מוטי מלכא
למידה מחוקי הגויים
מצווה התורה: 'לא תלמד לעשות כתועבת הגוים ההם' – ברור מאליו שלמידת חוקי הגויים, כשפים וניחושים למיניהם היא אסורה, אולם היחס ללמידת נושאים אלו כתחום לימוד היא שונה – היא
מצווה התורה: 'לא תלמד לעשות כתועבת הגוים ההם' – ברור מאליו שלמידת חוקי הגויים, כשפים וניחושים למיניהם היא אסורה, אולם היחס ללמידת נושאים אלו כתחום לימוד היא שונה – היא
התורה מתארת מצב שבו יש לאדם שאלה, "כי יפלא ממך דבר למשפט", והוא עולה לבית הדין. אך יש מקרים שבהם גם הדיינים אינם יודעים את דבר המשפט, במיוחד בשאלות שעולות
בנוגע למינוי המלך, התורה מתארת שעם ישראל יבקש למנות עליו "מלך ככל הגויים". התורה מסכימה לזה, אך מבהירה שכדי שהחברה תתקיים באופן ראוי, גם על המלך חלות מגבלות.
התורה, בפרשה שמציבה את הסדר המשפטי-חברתי, שוזרת שלוש פעמים לאורך הפרשה את הצורך לדרוש, לחקור ולהגיע לאמת. זה הבסיס היסודי והעיקרי.
רוממות הלב היא איסור גאווה, והתורה מבקשת זאת למנוע מהמלך. ולא רק מהמלך, אלא גם מכולנו, מכל אחד ואחד בעם ישראל.
ראה, אנכי נתן לפניכם… אשר אנכי מצוה אתכם… כיצד מבטאת המילה אנוכי את בחירת האדם, וכמה בחירתו חשובה לדרך חייו.
קיום יהודי נכון הוא קיום שמח. הוא מוביל לתחושת סיפוק ואושר, אשר איננה מרחיקה את האדם מן החיים אלא גורמת לו לחוות אותם באופן מלא ועשיר.
"בנים אתם לה' אלהיכם": הבנים בולטים בלשון התנ"ך מראשיתו ועד סופו. הבנים בונים, הבנים הם העתיד, ומאז ומתמיד אנחנו בני ישראל ובנים לה'.
השינוי הגיאופוליטי שעובר עם ישראל עם הכניסה לארץ קובע סטנדרטים חדשים למצוות המדבר.
עיקרון הבחירה מובן, אבל מה המשמעות של המילה "ראה"? מה היה חסר בהבנה הבסיסית של הפסוק אילו המילה הזאת לא הייתה מופיעה?
הרצון לחזק מעמד, להתרומם ברמה האישית, לחזק את המקום האישי שלך, להשיג הישגים אישיים וכבוד יכול להוציא את האדם מדעתו, ולפגוע בו לטווח הארוך.
בפרשת ראה ישנם שני מוטיבים שחוזרים על עצמם – הדרישה לשמוח בעבודת ה', שמופיעה בפרשה במקומות שונים, והציווי לעבוד את ה' "במקום אשר יבחר"
