק אשר תראו נס על דרך הפלא הגמור…שהייתה תביעה על עם ישראל מדוע כשראו הנס בים היה להם פקפוק ביכולת השי"ת לעשות נס גם אם נוגע ללחם ומדוע לא היו מעתיקים בשכלם שמי שיש לו היכולת לפעול במים, יהיה לו אותה יכולת לפעול גם בלחם, ואלו הם רצו לנסותו בכל דבר ודבר בפני עצמו ולזה בא כאן בתוכחה כנגד ישראל מדוע שלא יספיק לכם הדבר הזה להחליט שהשי"ת הוא הכל יכול". (נופת צוף דבש, דברים, א, לב)

בני ישראל, כפי שלומדים חז"ל מפסוק זה היו קטני אמונה בקב"ה. הם כל הזמן ביקשו לבחון את הקב"ה ויכולתיו מחדש ולא הגיעו לכלל הבנה שבורא עולם יכול לעשות ככל שברצונו : ""ובדבר הזה. קשה זה מכלם שאינכם מאמינים מלמד שהיו קטני אמנה". (מדרש לקח טוב, דברים א׳, לב). הרמב"ן (1194-1270, ספרד וא"י) מלמד אותנו שכל העיכובים ובמיוחד העיכוב של בני ישראל ארבעים שנה במדבר נבעו ממיעוט האמונה שלהם בקב"ה :

"ועל כן יאמר להם משה עתה, אמת הוא כדבריהם שהעם ההוא גדול ורם, אבל השם ילחם לכם ככל אשר עשה עמכם ממצרים ועד הנה. וזה טעם: ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלקיכם, שאין העכבה אלא ממיעוט אמנה. ואמר עוד: "ההולך לפניכם בדרך", כי גם היום הזה אתם רואים שהוא המביא אתכם בארץ, כי עננו הולך לפניכם ולא תבאו בארץ אלא אחר הענן, אבל אינכם מאמינים שתהא בו יכולת להורישם. והנה כל הפרשה כפשוטה ומשמעה". (רמב"ן דברים א).

חוסר אמונה מביא להרבה צרות. ללא אמונה אין רוח ועוצמה. ללא אמונה אין מקור להסתמך עליו ולשאוב ממנו כוחות להתמודדות עם כל משימה וכל אתגר, בטח אתגרים מורכבים כמו אלו הבאים על האומה הישראלית. השאלה הגדולה היא, איך אחרי כל המעשים של הקב"ה במצרים ובמדבר – עשר המכות, קריעת ים סוף, מעמד הר סיני, מתן מים ולחם במדבר, עדיין בני ישראל אינם מאמינים ביכולת של הקב"ה להכניס את בני ישראל לארץ ישראל ?!  זה לא כל כך נתפס. איך זה יכול להיות ? איך יכול להיות שכל כך הרבה ניסים ומעשים ועדיין בני ישראל יכולים להיות במציאות של חוסר אמונה ?

וּבַדָּבָר הַזֶּה – לראות ולא להאמין

בעל "צרור המור" (1440-1508, ספרד ומרוקו) מסביר שמיעוט האמונה של בני ישראל בקב"ה הוא מרוב שיש להם כל כך הרבה ניסים ונפלאות, הם כבר מואסים בהם. כל המציאות שלהם הייתה ניסית, ככה שהם כבר לא ייחסו את זה לקב"ה :

"או שיאמר ובדבר הזה אינכם מאמינים לפי שהוא הולך לפניהם בדרך. כלומר בסבת רוב הנסים והטובות שהוא עושה עמכם תמיד ביום ובלילה באש לילה ובענן יומם. אתם מואסים את ה' אשר בקרבכם ואינכם מאמינים בו. כמו שאמר במקום אחר יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם. ואמר הוקר רגלך מבית רעיך וכו'". (צרור המור, דברים א, לב)

זה בדיוק על אותו משקל שאדם שהוא שבע כסף, מזלזל בכסף ולא רואה בכך חשיבות. ככה בני ישראל אל מול הקב"ה בדור המדבר. מרוב ניסים, הם כבר לא ייחסו לזה שום חשיבות עד כדי כך שהגיעו לחוסר אמונה.

רבי אלימלך מליז'נסק (1717-1787, פולין) מסביר שבני ישראל הפכו להיות "מגושמים" עד כדי כך שלא הצליחו לראות את הניסים והנפלאות שכל אדם רגיל יכול לראות בעין. משה רבנו קורא לבני ישראל להסיר את הגשמיות והכיסויים המפריעים להם להכיר את הבורא ולנסות לראות בעין ללא מחסומים וללא עיוותים:

"ולכאורה "ובדבר הזה" אינו מדויק, אך כשאדם הולך בגשמיות ועניני עולם הזה יום יום, על ידי זה הוא נתגשם כ"כ שאפילו הניסים והנפלאות הנגלים והנראים בחוש הראות אינו מאמין, וזהו שהוכיח אותם אף שקלקלתם ואמרתם "אחינו המסו כו'", היה לכם להאמין ע"י הניסים שראיתם בחוש, העמוד אש וענן ההולך לפניכם, "ובדבר הזה אינכם מאמינים", רוצה לומר ואתם אפילו הניסים הנגלים, דהיינו עמוד אש וענן שאתם רואים, אינכם מאמינים מחמת שאתם מגושמים כ"כ, והוכיח אותם שישימו לב לגודל הניסים והנפלאות שעשה עמהם השי"ת בכל עת ועי"ז יזדככו ויתקדשו בקדושה רבה. וק"ל". (נועם אלימלך, דברים ו׳)

התופעה הזאת קיימת גם אצלנו, אצלי. מרוב ניסים ונפלאות אנחנו מאבדים את הקב"ה, מרוב מציאות טובה, אנחנו מייחסים את זה לעצמנו. הכל נראה לנו פתאום טבעי. לנצח שבע זירות ולהביס אויבים אשר במשך שנים "רעדנו" מהם, נראה לנו כוחנו ועוצם ידינו בלבד. יירוט של עשרות אלפי טילים שנורים לעבר ישראל, נראה לנו מעשה מכונה בלבד. לא כך היא. אין ספק שעם ישראל עושה את ההשתדלות הטובה ביותר שיש עם חיילנו האמיצים, טכנולוגיות מתקדמות, רוח אדירה, אבל צריך לזכור תמיד את מקור הכוח והעוצמה והוא תמיד היה ויהיה – הקב"ה.

נסיים בדבריו של רבי צבי אלימלך שפירא (1783-1841, פולין) אשר מסביר שעיקר עבודתו של האיש הישראלי היא האמונה בקב"ה :

"אך הוא לדעתי דעיקר עבודת הש"י הנרצה מאיש הישראלי הוא האמונה, והדבר הנראה לעין לא תקרא אמונה, רק דבר שאינו נראה ואף על פי כן מאמין שכך הוא…. וז"ש ובדבר הזה היינו הנראה בחוש, אינכם מאמינים וכו', לא יקרא לזה אמונה כיון שראיתם בעיניכם, והמבוקש היה מאתכם שתאמינו בו בלי ראיה, ותלכו לכבוש את הארץ מבלי ראיה, הבן הדבר". (אגרא דכלה, דברים כ׳)

שנזכה להסיר את גשמיות מרוחנו, לחזק את אמונתנו בבורא עולם ולהמשיך במשימה של האומה הישראלית בעולם בסילוק החושך והרוע.

שבת שלום.

תחת עול הציבור

המנהיג היוצא והמנהיג הנכנס

דג מושט עם ירקות בתנור

על מה בלעם התנצל?

בין איכה לאיכה

פרשת "דברים" אותה נקרא השבת נקראת תמיד בשבת לפני ט' באב. יש מספר סיבות לחיבור בין פרשת דברים, הפטרתה וט' באב, נציין אחת מהם. קיים קשר משמעותי בין דבריו של משה בפרשתנו האומר: "איכה אשא לבדי טרחכם" (דברים א, יב), לבין הפטרת "חזון" אשר נקרא השבת, שבה נאמר : "איכה הייתה לזונה קריה נאמנה" (ישעיהו א, כא) לבין מגילת איכה אשר נקרא בט' באב ובה נאמר: "איכה ישבה בדד" (איכה א, א), כמו שמלמד אותנו המדרש:

"איכה ישבה", שלשה נתנבאו בלשון "איכה": משה, ישעיה וירמיה. משה אמר: "איכה אשא לבדי וגו'", ישעיה אמר: "איכה היתה לזונה", ירמיה אמר: "איכה ישבה בדד". אמר ר' לוי: משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין, אחד ראה אותה בשלותה ואחד ראה אותה בפחזותה ואחד ראה אותה בניוולה. כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם, ואמר: "איכה אשא לבדי טרחכם", ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר: "איכה היתה לזונה", ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר "איכה ישבה". (מדרש איכה רבה, פרשה א, א)

שלושה נביאים רואים את בני ישראל בשלושה מצבים שונים, אחד רואה את עם ישראל בתפארתו, אחד רואה את בני ישראל בהתנהגות פוחזת, יהירה, הבועטת בקב"ה רגע לפני הנפילה הגדולה והאחר רואה את עם ישראל אחרי נפילתו הקשה. כולם מתנבאים באותה לשון: "איכה". נחזור למשמעות של המילה בסוף הדברים..

אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".