אחדות ה' מזה, ואחדות ישראל מזה

הרבה פעמים אנחנו לא מבינים מהלכים ארוכים אשר בסופם מספרים סיפור אחר לגמרי מזה שאתה מספר לעצמך בכל תחנה בדרך. פעמיים נכשלתי בהשגת יעד של תפקיד ציבורי שרציתי ממש. באותם רגעים של אי ההצלחה, תחושתי הייתה אכזבה גדולה. בשני המקרים, פעם אחת אחרי שלוש שנים ופעם אחת אחרי כמה שבועות הבנתי מדוע לא הגעתי למקום הזה. אחרי שראיתי את המהלך הגדול, מעבר לנקודות האכזבה שלי, הבנתי שטוב שכך היה.

מה שנכון לרמה הפרטית, נכון גם לרמה הלאומית. יום ה- 7.10 הוא יום נורא בהיסטוריה של עם ישראל, אין דרך לטשטש את זה וגם לא צריך. מי שיסתכל רק על הנקודה הזו עלול להישבר ולחשוב חלילה שאבדה אלוקות מן הארץ. מי שיסתכל במרוצת השנים, יבין שזאת תחנה נוראית בנצח של האומה הישראלית אשר הופכת להיות מאומה אשר "יש לה זכות להגן על עצמה" לאומה אשר משמידה את הקמים עליה לרעה. אנחנו בזמנים מיוחדים מאוד. זמנים שבהם מתברר יסודו ומהותו של עם ישראל. ימים בהם מוסרות המסכות ומתגלה עמוד שדרתו האמיתי של האומה הישראלית בבחינת "וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה". (אסתר ג', ב).

פרשת ראה: בנים אתם לה'

כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא

הוּקַם הַמִּשְׁכָּן

תחת עול הציבור

מזה ומזה הם כתובים

החיבור בין פרשת "כי תשא" אותה נקרא השבת ליום הפורים אשר אנחנו נמצאים בעיצומו בשעות אלו ממש. יש חיבור יסודי ועיקרי בין סיפור המגילה לבין פרשת השבוע, ננסה לחבר. בפרשת "כי-תשא" משה רבנו מקבל את הלוחות הראשונים וכך מתוארים הלוחות:

"וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן־הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים. וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹקים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹקים הוּא חָרוּת עַל־הַלֻּחֹת". (שמות לב, טו-טז)

מה המשמעות של הביטוי "מזה ומזה הם כתובים" הלא כבר אומרת לנו התורה שהם כתובים משני עבריהם ?

רש"י (1040-1105, צרפת) מסביר : "משני עבריהם – הָיוּ הָאוֹתִיּוֹת נִקְרָאוֹת, וּמַעֲשֵׂה נִסִּים הוּא". קרי, ניתן היה לקרוא את הלוחות משני צדדיהם, למרות שהם היו חקוקים באבן ולפי הטבע ניתן היה לקרוא אותם רק מצד אחד. רבי דון יצחק אברבנאל (1437-1508, פורטוגל) מסביר :

"כי היו הלוחות דקות מאד כדמות הלוחות שיכתבו בהם אנשים המלמדים לכתיבה ויש מחז"ל שאמרו : שהיה הכתב מפולש עד שהיו האותיות נוקבות מעבר לעבר ולכן אמרו שמ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים והראב"ע וגם הרלב"ג ימאנו זה ואמרו שדרך דרש הוא כי משמעות הכתוב הוא שהיה בלוחות כתיבה אחת מצד אחד וכתיבה אחרת בהם מהצד האחר וזה הוא מזה ומזה הם כתובים ולמדנו מזה שהיו הלוחות דקות מאד וכן יראה מענינם שמיד שישליכם מידיו לארץ נשברו. ואלו היו עבות לא היו נשברות לשעתם". (אברבנאל על תורה, שמות לב, טו)

רבנו בחיי בן אשר (1255-1340, ספרד) מסביר שההדגשה של "מזה ומזה הם כתובים" באה ללמד אותנו שיש בתורה מספר רבדים של הבנה. יש את הרובד הכתוב שהוא פשט הדברים לצד סודות וסתרים, נגלה והרבה מאוד נסתר :

"לחת כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים. זה היה פלא גדול שהכתב היה נקרא כסדורו משני העברים מה שאין כן בכתב שלנו כי מלפנים הוא כסדורו ומאחריו מהופך ואמר מזה ומזה משני הצדדים והם פנים ואחור. ויתכן לפרש משני עבריהם שבא לרמוז כי יש למשמעות דברי תורה שני עברים נגלה ונסתר כענין שאמר שלמה ע"ה: "תפוחי זהב במשכיות כסף"…. יבאר כי התורה כפולה ומלבד פשטי התורה יש בה עוד תעלומות חכמה". (רבנו בחיי, שמות לב, טו)

חכמנו לימדו אותנו שישנם ארבעה רבדים בתורה : פשט, רמז, דרש וסוד. כל מי שמגיע במגע עם התורה זוכה לפגוש את התורה בעומקים וברבדים שונים, כל אחד לפי השגתו ולפי השתדלותו. ככל שתשתדל ותעמיק יותר, כך תזכה להבין את סתרי התורה ואת עומקיה בצורה טובה יותר.

עין תחת עין

ראיית הארץ וסמיכת יהושע

פרשת כי תבוא: הכהן אשר יהיה בימים ההם

ואנכי לא ידעתי

מזה ומזה – נקראים מכל כיוון

מגילה אסתר נקראת מגילת אסתר, בין היתר, בשל ההעלם של הקב"ה מהמגילה עצמה. בכל המגילה לא כתובה המילה אלוקים או ה', למרות שברור שכל המהלך הזה המתפרס על פני 9 שנים, הינו מהלך אלוקי אחד שלם. כ- 2,400 שנה אחרי סיפור המגילה, אנחנו בוודאי חיים בהסתר, אבל מי שינסה ויבחר לפתוח את עיניו יראה את המהלך האלוקי בכל צעד ושעל ואם נסתכל על טווח ארוך יותר נוכל לראות מהלך אלוקי גדול יותר.

הנצי"ב מוולוז'ין (1816-1893, פולין) מסביר שהמשמעות של מזה ומזה הם כתובים היא שהיה ניתן לקרוא אותם באורח נס גם מימין לשמאל וגם משמאל לימין ובעצם בכל צד שתבחר. אבל הנצי"ב עומד גם על מיקומו של הפסוק ומלמד אותנו שבגלל שהלוחות היו כתובים מזה ומזה, כולם יכלו לראות אותם ולהבין מה יש בהם, בכל צד שהם. ולכן, משה לא שבר את הלוחות בהר על אף שידע שחטא העגל התקיים, אלא ביקש לשבור את ליבם של עם ישראל בזה שהם יראו מה הם מפסידים ומה הם מפסידים בהתנהגותם :

"מזה ומזה הם כתובים. נקראים מימין לשמאל ומשמאל לימין ואין זה אלא מעשה נסים. והנה כל השבח הכתוב על הלוחות…. אלא משום שרצה משה לשבר את לבב העם ולהסעיר דעתם בראותם אשר משה משבר לעיניהם סגולה נפלאה כזו ויהיו נעצבים עד שלא ימצאו ידיהם למחות ביד משה על כל מה שעשה….מכ״ש שנשבר לעיניהם סגולה שאין כמוה בעולם מש״ה סיפר הכתוב מה שהיה כדאי להסעיר לב העם ע״ז שהרי הלוחות היה כתובים משני עבריהם מזה ומזה והיו כל ישראל החונים מכל צד סביב ההר יכולין לקרותו". (העמק דבר על שמות לב, טו)

היכולת של משה להשפיע על העם, זה רק אחרי שעם ישראל יבין מה הוא מפסיד בזה שהוא הולך כנגד הקב"ה, איזו מציאות נמנעת ממנו בהתנהגותו. זה יכול לקרות רק כאשר כל עם ישראל מסוגל להסתכל על הלוחות, לראות ולהבין אותם ולא משנה מאיזה צד הוא עומד ומסתכל. לוחות הברית שייכים לכולם.

רש"ר הירש (1808-1888, גרמניה) מסביר  על אותו המשקל שהמטרה של "מזה ומזה הם כתובים" היא להגיד לכולם התורה היא של כולם, כולם שווים בפניה :

"אם לוחות העדות היו כתובים רק מצד אחד, הרי שהאדם שעליו לקרוא באזני העם את המצוות הכתובות בלוחות, היה מוצב במעמד של שליט עריץ, אל מול פני ההמונים המקשיבים לנאומו. הנוסח הכתוב עומד לנגד עיניו בלבד, וההמונים יצטרכו לקבל בפשטות את מה שישמעו מפיו. ברור לחלוטין שהוא יהיה המתווך בין העם לבין התורה. אולם באמת התורה שעל שני הלוחות כתובה באצבע אלקים משני עבריהם; היא מכוונת במידה שווה למשה ולעם. נמצא שהתורה פונה ישירות אל העם ואל כל אחד ואחד מבני העם. מעמדו של משה כמתווך נעלם, והוא נעשה לסתם אחד מהעם. ביד העם לקרוא את התורה באזני משה כשם שהוא יכול לקרוא אותה באזניהם. אשר על כן, גם אם ״זה משה האיש״ נעלם לו, העם אינם זקוקים לו עוד; שכן התורה מציגה את עצמה לעיני כל אחד ואחד בכל רגע ורגע, כנתונה ישירות מאת ה׳". (רש"ר הירש, שמות לב, טו)

אז מה היסודי למגילת אסתר ?

ונתת אל הארון

שכחת גדולתנו

תפילת שחרית לחול נוסח ספרד (אשכנז)

כבוד ה' מלא את המשכן

מה זה ועל מה זה

כאשר מרדכי שולח לאסתר לספר לה על הגזירה אשר התקבלה על ידי המן והמלך, אסתר שולחת את התך לאסתר לקבל ממנו עוד פרטים על "האירוע" וזה לשון המגילה:  

"וַתָּבוֹאנָה נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת־מׇרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא קִבֵּל. וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ וַתְּצַוֵּהוּ עַל־מׇרְדֳּכָי לָדַעַת מַה־זֶּה וְעַל־מַה־זֶּה". (מגילת אסתר ד, ד-ה)

נשמע מוכר השאלה של אסתר את מרדכי ? המדרש עושה את ההקשר לפסוקים שלנו בפרשת השבוע :

"וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ, רַבָּנִין דְּתַמָּן אָמְרִין הֲתָךְ זֶה דָּנִיֵּאל, וּלְפִי שֶׁחֲתָכוּהוּ מִגְּדֻלָּתוֹ נִקְרָא הֲתָךְ, חֲתָךְ. וְרַבָּנָן דְּהָכָא אָמְרִין שֶׁחָתַךְ אֶת הַדְּבָרִים. לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה, אָמְרָה לוֹ לֵךְ אֱמֹר לוֹ, מִימֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לֹא בָאוּ לְצָרָה כָּזֹאת, שֶׁמָּא כָּפְרוּ יִשְׂרָאֵל: בְּזֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, וְשֶׁמָּא כָּפְרוּ בַּלּוּחוֹת, דִּכְתִיב בָּהֶן: מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים". (אסתר רבה ח׳:ד׳)

אסתר מבינה מיד שהגזירה על בני ישראל נוגעת לשבירת הלוחות על ידי עם ישראל בעת הזאת, קשורה לזה שבני ישראל כפרו בקב"ה. אסתר מבינה שיש איזהו פגם אצל בני ישראל ומכאן באה הגזירה והיא מבקש לשאול ממרדכי – מה המקור למחלה הזאת, מה המקור לעובדה שהגיעה גזירה על עם ישראל, כפי שמסביר המלב"ים (1808-1879, אוקראינה) :

"שלחה להתך שהיה אצלה נאמן רוח מכסה דבר, כי הוא מסריסי המלך אשר העמיד לפניה ביחוד ואיש סודה, ויען שלא ידעה אם יאמין לו מרדכי לחשוף מסתוריו לפניו, לכן ותצוהו על מרדכי – היינו שיחקור מן הצד סבת הדבר, וצותה ג״כ שיחקור מה זה ועל מה זה – כדרך הרופא האומן הבא לרפאות החולי שחוקר מהות החולי, וגם הסבה שבעבורה באה החולי, ר״ל הרעה בעצמה וגם סבתה". (מלב"ים אסתר ד, ד)

אסתר מבקשת להבין את מקור הבעיה, בדיוק כמו שחולה הולך לרופא להבין את מקור החולי. אסתר מבינה שגזירה כזו יכולה להגיע רק אם עם ישראל מפורד ומפוזר כמו שאמר עליו המן במגילה : " וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם". גזירה כזו היא השתקפות של התנתקות מהקב"ה.

באורח פלא מצאנו פעם שלישית את השימוש של התורה במילים "מזה ומזה" ובאורך פלא גדול יותר זה קשור קשר ישיר למעשה המגילה ולפורים. כאשר עם ישראל יוצא ממצרים עמלק מגיע להילחם בו. יהושע יוצא להילחם בפן הפיזי ומשה אהרון וחור עולים ראש הגבעה וכאשר ירים משה את ידו ינצח ישראל. אבל, מה קורה כאשר ידי משה כבדים ? אהרון וחור תופסים את ידיו מזה ומזה : "וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד" (שמות יז, יב). מסביר שוב המלב"ים באורח מדהים על הפסוק שזאת התרופה של עם ישראל, כאשר אחד תומך את השני, מזה ומזה :

"ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד, אחדות ה' מזה, אתה, אחד, ואחדות ישראל מזה, ומי כעמך ישראל גוי אחד, ויהי ידיו אמונה, עתה באר מי המה הידים שהרים משה ושהם נצחו המלחמה, הידים האלה הוא אמונה, והאמונה שהאמינו ישראל בה' היא היתה ידי משה שהרימם למעלה וגבר ישראל, שע"י שישראל האמינו גברו ועשו חיל, וזה נמשך עד בא השמש". (מלבי"ם על שמות יז, יב)

אותו מלב"ים שמסביר לנו שאסתר ביקשה להבין את המחלה, מביא לנו את הנוסחא הבלתי מנוצחת – אחדות ה' ואחדות ישראל. אחדות ה' היא שמירה על הלוחות אשר היו כתובים "מזה ומזה". אחדות ישראל הוא עמידה אחד ליד השני "מזה אחד ומזה אחד".

שנזכה. שבת שלום ויום פורים שמח.

אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".