ספר ויקרא

התורה מצווה על קדושת הכוהנים המתבטאת בשלושה מישורים: נישואים, היטמאות למת, מומים גופניים. ננסה להבין מהם איסורים אלו.

מצווה התורה להביא כקרבן רק בעל חיים שהוא מבן שמונה ימים ומעלה. בעל הכלי יקר שם לב לניסוח בציווי ומוצא רעיון חינוכי בדברי הפסוק.

התורה מציינת בפנינו את סוגי בעלי החיים מהם מותר להביא קורבן, אולם, לפחות במבט ראשון לא ברור, מדוע נבחרו דווקא סוגי בעלי חיים אלו?

מהם אותם מעשים והחוקות, שמהם נצטווינו להתרחק? האם אלו אותם איסורי עריות, שיפורטו בפרשה? המסורת ההלכתית הבינה שמדובר במכלול הקרוי בפינו תרבות.

התורה אוסרת על שחיטה מחוץ למשכן, ומסבירה זאת ברצון למנוע מבני ישראל להקריב לשעירים – לאותם אלילי מצרים שהיו רגילים בהם.

התורה מצווה שלא לעשות כמעשה ארץ מצרים וארץ כנען. ציווי זה וניסוחו הביא את הכלי יקר לעסוק בנושא הסכנה הטמונה בקיום היהודי בגולה.

בפרשת קדושים אוסרת התורה להישבע בשם ה' על דבר לא נכון, אך כיצד אדם מגיע לכדי שבוע לשקר? הרב בכור שור מסביר את הלך המחשבה המביא לכך.

התורה מצווה ואוסרת בפרשת קדושים על עשיית כלאיים -הן בבעלי החיים והן בלבוש. אך מדוע נאסרו הכלאיים ומה הדינים המיוחדים להם?

פרשת קדושים מזכירה מאוד את פרשת משפטים- שתיהן מלאות בציוויים שבין אדם לחברו. אך מדוע לא נאמרו הפרשיות יחד ומה מקומה של קדושים כאן?

התורה מסבירה את איסור השחיטה מחוץ למשכן בכך שבא למנוע את הקרבת הקורבנות לשעירים, אך כיצד סיבה זו מתקשרת לאיסור בשר תאווה?

התורה מצווה לאהוב כל אדם מישראל, אך כיצד בכלל ניתן לצוות זאת? אהבה היא רגש, וכיצד ניתן לצוות לפתח רגש של אהבה, או שנאה, כאשר הוא אינו קיים?

בפרשת אחרי מות אוסרת התורה על בני ישראל לשחוט ולאכול מחוץ למשכן, איסור המוסבר בפסוקים ברצון למנוע מבני ישראל לזבוח בכל מקום שירצו, אך למה?