מה בין בן סורר ובין ממזר?

פרשת כי תצא עוסקת במגוון נושאים מחיי היום יום והחברה שבעם ישראל, ומתוך כלל המצוות הלל ו- שיש בהן מובנות יותר או פחות, נראה שבן סורר ועניין הממזר הן מהמצוות הקשות יותר להבנה, במיוחד לאדם המודרני. בשתי מצוות אלו העיסוק הוא בילד, בשתיהן יש ממד מסוים של אכזריות – בן סורר בעונשו והממזר בהגדרת מעמדו וההשפעה ממעמד זה, שאיננו באשמתו, ובשתי המצוות נראה שלסביבה יש יותר אשמה מאשר הילד, ובכל זאת הילד הוא הנענש. אנסה בדברים הבאים לבחון את הקשר שבין הנושאים ולראות האם הוא יכול ללמד אותנו משהו?

וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי

תעלומת מי מריבה – מהפך פרשני חדש וקדום

אילו היו בני ישראל מבקשים

עם קשה עורף הוא

חשוב לציין שגם לחכמים היה קושי עם מצוות אלו, ולכן גם הביאו תנאים כל כך לא הגיוניים עד שאמרו חז"ל שבן סורר לא היה ולא עתיד להיות. גם ביחס לגבי ממזר התנהלו חכמים לאורך הדורות בצורה שתמנע עד כמה שאפשר ממזרות (ולמשל הנקיטה בגישת 'רוב בעילות אחר הבעל' גם במצב בו ניתן על ידי בדיקה רפואית לזהות מי האב), ולכן אנסה להתמקד ברעיון העומד אחרי המצוות ולא בקיומן הממשי.

נראה שיש קו מחבר בין העומד מאחרי בן סורר ובין הממזר, ולכן צריך לשאול מדוע הן מופיעות כאן? הפרשה כולה עוסקת בממד החברתי בדגש על היחיד ויחסו אל הסובבים אותו. גם אם השפעה זו על הסביבה, כפי שהסבירו חז"ל לגבי הסורר (הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות) יכולה להסביר מדוע דינו מובא כאן, לגבי הממזר אינה תופסת והאם לא היה נכון יותר לצוות עליו כחלק מפרשת העריות (בפרשת אחרי מות)? הממזר הרי הוא תוצר של המקרים המופיעים שם…

ננסה לענות על כך מתוך הסתכלות חינוכית:

חז"ל קבעו כמה תנאים שנער צריך לעשות בכדי להיחשב לבן סורר, וכאשר בוחנים אותם רואים שהם כולם מביאים לידי מצב של התמכרות– הם 'מחנכים' את הנער לאבד את חופש הבחירה ולהתמכר לתאוותיו: גניבה מבית הוריו היא קלה ביחס לגניבה מאדם זר משום שהיא זמינה ולכן עלול הדבר להפוך להרגל, שתיית יין היא ממכרת- ובמיוחד יין זול שניתן להשיג בקלות, כך הבשר שיש עדויות כיום לכך שיש בו גורמים ממכרים, שתיית יין איכותי (איטלקי) בכמות גדולה מלמדת לא על הנאה אלא על תאווה (המכור לא נהנה מטעמו אלא מספק צורך שבוער בו, וכך גם אכילת כמויות גדולות של בשר בבת אחת).

ולכן, אם התנאים להתמכרות קיימים, וסופה של ההתמכרות הוא חיי פשע הרי שברור שסופו לעמוד בפני בית דין כחייב. כאשר התורה מצווה להביאו לדין עוד לפני שיצא באמת לחיי הפשע היא מודיעה שסוף זה עדיף לא רק מבחינת הנער (שימות זכאי ולא חייב) אבל הוא גם עדיף מבחינת החברה שכך ימנעו מעשים העלולים לפגוע באנשים אחרים ובמרקם החברתי.

פקודי המשכן

שלושה מושגים של חירות

סוף מעשה במחשבה תחילה

חידת ארון הברית

ראייה זו תקפה גם ביחס לממזר:

הממזר הוא תוצר של אחד ממקרי העריות האסורים בתורה (למשל אשת איש שזנתה, אב ובת, אח ואחות וכו'). הילד עצמו אינו אשם במצב אליו נולד, אולם התורה מנסה להתמודד לא עם הילד עצמו, אלא עם המציאות שהובילה ללידתו: כיצד מבחינה מוסרית נראה בית כזה שבו נולד הממזר? מה אמות המידה החינוכיות שיש בבית כזה? איך נראים חיי היום יום בבית כזו? נראה שלדעת התורה יש מרכיבים שלילים שהובילו לכך שאותה אישה חיפשה חום בזרועות אדם אחר, לכך שהגבולות כל כך הטשטשו עד שאח בא על אחותו ואב על ביתו.

אך חמור מכך- כיצד הילד הגדל במציאות כזו תופס את חיי המשפחה? כיצד הוא יוכל לגדול להיות בעל או אב בלי להביא את אותם ערכים שעליהם גדל לחיי המשפחה החדשים שלו? צורת חינוך זו עלולה להביא שהילד יאבד את היכולת להבחין בין הנכון והאסור, וכמו הבן הסורר, גם הוא יאבד את היכולת לבחור אחרת. משום כך התוצאה החברתית של נישואי הממזר היא הסיבה שעניין זה מופיע בפרשת כי תצא.

ביחס לבן הסורר התורה מצווה להרוג אותו מכיוון שההשפעה השחיתה את יכולתו לחיות כחלק מהחברה, ביחס לממזר ציוותה התורה שלא יישא אישה מכיוון שההשפעה עליו נוגעת לתחום המשפחה ולכן הוא מורחק ממנו.

אך חשוב לציין: לא כל ילד שגדל במציאות קשה סופו להתדרדר, לא כל חינוך שלילי מונע את היכולת לתקן ולהיות חלק מהחברה או להקים בית, ולכן נראה שגם חכמים הבינו שלמעשה מדובר כאן באזהרה לחברה: לשים לב מתי אירועים חריגים מתרחשים וכיצד לתת להם מענה, לשים לב כמה חשוב להדריך הורים, גם אם הם מבית טוב, כמה חשוב ללמד מגיל קטן מה נכון מוסרית ומה לא, ובכלל – זוהי אזהרה שעלינו כחברה מוטל שלא תהיה המציאות שבה יכול מצב זה להתרחש.

מוטי מלכא

נשוי לעדי ואב לארבעה, ומתגורר כיום בבית שמש. בעבר עסק בחינוך בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של 'הרמן הדפסות'.