לפני מבצע 'חצי הצפון', כאשר היינו צריכים לעלות לרכס רמים, הבטונדות הגבוהות בצומת ישע סימנו על כמה היינו חשופים לעיני החיזבאללה. מנקודה זו היינו מתחילים בנסיעה מהירה עד לצומת יפתח, פונים וטסים שוב.. כאשר בסוף המבצע הוסרו קירות הבטון הייתה תחושה של הצלחה. בכל מעבר בצומת ישע ראיתי את המגדל של מצודת כוח מעל הצומת, ורק בתקופה שאחרי, כאשר האזור היה עדיין סגור לציבור אבל אנחנו – ששרתנו שם, יכולנו לנוע בחופשיות בצירים, נכנסתי בפעם הראשונה לבקר במקום.
מצודת כ"ח היא מצודה ובסיס משטרה מבוצר הנמצא בגליל העליון, מדרום לקריית שמונה, והיא התפרסמה בעיקר בעקבות הקרבות העזים שהתנהלו בה במהלך מלחמת העצמאות. המצודה הוקמה בתקופת המנדט הבריטי כחלק מקו ביצורים בגבולה הצפוני של המדינה (לפני הקמת המדינה), ונודעה תחילה 'משטרת נבי יושע' – על שם הכפר הערבי הסמוך והאתר המקודש אשר מיוחס לנבי יושע, לנביא יהושע בן נון כפי שנקרא אצל המוסלמים.
לאחר מלחמת העצמאות הוסב שמה ל"מצודת כ"ח" המנציח את 28 הלוחמים שנפלו על כיבוש המצודה; (כ"ח בגימטריה – 28). לאורך השנים הייתה למצודה חשיבות אסטרטגית רבה, והיא משמשת גם כיום את כוחות הביטחון של ישראל. במתחם המצודה נמצאים קבר אחים ואנדרטה לזכר הנופלים, וכן מוזיאון המספר את סיפור הקרבות.
מצודת משטרת נבי יושע, שנבנתה על ידי שלטונות המנדט הבריטי בסוף שנות ה-30 כחלק ממערך המצודות בגבול הצפון. המצודה הוקמה בשנים 1938–1939 על ידי שלטון המנדט הבריטי, בתקופת המרד הערבי, במטרה לחזק את ביטחון גבול הצפון ולבלום הסתננות של כנופיות מסוריה ולבנון לגליל העליון. בנייתה הייתה חלק מ"פרויקט טיגארט" – רשת מצודות משטרה מבוצרות שתכנן קצין המשטרה הבריטי צ'ארלס טגארט לחיזוק השליטה הבריטית בארץ. כחלק מפרויקט זה נמתחה "גדר הצפון" מראש הנקרה במערב עד עמק החולה במזרח, ולאורכה נבנו מצודות משטרה בגבול הצפוני. משטרת נבי יושע הייתה המצודה המזרחית ביותר בקו זה, והתנשאה מעל עמק החולה ולכן שלטה מבחינה טופוגרפית על הסביבה.
במלחמת העולם השנייה מילאה המצודה, לצד מצודות נוספות בגבול הלבנון, תפקיד בהגנת הצפון מחשש לפלישה של כוחות צרפתיים (של משטר וישי) מדרום לבנון. המצודה נבנתה במתכונת אופיינית למצודות הטיגארט: מבנה מבוצר מבטון מזוין בעל חצר פנימית, קירות מסיביים ועמדות ירי מוגבהות.
מיקומה של מצודת ישע נבחר בשל קרבתה לצומת דרכים חשוב: דרך הגישה היחידה באותה עת מראש פינה צפונה לאצבע הגליל. הבריטים החזיקו במוצב עד לקראת תום המנדט, ואז בפברואר 1948 צמצמו כוחות והעבירו חלק מן המצודות לידי כוחות יהודים או ערביים בהתאם לאזור. ערב פינוי הבריטים מארץ ישראל, נמסרה משטרת נבי יושע לידי ערביי האזור ללא קרב. בכך הפכה המצודה למוקד מאיים על יישובי הגליל, בשל שליטתה על ציר התחבורה הצר והחיוני לאזור הצפון.
עם עזיבת הבריטים באפריל 1948, הפכה המצודה מיד ליעד במאבק בין היישוב היהודי לכוחות הערביים. במהלך מלחמת העצמאות נעשו שלושה ניסיונות השתלטות על המצודה אשר גבו מחיר כבד של 28 הרוגים מקרב הלוחמים:
הניסיון הראשון לכבוש את המצודה נערך ב-15 באפריל 1948, יום פינוי הכוחות הבריטיים באזור. כוח משולב של שתי מחלקות מחטיבת גולני ומחלקת פלמ"ח מהגדוד השלישי תקף את משטרת נבי יושע בניסיון להשתלט עליה, אך ההתקפה נכשלה תחת אש כבדה וארבעה מלוחמי הכוח נהרגו בקרב זה. כישלון ההתקפה הותיר את המצודה בידי הערבים והגביר את האיום על היישובים היהודיים המבודדים באצבע הגליל.
הניסיון השני נערך כעבור חמישה ימים, בליל ה-20 באפריל 1948. הפעם תקפו את המצודה כוחות גדולים של הפלמ"ח – לוחמי הגדוד השלישי – משני כיוונים במקביל. גם מתקפה זו לא הצליחה לפרוץ אל תוך המבנה, והסתיימה בנסיגה תחת אש ובאבידות כבדות מאוד: 22 מלוחמי הפלמ"ח נפלו בקרב הלילי העקוב מדם, ועשרות נוספים נפצעו. במהלך ההסתערות והנסיגה התגלו מעשי גבורה רבים. אחד הלוחמים, יזהר ערמוני, הקריב את חייו כדי לפוצץ פרצה בגדרות וחיפה על חבריו הנסוגים; לאחר המלחמה הוענק לו עיטור "גיבור ישראל" על מעשהו. רוב הנופלים בהתקפה השנייה השתייכו לגרעין ההכשרה של קיבוץ דפנה, וחבריהם שנותרו בחיים נשבעו להמשיך במאמצים לכיבוש היעד למרות המחיר הקשה.
הניסיון השלישי והאחרון אירע כחודש לאחר מכן, ב-17 במאי 1948. כוחות פלמ"ח מהגדוד השלישי, מתוגברים בלוחמי חי"ש (חיל השדה), תקפו שוב את מצודת נבי יושע – והפעם הצליחו לכבוש אותה לאחר קרב קצר יחסית. בקרב השלישי נפלו שני לוחמים נוספים. בכך עלה מניין החללים בשלושת הקרבות ל-28, מספר שסימל יותר מכל את גודל ההקרבה שנדרשה כדי לתפוס את המצודה. זמן קצר לאחר כיבוש המבנה, העניקו לו כוחות "ההגנה" את השם "מצודת כ"ח" – גם במשמעות של "מצודת כוח" לסמל את עוז רוחם של הלוחמים, וגם כביטוי מספרי למניין 28 הנופלים.
שם נוסף שהיה בשימוש הוא "מצודת ישע", כתרגום עברי לשם נבי יושע וכביטוי לתקווה ולישועה לאחר הניצחון. לאחר הכיבוש היהודי של המצודה במאי 1948, היא שולבה בקו ההגנה הצפוני של כוחות צה"ל במהלך המלחמה. השתלטות כוחותינו על מצודת כ"ח סייעה להסיר את המצור מעל יישובי אצבע הגליל, ופתחה את הדרך לתנועה חופשית מראש פינה צפונה. בהמשך מלחמת העצמאות ועד תום הקרבות בצפון שימשה המצודה כבסיס קדמי לכוחות צה"ל במבצע ייצוב קווי הגבול מול לבנון.
למצודת כ"ח, עוד בהיותה משטרת נבי יושע בתקופת המנדט, הייתה חשיבות אסטרטגית רבה, שהתבטאה בתקופות שונות בצורה שונה. בתקופת המנדט הבריטי, נועד המבצר לחזק את שליטת הבריטים בגליל ולמנוע חדירות של כוחות עוינים מגבול הלבנון והחרמון. מיקומה הגבוה ברכס רמים איפשר תצפית ושליטה על עמק החולה, וכך הפכה לנקודת מפתח בהגנה על יישובי הצפון. המצודה הייתה חוליה חיונית ב"גדר הצפון" – קו הביצורים שנבנה כחיץ ביטחוני נגד חדירת מסתננים ואספקת נשק למורדים הערבים.
בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשצבא צרפת של וישי שלט בסוריה ובלבנון, התחזק עוד יותר מעמדה האסטרטגי של המצודה, משום שחששה בריטניה מפלישה מצפון; המצודה תרמה להרתעה ולהגנה עד שהאיום הוסר.
במלחמת העצמאות, ערכה האסטרטגי של המצודה הפך לקריטי עבור שני הצדדים. עבור היישוב היהודי, שליטה במצודת נבי יושע הייתה המפתח להבטחת הציר היחיד שח
יבר את עמק החולה ויישובי אצבע הגליל אל שאר חלקי המדינה שבדרך. כל עוד הייתה המצודה בידי הערבים, היישובים היהודיים באזור היו נתונים בסכנה מתמדת של ניתוק, והתחבורה אליהם וממנה התנהלה תחת אש והפרעות. כיבוש המצודה על ידי כוחות ההגנה במאי 1948 הסיר למעשה איום זה, ואיפשר ייצוב קו הגבול הצפוני בשליטת ישראל.
מנגד, גם הכוחות הערביים הבינו את ערכה – ולכן התבצרו בה ונאבקו בעקשנות להחזיק בה עד שאולצו לסגת. לאחר קום המדינה, המצודה ניצבה סמוך מאוד לגבול לבנון, והמשיכה לשמש עוגן ביטחוני לשליטה על האזור.
בשנים הראשונות שלאחר מלחמת העצמאות הופקדה המצודה בידי צה"ל לשמירה על גבול הצפון ומניעת הסתננויות. בהמשך הועברה לידי משמר הגבול (מג"ב), האמון על ביטחון הפנים והגבולות. גם כיום משמר הגבול מחזיק במצודה, וסמל חיל משמר הגבול מעוצב בדמות המצודה – עדות לחשיבותה ההיסטורית והסמלית עבור כוחות הביטחון. מיקומה הגבוה של המצודה מוסיף להיות נקודת תצפית מצוינת על צפון עמק החולה וגבול הלבנון, מה שמקנה לה ערך מבצעי גם בעידן המודרני של מערכות תצפית אלקטרוניות.
לאחר מלחמת העצמאות לא ננטשה מצודת כ"ח: תחילה היא הוסבה לבסיס צה"ל וכיום מבנה המצודה משמש כבסיס של משמר הגבול. המצודה עצמה סגורה למבקרים בשל פעילות הביטחון בתחומה, אך האתר סביב לה מוכרז כאתר הנצחה לאומי והוא פתוח לציבור. מיד לאחר המלחמה נקברו 19 חללי הקרב הקשה השני בקבר אחים למרגלות המצודה. לימים תוכננה במקום אנדרטה מרשימה לזכר נופלי שלושת הקרבות על המצודה, שעוצבה על ידי האדריכלים ביטוש ואיקה קומפורטי-עובדיה, וסביבה ניטע "גן הנופלים". האנדרטה כוללת לוח ועליו חקוקים שמותיהם של 28 הנופלים, והיא ניצבת מול מבנה המצודה כסמל לקשר הטרגי אך ההרואי בין הקרבות למקום עצמו.
בשנת 2014 נחנך בסמוך למצודה "מוזיאון הרעות", פרי חזונם של יוצאי הפלמ"ח ובראשם יהודה דקל ז"ל. המוזיאון מנציח את סיפור הקרבות על מצודת כ"ח, תוך דגש על רוח הרעות והאחווה בין הלוחמים. שם המוזיאון – "רעות" – מבטא את החברות העמוקה שנרקמה בין לוחמי הפלמ"ח בקרבות, רבים מהם בני אותו גרעין הכשרה.
במוזיאון תצוגות אינטראקטיביות, סרטים וחפצים היסטוריים, המחולקים למדורים העוסקים בהקמת המצודה בתקופת המנדט, במאבק להגנת יישובי הגליל במלחמת העצמאות, בסיפורם של חברי הכשרת דפנה שלחמו ונהרגו במקום, ובפרטי הקרבות הקשים ובראשם הקרב השני ב-20 באפריל 1948. המוזיאון והאתר כולו פועלים בשיתוף המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, והוא הוכרז כגן לאומי וכאתר מורשת לאומי לשימור. הכניסה למתחם האנדרטה והמוזיאון הינה חופשית לקהל, מתוך מטרה לטפח את זיכרון הגבורה והקרבה של דור תש"ח.
האתר ההיסטורי של מצודת כ"ח פתוח למבקרים לאורך רוב ימות השנה. המצודה עצמה כאמור סגורה לציבור, אך ניתן לבקר במוזיאון הרעות ובמתחם ההנצחה שסביב לה. שעות הפעילות של מוזיאון הרעות: בימים א'-ה' בין 09:00 ל-16:00, ובימי ו' וערבי חג בין 10:00 ל-14:00. מומלץ לתאם את הביקור מראש, במיוחד לקבוצות או בביקורים בסופי שבוע וחגים.
המקום מונגש לנכים ובעלי מוגבלויות – במוזיאון אמצעי עזר לכבדי שמיעה וראייה, ושבילי הגישה באתר מותאמים לכיסאות גלגלים. במקום ישנם חניה מסודרת, שירותים נגישים ומי שתייה לטובת המטיילים.
ניתן להגיע לאתר ברכב פרטי בדרך העולה מקריית שמונה או ראש פינה (כביש 886, צומת ישע), והוא מסומן היטב בשילוט ("מצודת ישע/כוח") וכן באפליקציות ניווט. בשבילי האתר וסביבתו מחכות למבקרים כמה נקודות עניין. מרחבת החניה יוצא שביל הליכה נגיש קצר (כ-150 מטר) המוביל מהחניה אל רחבת האנדרטה וקבר האחים. שביל זה, שהוא חלק משביל ישראל, מסתיים במרפסת תצפית המשקיפה אל הנוף הרחב של עמק החולה, הרי הגולן ופסגות החרמון.
התצפית חושפת בפני המבקר את יופיו של הגליל העליון המזרחי ואת החשיבות האסטרטגית של מיקום המצודה – ממזרח נראים בבירור שמורת החולה ושטחי ההצפה, ומעבר להם הרי הגולן בשרשרת "קו התלים" הגעשיים. לצד מרפסת התצפית הוצבו ספסלים לישיבת המבקרים, וניתן לקרוא במקום שלטי הסבר על הקרבות והאתר.
האתר פתוח למבקרים לאורך כל שעות היום.
מוזיאון הרעות: א'-ה' 09:00–16:00, ו' וערבי חג 10:00–14:00 (מומלץ לתאם ביקור מראש).
לוחמי הפלמ"ח שנפלו בקרבות על המצודה הם חלק מסיפור הגבורה של הקמת המדינה – כדאי לקרוא מעט על ההיסטוריה
