פרשת "ראה" ממשיכה את נאום המצוות, ובין היתר חוזרת התורה לצוות על איסור מאכלות אסורים. מיד לאחר מכן מצווה על מצוות המעשר :"עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כׇּל־תְּבוּאַת זַרְעֶךָ" ונשאלת השאלה: למה נסמכו הפרשיות?
פרויקט הקריאה בתורה הוא חגיגה אמיתית של מורשת, מסורת ודיוק בלשון הקודש. הקריאה בתורה היא לא רק מצווה, אלא גם חוויה שמחברת אותנו לשורשים העמוקים של העם היהודי. כאן תוכלו להאזין לקריאת פרשת ראה בשני נוסחים – הנוסח הירושלמי והנוסח המרוקאי – ולהיחשף ליופייה של המסורת שהועברה מדור לדור.
כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא: מזהירה התורה מפני נביא שקר העלול לנסות ולמשוך את העם לעבוד עבודה זרה, אך מיהו נביא זה ומהי המטרה לשמה בא?
מצווה משה את ישראל שלא לעשות 'ככל אשר אנחנו עושים פה היום', אך הפרשנים נחלקו בשאלה על איזו תקופה מדובר? נעיין בדברי שלושה מהראשונים על הפסוק.
מה הקשר בין אמירת התורה "כי עם קדוש אתה" ובין הציווי "לא תאכל כל תועבה" ? ואם התורה מפרטת מהם איסורי המאכלות, מדוע היא אוסרת בלשון כללית של 'תועבה'?
אוסרת התורה לפגוע בגוף כחלק התהליך האבל, ופותחת את הציווי במילים: בנים אתם לה' אלוהיכם, ושואל הבכור שור איך מסבירות המילים את מהות האיסור?
רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם… אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם… כיצד מבטאת המילה אנוכי את בחירת האדם, וכמה בחירתו חשובה לדרך חייו.
קיום יהודי נכון הוא קיום שמח. הוא מוביל לתחושת סיפוק ואושר, אשר איננה מרחיקה את האדם מן החיים אלא גורמת לו לחוות אותם באופן מלא ועשיר.
בָּנִים אַתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם הבנים בולטים בלשון התנ"ך מראשיתו עד סופו. לא ילדים, לא קטנים, לא תינוקות, לא פעוטות-
השינוי הגיאופוליטי שעובר עם ישראל עם הכניסה לארץ קובע סטנדרטים חדשים למצוות המדבר.
עיקרון הבחירה מובן, אבל מה המשמעות של המילה "ראה"? מה היה חסר בהבנה הבסיסית של הפסוק אילו המילה הזאת לא הייתה מופיעה?
הרצון לחזק מעמד, להתרומם ברמה האישית, לחזק את המקום האישי שלך, להשיג הישגים אישיים וכבוד יכול להוציא את האדם מדעתו, ולפגוע בו לטווח הארוך.
