כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא

כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא

בפרשת ראה, מזהיר משה את בני ישראל על שמירת דרך ה', ועל האיסור ללכת אחרי אלוקים אחרים. אחד המבחנים של העם בנושא זה הוא עניין נביא שקר, וכאשר אנו קוראים את דברי התורה בעניין אנו לומדים כמה דברים:

א. הדבר הראשון הוא שהנביא, למרות שהינו נביא שקר, נותן אות או מופת שמתקיימים – הוא מסוגל להביא אות שמתקיים או לחזות את העתיד בצורה נכונה, וכך מציינת התורה:  כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת. וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ…

ב. הדבר השני הוא שמטרת האות והמופת היא לגרום לעם ללכת ולעבוד עבודה זרה, וקיומם אמור לשכנע את בני ישראל להקשיב לו, והתורה מדגישה: וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנׇעׇבְדֵם…

ג. הנקודה השלישית היא שהעניין כולו מגיע לשם ניסיון לעם ישראל: לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּכׇל לְבַבְכֶם וּבְכׇל נַפְשְׁכֶם…

ד. דבר אחרון הו שסופו של נביא זה הוא מוות, והתורה אומרת: וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה עַל יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם…

 וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם

לְהַנְהִיגָם בְּנַחַת וְלִסְבֹּל אוֹתָם

לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי

והנה פרח מטה אהרן

העניין כולו מעורר כמה שאלות:

א. קושי ראשון נוגע לנביא עצמו: מיהו אותו אדם? מדוע בכלל יש לו קשר לעם ישראל ואיך בכלל הוא מצליח לעשות אותות או לחזות את העתיד?

ב. הקושי השני מתייחס למטרה שלו: הנביא מנסה לשכנע את עם ישראל לעזוב את הקב"ה, אבל האם זהו רצונו האישי או שמדובר על שליחות מאת ה'? ואם זוהי לא שליחות – מדוע אומרת התורה שהמטרה היא לנסות את בני ישראל ומדוע מדגישה התורה: כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם?

ג. הקושי השלישי נוגע לעונשו של הנביא שקר: אם הנביא מקיים את ציווי הקב"ה ובא בשמו לנסות את בני ישראל – אז מדוע הוא נענש?

שֶׁהָיוּ נְבִיאֵי אֱמֶת

ננסה לענות על שאלות אלו וללמוד מהן גם מסר לגבינו:

ביחס לקושי הראשון, בעלי המדרש מביאים שתי דעות עיקריות לגבי השאלה: מיהו הנביא שעליו מדובר?

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: רְאֵה עַד הֵיכָן הִגִּיעַ הַכָּתוּב לְסוֹף דַּעְתָּן שֶׁל עוֹבְדֵי אֱלִילִים, שֶׁנָּתַן לָהֶם מֶמְשָׁלָה, אֲפִלּוּ מַעֲמִידִים חַמָּה וּלְבָנָה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אַל תִּשְׁמַע לָהֶן, מִפְּנֵי מָה? כִּי מְנַסֶּה ה׳ אֱלֹהֵיכֶם.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, חָס וְשָׁלוֹם שֶׁמַּעֲמִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַמָּה וּלְבָנָה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לְעוֹבְדֵי עֲבוֹדַת אֱלִילִים! הָא אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּמִי שֶׁהָיוּ נְבִיאֵי אֱמֶת מִתְּחִלָּה וְחָזְרוּ לִהְיוֹת נְבִיאֵי שֶׁקֶר, כַּחֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר.

לדעה ראשונה, הנביא אינו שייך לעם ישראל, והוא מגיע בכדי לשכנע את העם לעזוב את הקב"ה. והקב"ה הוא זה שנתן לאומות את היכולת לעשות מופתים בכדי שיוכלו לנסות את עם ישראל. דעה שנייה סוברת שהנביא הוא מעם ישראל, והוא היה נביא אמת שחזר בו והפך לנביא שקר, והוא משתמש בכוח שניתן לו לעשות מופתים בצורה שלילית.

שתי דעות אלו הן הקצוות של מגוון הדעות המופיעות בפרשנים , והיוצא ממגוון הדעות הוא שהכוח של נביא השקר לעשות מופתים ולשכנע לעשות כרצונו בא מאת הקב"ה, בין אם בצורה ישירה ובין אם כהיתר להשתמש בכוחות שבטבע, ונחזור לעניין זה בהמשך.

למצוא חן בעיניך

הפן הנסתר של התורה

שיחה לנעילה

כנפיים ובטטות ברוטב שזיפים

כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם

הקושי השני מתייחס לעצם השליחות והמטרה שלה, ומשה מסביר מדוע שולח הקב"ה את נביא השקר בכך שה' מנסה את עם ישראל:  

לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּכׇל לְבַבְכֶם וּבְכׇל נַפְשְׁכֶם…

וצריך לומר כמה מילים לגבי הניסיון:

חכמים העלו את השאלה האם הקב"ה צריך באמת לנסות את האדם? והדרשן ב'מדרש הנעלם' מתייחס לשאלה זו:

שֶׁאָמַר רַב אָחָא, לֹא בָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַיֵּצֶר הָרָע אֶלָּא לְנַסּוֹת בּוֹ בְּנֵי אָדָם. וְהַאִם רוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנַסּוֹת בְּנֵי אָדָם? כֵּן. שֶׁאָמַר רַב אָחָא, מִנַּיִן לָנוּ? מִשֶּׁכָּתוּב (דברים יג) כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךְ נָבִיא וְגוֹ׳ וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת וְגוֹ׳, כִּי מְנַסֶּה ה׳ אֱלֹהֵיכֶם וְגוֹ׳. וְלָמָּה צָרִיךְ נִסָּיוֹן, שֶׁהֲרֵי כָּל מַעֲשֵׂי בְּנֵי אָדָם גְּלוּיִים לְפָנָיו? אֶלָּא שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לִבְנֵי אָדָם…

לגבי שתי שאלות מתייחס הדרשן:

שאלה ראשונה היא האם בכלל הקב"ה מנסה את בני האדם? התשובה לכך היא חיובית, וההוכחה לכך היא מדברי התורה כאן בעניין נביא השקר: כִּי מְנַסֶּה ה׳ אֱלֹהֵיכֶם וְגוֹ׳…

שאלה שנייה, והקשה יותר, היא לגבי מהות הניסיון: הרי הקב"ה יודע הכול, אז מדוע הוא צריך לנסות את האדם? התשובה לכך היא שמהות הניסיון היא למען האדם ולא בשביל ה', והדרשן עונה שכדי שלא יהיה לבני האדם פתחון פה להגיד שהם היו 'יכולים' להיות צדיקים אבל לא ניתנה להם הזדמנות…

ביחס לניסיון בפסוק כאן, רבי סעדיה גאון מסביר שהמילה לדעת בפסוק: לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת ה'.. אין משמעותה להודיע לה' שעם ישראל אוהב אותו – הרי הוא יודע כל, אלא משמעותה להראות בגלוי בעולם את אהבת ה' וההליכה בדרכיו.

ונשאלת השאלה: כיצד בפועל הקב"ה מנסה את עם ישראל? בשני המצבים שראינו לגבי זהותו של נביא השקר, השליחות להדיח את העם איננה ישירה: הקב"ה לא שולח בפועל נביא מהאומות, ונביא מישראל הינו נביא שאינו מקיים את השליחות האמיתית שלו.. אם כן איך מתבטא הניסיון?

תשובה על כך ניתן להביא מדברי ר' שמואל דוד לוצאטו, שד"ל, האומר שהניסיון מתבטא בכך שהקב"ה לא מונע מנביאים אלו לדבר לעם ישראל:  

כי מנסה ה׳ אלהיכם אתכם – לא שה׳ יעשה אות ומופת לקיים השקר, אבל הוא מנסה אתכם על ידי שהניח לנביא השקר שיצלח בכזביו.

אם נלך בדרכו נוכל לומר שכל מפגש של עם ישראל עם תרבות אחרת, עם דת אחרת ועם צורת חשיבה שונה, הוא ניסיון. כאשר הקב"ה נתן לעם ישראל תורה הוא העמיד אותם בניסיון תמידי להתמודד עם תפיסות עולם אחרות שאיתם יבואו במגע.

מנהיגותו של בלק

כי הלב הוא העיקר

קריאת התורה – פרשת שלח לך

נפש כי תחטא

ונפש כי תחטא

הקושי השלישי שהזכרנו בתחילת הדברים נוגע לעונשו של נביא השקר: אם הנביא הזה למעשה מקיים את רצון הקב"ה לבחון ולנסות את עם ישראל, אז מדוע הוא נענש?

במדרש אגדה מובאת דרשה הקשורה בחטא וממנה אפשר לענות תשובה:

ונפש כי תחטא: אתה מוצא שלשה דברים ברשותו של אדם, ושלשה אינם ברשותו.

אלו שברשותו: הפה והידיים והרגלים.

הפה – אם מבקש האדם לומר טוב או רע אומר, אם רוצה אדם לדבר נבלה מדבר, ואם רוצה לעסוק בתורה עוסק.

הידיים – אם רוצה לעסוק בהם במצווה בצדקה מתעסק, ואם רוצה לשפוך בהם דם שופך אין לו מי יכריחנו.

והרגלים – אם רוצה לילך לבית הזנות, או רוצה לילך לבית הכנסת, אין לו מי יכריחנו.

ושלשה אינם ברשות האדם ואלו הם: האף, והעיניים והאזנים.

האף – עובר בשוק במקום עבודה זרה ומריח קטורת של עבודה זרה שלא בטובתו.

והעיניים – עובר בשוק במקום עבוה זרה ורואה עבירה שלא בטובתו והוא מתחייב.

האוזניים – עובר אדם בשוק ואין כוונתו לשמוע בזיונו ושומע הכרחי…  

הדרשן מתייחס בעצם לאחריות שיש לאדם על מעשיו וליכולת שלו לבטא את הרצון על ידי פעולות: ישנם איברים שאין לאדם יכולת לשלוט בהם – האף, העיניים והאוזניים, ולעומתם יש אברים שהוא יכול וחייב לשלוט בהם – הפה, הידיים והרגלים.

השליטה והבחירה מה לעשות בגופו וכיצד להתנהג מבטאים מה שבתוכו: את הערכים של האדם, את האמונות שלו ואת הבגרות האישית שלו להחליט מה נכון ומה לא. היכולת הזו אינה רק יכולת פרטית, אלא מתבטאת גם ברמת העם: כאשר נביא השקר מגיע הוא למעשה מכריח את העם לבטא במעשיו את האמונה שלו ואת הערכים הלאומיים שלו בכך שיבחר נכון מה לעשות מול אותו ניסיון.

מתוך ראייה זו אפשר להבין מדוע נביא זה נענש: המבחן הראשון שיש כאן הוא המבחן של הנביא עצמו! הרש"ר הירש (על ויקרא, י"ב, ו') מסביר כיצד מתבצעת נבואת החלום:

..הנביא איננו מקבל את הנבואה כאשר הוא במצבו הרגיל בהקיץ, שבו הוא פעיל ושולט מתוך הכרה על כוחותיו; אלא ״בחלום אדבר בו״: הוא מסוגל לשמוע דבר ה׳ רק במצב כעין חלום, ולאחר שהוא מקיץ הוא שוקל את הדברים וקולט אותם…

הנביא צריך לבחון את הדברים ולהבין האם מה שהוא הולך לומר הינו אמת או לא. גם אם הנביא הינו מאומות העולם – ההכרה באמיתות הקב"ה ודרכו אינה ייחודית רק לעם ישראל, ואם הוא מכיר בעם ישראל ומכיר את התורה (שהרי הוא בא להדיח ממנה), אז היה ראוי שהיה מקבל עליו את התורה. אם הוא לא עשה זאת, הסיבה היא שהוא בכוח מתנגד לאמת ולכן נענש.

מוטי מלכא

נשוי לעדי ואב לארבעה, ומתגורר כיום בבית שמש. בעבר עסק בחינוך בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של 'הרמן הדפסות'.