אחד הדברים שבכוחם לפרק ארגון, משפחה או כל פלטפורמה שיש בה אלמנט של חיים משותפים, הוא מתחים חברתיים ובין-אישיים. מתחים אשר מתחילים ברוב המקרים מדבר פעוט – אי-הבנה, שמועה לא נכונה, מילה לא במקום או קידום של אחד על פני האחר – מתפתחים מהר מאוד לשנאה ולקנאה אשר מפרקים את החבילה.
הנה מקרה שלא אשכח: היינו חבורה מצומצמת של אנשים, באותו תפקיד ובאותו מעמד פחות או יותר, שעבדה מול מנכ"ל המשרד שבו עבדנו כולנו. היינו מגובשים בסך הכול, הסתדרנו זה עם זה וברוב המקרים גם עזרנו זה לזה. אלא שכאשר אחת מן החבורה קודמה לתפקיד בעל אחריות גדולה יותר, גם בלי שמונתה כממונה עלינו, הדברים השתנו. היחס אליה, אצל חלק מהחבורה, השתנה מקצה לקצה: האמון בין האנשים נפגם ונוצר מתח שהתבסס בעיקרו על קנאה ועל צרות עין. הרבה יותר כעס, מחלוקות וריבים צצו לצד חוסר עזרה, ועוד יותר מכך, היו רגעים שניתן היה ממש לחוש את השנאה באוויר. היה נדמה בעיניי חלק מהאנשים שהצלחתה הייתה על חשבון מי מאיתנו, מה שהיה רחוק מהאמת.
פרשת "תולדות" מלאה במתחים בין-אישיים, מתחים שפירקו הסכמים היסטוריים, הסכמיים מדיניים מורכבים וגם משפחה. המתח המובנה בין יעקב לעשיו התחיל עוד בבטן אימם, עת יעקב נולד כאשר הוא אוחז בעקב עשיו. המתח הזה, שנוכח לאורך הפרשה וגם בפרשיות הבאות, הביא לכך שבסופה נשבע עשיו להרוג את יעקב, דבר שהוביל לבריחתו של יעקב לחוצה לארץ.
אני מבקש להתמקד במתח אחר, מתח שנובע מהצלחה "עסקית" או הצלחה "טבעית" של יצחק. יצחק, האב הכי פחות מסוקר בתורה, עובר לגרר, ארצו של אבימלך מלך פלישתים. זהו אותו אבימלך אשר כרת ברית עם אברהם, אביו של יצחק, רק כמה שנים קודם לכן. ברית אשר קבעה שלדורי דורות תתקיים הברית בין זרעו של אברהם לבין זרעו של אבימלך:
"וַיְהִי, בָּעֵת הַהִוא, וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ… אֶל-אַבְרָהָם לֵאמֹר: אֱ-לֹהים עִמְּךָ, בְּכֹל אֲשֶׁר-אַתָּה עֹשֶׂה. וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בֵא-לֹהים הֵנָּה, אִם-תִּשְׁקֹר לִי, וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי; כַּחֶסֶד אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי עִמְּךָ, תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי, וְעִם-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-גַּרְתָּה בָּהּ… וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם, בְּרִית" (בראשית כא, כב–כז).
רק כמה שנים בודדות לאחר מכן הולך יצחק לאבימלך ויושב אצלו למשך תקופה. כאשר יצחק מתחיל להצליח ולגדול, הוא מוצא מים והקב"ה מברך אותו בעושר, אבימלך ואנשיו אינם מצליחים להכיל זאת. אף שהם מבינים היטב שמקור ההצלחה הוא הקב"ה, בדיוק כפי שהבינו אצל אברהם אביו, הם מקנאים בו עזות. מתוך קנאה זו, אבימלך בוחר לפרק את הברית עם אברהם ומשלח את יצחק מארצו:
"וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם; וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ-פְּלִשְׁתִּים, גְּרָרָה… וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים; וַיְבָרְכֵהוּ, ה'. וַיִּגְדַּל, הָאִישׁ; וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל, עַד כִּי-גָדַל מְאֹד. וַיְהִי-לוֹ מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר, וַעֲבֻדָּה רַבָּה; וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ, פְּלִשְׁתִּים… וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-יִצְחָק: לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד" (בראשית כז, א–טז).
לכאורה הדברים מפורשים וכתובים באופן ברור בפסוקים:
התעצמותו הכלכלית של יצחק הביאה את אבימלך להפר את הברית עם אברהם ולסלק את יצחק משטחו. אך אם כך, מה הביא אותם לאחר זמן קצר לחזור ליצחק, להגיע אליו לבאר שבע ולכרות עימו ברית מחודשת? כאשר צוללים לעומק הדברים מגלים צדדים שונים של מהלך הדברים, המזכירים (לפחות לי) את חיי היום-יום של כל אחד מאיתנו.
לדעת המדרש, הטענה העיקרית של אבימלך כלפי יצחק הייתה שכל הצלחתו הכלכלית נזקפת לזכות אבימלך ואנשיו (טענה המזכירה קצת את הטענה של לבן כלפי יעקב אבינו, כאשר זה ביקש לעזוב את חרן), ועל כן הם התקוממו:
"ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו – אמר לו (אבימלך): כל אותן עצימות שעצמת לא ממנו היו לך? לשעבר היה לך חדא קווקיא (=היה לך כבש אחד), וכדון איתלך קווקיא סגין (=עכשיו יש לך כבשים הרבה!)" (מדרש רבה בראשית, סד).
אבימלך טוען שהצלחתו של יצחק מקורה בו. הוא לא מצליח להבין איך אף שהוא מקור השפע וההצלחה בעולם, ההצלחה שופעת ומגיעה דווקא ליצחק. אתם מכירים את הדיבורים האלה. ביטויים כמו "אני גידלתי אותו", "אני בניתי אותך", "כל מה שהוא עשה, זה אני", וכיוצא באלה. שמעתי זאת פעמים רבות במסגרות שונות. אלה משפטים שתכליתם להגיד 'אני מקור הכוח, הסמכות והעוצמה'.
במצב כזה, גם את ההצלחה של אחרים בעבודה תייחס לעצמך, הרי אתה מקור השפע ובלעדיך אין כלום בעולם. במצב הזה הבעיה מתחילה דווקא בך, שהרי אתה סבור שאתה מרכז העולם והעולם יונק ממך את הצלחתו ובזכותך זורחת השמש. התחושה הזאת היא שמעוררת תסכול כאשר חברך לעבודה, לחברה, למילואים או לכל דבר אחר, פורח ומצליח יותר ממך. אתה לא מבין: איך זה יכול להיות? הרי אתה הוא הבסיס לכול! וכאן נכנסת הקנאה לתמונה.
אור החיים הקדוש (1696-1743, מרוקו וארץ ישראל) מבאר את הדברים קצת אחרת מהמדרש. הוא מסביר כי אבימלך פחד שיצחק יאפיל עליו בגדולתו. אבימלך לא רצה שמרוב עושרו של יצחק לא יראו את עושר מלכותו ואת גדלותו שלו, ולכן סילק אותו:
"כי עצמת ממנו' – פירוש ואין גדולת המלכות ניכרת לפני גדולתו ואין לך בזיון המלך כזה" (בראשית כז, טז).
גירושו של יצחק וביטול הברית היסודית עם אברהם נבעו מחששו של אבימלך שעושרו וגודלו של יצחק יאפילו עליו ויהיה קושי לזהות את גדולתו שלו עצמו כמלך. אנשים יסתכלו על שניהם וישוו את העוצמה הכלכלית ולא יצליחו להבין מי המלך כאן, זה נורא!
ולא רק כסף ועושר. אתם יודעים כמה פעמים ראיתי הוצאה של גורמים מישיבות עבודה מפחד שהשתתפותם תאפיל על מישהו אחר? אתם יודעים כמה מהלכים הכרתי מקרוב שכל תכליתם הייתה להרחיק אנשים, רק כדי להיראות טובים יותר, מקצועיים יותר, שולטים יותר? לא מעט פעמים.
רבי משה אלשיך הקדוש (1508-1593, טורקיה וארץ ישראל) מסביר כיצד אבימלך פעל להוצאת יצחק משטחו. מסתבר שאבימלך למד כמה שיעורים מתקדמים בטקטיקה פוליטית ומדינית. אבימלך לא היה מסוגל להגיד ליצחק "לך מעמנו" באופן ישיר ובכך להפר את הברית שכרת עם אברהם. כיוון שכך, הוא שלח את העם "להציק" ליצחק במטרה לשבור את רוחו, ואפשר להם לסתום את מקורות הפרנסה של יצחק במטרה לשבור אותו, הוא רק לא ידע שיצחק הוא לא אחד שנשבר. כאשר הוא הבין שיצחק לא נשבר מזה וגם לא הולך להישבר בעתיד, לא נותרה לו ברירה. אבימלך נאלץ לדבר עם יצחק ישירות:
"'וכל הבארות' – בוש אבימלך מלאמר לו שילך מאתם ע"י עצמו והניח את עמו לסתום הבארות אולי ילך מאתם. והוא (=יצחק) כל עוד המלך לא עשה לו רעה – שתק. גם לא רצה להלשין עבדים אל אדונם. ובראות אבימלך שלא נכווה בפושרים. דבר לו בעצמו" (תורת משה, בראשית כו, טז).
אין לי ספק שלא צריך לתת דוגמאות מחיי היום-יום לסיטואציות שבהן מנסים "לשבור" מישהו על ידי יחס לא הגון בעקיפין, באמצעות תכסיסים שונים ומשונים. כולנו מכירים דוגמאות ומעשים כאלו מחיינו האישיים. התורה היא תורת נצח ודרכה היא דרך עולם, היא מלמדת אותנו גם מה לא לעשות בימינו אנו.
המלבי"ם (1809-1879, אוקראינה) מסביר צד נוסף של חששות הפלשתים, שלפיו הפלישתים ואבימלך האמינו שהשפע של יצחק מגיע על חשבון השפע שלהם. הפלישתים סברו, מסביר המלבי"ם, שאם יצחק ילך – אזי השפע יישאר בארצם ויגיע אליהם:
"'ויאמר אבימלך לך מעמנו' – כי אבימלך חשב שיצחק מגרע מאתם את השפע שהיה ראוי אליהם, ועל זה אמר 'כי עצמת ממנו', ר"ל על ידינו עצמת, שאתה לוקח השפע הראוי אלינו, ולא ידע כי הצדיק דומה כ-לב בגוף האדם, שהוא מקבל חיות מכל האברים ע"י מרוצת הדם וחוזר ומשפיע החיות לכולם ובלעדיו לא תחיה הגויה אף רגע אחד" (מלבי"ם, בראשית כז, טז).
המחשבה שלפיה יצחק לוקח את השפע מתושבי ארץ פלישתים הייתה מוטעית מיסודה, חוסר הבנה בסיסי של המציאות. אבימלך ואנשיו לא הבינו שיצחק הוא מקור השפע ואת הכול משפיע הקב"ה בזכותו של יצחק. עובדה היא שכאשר הוא אכן עזב את המקום, פסק השפע.
גם הפלישתים הבינו זאת, הם רק הבינו זאת מאוחר מדי וככל הנראה בעקבות מודיעין מוטעה שהחזיקו בידם. עובדה היא שהם מייד חזרו בהם מהפרה זו. הם הבינו בדרך הקשה את עוצמתו של יצחק ונאצלו לשוב ליצחק ולבקש את חידוש הברית. כך מפרש רבי חזקיה בן מנוח (1250-1310, צרפת):
"'ראו ראינו' – ראינו כשעמדת בגרר שנתברכה הארץ מאה שערים, וראינו עכשיו אחרי שהלכת משם שפסקה ממנה ברכתה ואין הדבר תלוי אלא בך כי היה ה׳ עמך" (חזקוני, בראשית כז, טז).
אי אפשר שלא לסיים במסקנתו הנחרצת של הרב אשר וסרטיל (1921-2008, ארץ ישראל) על אודות תוקפם של הסכמים ושל בריתות, והוא קובע: "וללמדנו הוא בא, מה ערכם של הסכמים ובריתות" (ברכת אשר על התורה, שם). הסכמים ובריתות מופרים ומתפוררים כאשר קנאה ושנאה מתחזקות, והמתחים הבין-אישיים מועצמים. להסכמים ובריתות אין זכות קיום כאשר אנשים שמים את עצמם במרכז, ובטוחים שהם הם מקור השפע לעולם. הסכמים ובריתות מתפוררים מעצמם כאשר אנשים שוכחים שכולנו בסופו של דבר בני אדם ואין זה מעל זה ואין זה חשוב מזה.
אם נהיה כנים עם עצמנו, הרי שבכל אחד מאיתנו יש קצת אבימלך וקצת פלישתים. בכל אחד מאיתנו יש רצון לבלוט יותר מאחרים, להצליח יותר מחברנו, להיות עשיר ומצליח יותר מכולם. התורה מלמדת אותנו שאבימלך טעה וחזר בו, הפלישתים טעו וחזרו בהם. אבימלך הבין בדרך הקשה שהוא לא המרכז, שהשפע מגיע לכולם ולא באמצעותו. אבימלך הפנים שכל אחד צריך להתאמץ כדי לזכות בשפע שלא על חשבון אחרים, בלי לסלק או להשפיל אנשים. חיזוק עצמך ביושר ובכבוד ועבודה קשה עם אחרים הם הדרך היחידה להצלחה.
אז הלוואי ונלמד משהו מהתיקון של אבימלך, והלוואי שנצליח לשנות קצת את דרכנו אל מול חברינו ומשפחתנו.
אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".
נשוי לעדי ואב לארבעה, ומתגורר כיום בבית שמש. בעבר עסק בחינוך בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של 'הרמן הדפסות'.
59.00₪
35.00₪
70.00₪
35.00₪
75.00₪
125.00₪
המחיר המקורי היה: 160.00₪.130.00₪המחיר הנוכחי הוא: 130.00₪.
המחיר המקורי היה: 120.00₪.105.00₪המחיר הנוכחי הוא: 105.00₪.
125.00₪
120.00₪
25.00₪
120.00₪
50.00₪
30.00₪
120.00₪
130.00₪
25.00₪
95.00₪
