
ואם כל עדת ישראל ישגו
הפרשה מתארת רצף של מקרים בהם מביאים היחיד מביא קורבנות, אך יש מציאות שבה גם העדה כולה חוטאת ונדרשת לכפרה: וְאִם כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל, יִשְׁגּוּ, מהי אותה העדה, וכיצד נוצר חטא קולקטיבי זה?

הפרשה מתארת רצף של מקרים בהם מביאים היחיד מביא קורבנות, אך יש מציאות שבה גם העדה כולה חוטאת ונדרשת לכפרה: וְאִם כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל, יִשְׁגּוּ, מהי אותה העדה, וכיצד נוצר חטא קולקטיבי זה?

המכנסים הם חלק בלתי נפרד מבגדי הכוהנים – 'ועשה להם מכנסי בד', ומצד אחד נראה שהם הפשוטים שבבגדים, אך רבים מהפרשנים מצאו בהם יסודות שצריכים ללוות כל אחד מאתנו.

שתי סבתות היו לי. סבתא אסתר ז"ל הגיעה ממרוקו וסבתא תמר ז"ל הגיעה מתימן. על אף המקומות השונים שמהן הן

לא להחמיץ את הרגע יש רגעים בחיים שבהם אנחנו נדרשים לתפוס את הרגע, אבל מסיבה זו או אחרת לא מצליחים.

תוך שהתורה מצווה שלא לעשות כחוקות הגויים וברכיהם, היא מביאה אמירה מעניינת: תמים תהיה עם ה', אך מהי תמימות? ומה דורשת מאיתנו תמימות זו?

לשם מה מדגיש משה רבנו לשופטים את הציווי "שמוע בין אחיכם", הרי אי אפשר לשפוט בין שני צדדים מבלי לשמוע אותם? מה המשמעות של ציווי זה?

מה המשמעות של כפילות המילים "מוצאיהם למסעיהם", הכתובים פעם אחת בסדר זה ופעם שנייה בסדר אחר – "מסעיהם למוצאיהם" ?

שלוש פעמים מנסה בלעם לקלל את ישראל, שלוש פעמים הקב"ה שם את הדברים בפיו ומברכם. אבל היה תנאי לכל ניסיון קללה: בלעם היה חייב לראות את העם.

אחרי כל כך הרבה מופתים וניסים כולל מופת שלא היה כמותו כמו פתיחת האדמה את פיה, לשם מה נדרש מופת נוסף לבני ישראל בדמות מטה פורח?

לאחר ששמע משה את תלונות קרח ועדתו, נראה היה שהוא צריך לטפל בכך מיד. אבל משה בחר שלא. הוא דוחה זאת לבוקר. ועולה השאלה- מדוע?

התורה מספרת על עונשם של המרגלים שחטאו שהם נענשו במגיפה. ביחס לכלב ויהושע מדגישה התורה שהם נותרו בחיים, למה נוספת הדגשה זו אם ברור שלא חטאו?

מה הביא את יהושע בן נון ואת כלב לעמוד על האמת ולהתנגד לשאר המרגלים? לעמוד מנגד ולזכות בכניסה לארץ ישראל, ומהיכן הכוחות האדירים הללו?