צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף- גם כאשר לא נח לך

אחד הרגעים הכי מאתגרים שחוותי בתפקידים השונים, אירוע בעל עומס רגשי ונפשי משמעותי, התרחש כאשר נדרשתי לסיים העסקה לאדם אשר הכרתי היטב מחוץ למקום העבודה והערכתי אותו מאוד שנים קודם לעבודתנו המשותפת. אדם שמספר שנים קודם שימש לי כמנטור ערכי, מגדלור לממלכתיות ומונחי על אחרים. הקושי לא נבע מפעולת סיום העסקה עצמה, איתה הייתי שלם עד הקצה מבחינה ניהולית –  אי אפשר היה להמשיך במצב שבו התנהלנו. הקושי נבע מהתנגשות העצומה שחוויתי בין האדם שהכרתי וחוותי לאורך השנים לבין ההתנהגות שלו באותם שבועות ארוכים של תהליך.  

הכרתי את האיש מספר שנים קודם לכן והוא היה סוג של דמות נערצת, דמות שדיברה ערכיות ברמה מאוד גבוהה, ממלכתיות כדרך פעולה, כיבוד מוסדות המדינה, המונחים "רעות" ו-"חברות" היו שגורים בפיו כמו שאני נושם. כל שיחה איתו גרמה לי לרצות לצאת לפעולה למען החברה העם והארץ. במשבר שבו התנגשנו זה בזה – הוא בפועל עשה כל מה שהוא יכול כדי ללמד אותי שכל מה שהוא אמר, זה רק כאשר מדברים, אבל לא במציאות בפועל. במעשה, העולם שונה. כל פעולה שלו שברה ערכי יסוד אותם הוא הרים על נס – רעות נעלמה, חברות כלא הייתה, ממלכתיות פורשה כמיליטנטיות נגד המערכת והחלטותיה. ערך אחרי ערך נשברו במעבר בין הדיבור למעשה. כל ההרצאות והנאומים חוצבי הלהבות התחלפו במעשים הפוכים לגמרי. מסתבר שהכל היה עניין של פוזיציה.

התורה שלנו היא תורת חיים ולא סתם חיים, אלא חיים נצחיים, מה שנכתב לפני יותר מ- 3,500 כל כך רלוונטי להיום ולפעמים גם יותר מתמיד. פרשת "שופטים" אותה נקרא השבת היא אחת הפרשיות המייצגות זאת יותר מכל, כאשר היא מתייחס לרבדי החיים הפשוטים ביותר ובעיקר בין אדם לחברו. בתחילתה של הפרשה התורה מתארת את עקרונות מערכת המשפט ויסודותיה של חברה מתוקנת :

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק. לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ". (דברים טז', יח-כ)

למי מופנה הציווי הידוע "צדק צדק תרדוף", למי הוא מתייחס לבעלי הדין, לשופטים או לשוטרים ? ומדוע כפלה התורה את לשונה, מדוע לא נכתב "צדק תרדוף" ?

רש"י (1040-1105, צרפת) מסביר שציווי זה הוא לבעלי הדינין כאשר המשמעות היא שבעלי הדינין מחוייבים לקיים את דינם בערכאה משפטית כזו שהם יודעים שיתקיים בה דין של צדק באופן וודאי:

"צדק צדק תרדף –  הַלֹּךְ אַחַר בֵּית דִּין יָפֶה". (רש"י, דברים טז, כ)

בעלי הדינין צריכים לעשות מאמץ בפועל, לחפש וללכת דווקא לבית דין של צדק. בעל "שפתי חכמים", הרב שבתי בס (1641-1718, פולין), המפרש את פירושו של רש"י מבהיר את הדברים :

"הלך אחר ב"ד יפה – פירוש אע"פ דכל בית דין יכולין לדון הנתבע בעל כורכו, מכל מקום מצוה על התובע שילך אחר בית דין יפה. דאין לומר כמשמעו דאם כן בצדק תשפוט מיבעי ליה. ועוד צדק צדק למה לי". (שפתי חכמים, שם)

מצווה על בעלי הדינין ללכת לערכאות כאלו שהם יודעים שהשופטים בהם, שופטים משפט צדק, ללא משוא פנים וללא תחבולות. הציווי נכפל כדי לומר לבעלי הדינין – תעשו מאמץ, תלכו ותחפשו בתי דין שידוע שמתקיים בהם דין של צדק, למרות שאתה יכול להיות נידון בכל ערכאה משפטית. תתאמץ לחפש ולהיות נידון במקום הצדק.

אור החיים הקדוש (1696-1743, מרוקו) סבור אף הוא שהציווי הוא על בעלי הדינין והוא הולך עוד צעד אחד קדימה וקובע שהמשמעות של הציווי היא שם אם יש לך בעיר שני בתי דין ושניהם נחשבים לראויים ומקיימים דין של צדק, עדיין תלך לאותו בית דין שבו הדיינים הם מופלגים יותר בחכמה ואל תחשוש להטריח אותם. רק  כך תחזק את האפשרות שדין הצדק יתקיים:

"צדק צדק תרדוף וגו' – בא להזהיר כשיש בעיר ב' אנשים מופלגים בחכמה ושנים אחרים גם כן חכמים אלא שאינם בסוג הראשון אל יאמר אדם כיון ששני אנשים יכולין להורות ולשפוט בצדק לא אטריח את המופלגים לישא בעול מינוי הדיינות, או לצד שצריך להם טורח במינוים ימנע ויסתפק בקטנים, תלמוד לומר צדק צדק פירוש הגם שהשגת לדיינים שהם ראויים, עליך לחזור אחר היותר ראוים מהם". (אור החיים, דברים טז, כ)

רבי אברהם אבן עזרא (1089-1167, ספרד) סבור אף הוא שהציווי הוא לבעלי הריב והכפילות הקיימת במילים "צדק צדק" מגלמת בתוכה שלוש תכליות שונות והוא מסכם את זה במשפט אחד :

"צדק צדק – עם בעלי הריב ידבר וטעם שני פעמים לדבר צדק שירויח בו או יפסיד או פעם אחר פעם כל ימי היותך או לחזוק:

ראשית, על בעלי הדין לרדוף אחרי הצדק גם אם זה לא מסייע בידם לנצח את הדין הנוכחי. לרדוף אחרי הצדק משמעותו לעשות זאת, גם אם אתה מפסיד מזה, הרי לפעמים אנו עושים טעויות והצדק אינו איתנו. הצדק הוא לא מה שאנחנו חושבים. לא כל מה שאנחנו עושים הוא הצדק. הבנה כזו תחסוך הרבה בעיות. רדיפה אמיתית אחרי הצדק היא לרדוף אחריו גם כאשר לא נוח לך, גם כאשר אתה עלול להפסיד מזה.

שנית, מלמד אותנו אבן עזרא, אל תפסיק לרדוף אחרי הצדק כל חייך, תעשה את זה פעם אחרי פעם ושוב ושוב. אל תתייאש ואל תרים ידיים ואל תגיד כבר לא אפשרי לקבל משפט צדק. תרדוף אחריו כל העת.  

והשלישי, כופלת התורה את המילים כדי לחזק אותך. התורה מכירה את נפש האדם והיא יודעת כמה קשה לדרוש ממך לרדוף אחרי הצדק, גם כאשר הוא עלול לפגוע בך. התורה באה לחזק ולומר לך – תרדוף אחרי הצדק, אם תעשה את זה ולא משנה מה יהיו ההשלכות של זה, אזי "לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ". פשוט לתורה שדריפת הצדק בחברה, תוביל לירושת הארץ וחיים עליה כמו שמסביר גם הרלב"ג את הקשר בין עשיית צדק לבין ישיבה בארץ (1288-1344, צרפת) :

"צדק צדק תרדוף – רוצה לומר הוי רץ אחר בית דין יפה שיוכל לשפוט צדק ורדוף הצדק והיושר בכל הדברים כי זה ממה שיגיעך אל החיים הנצחיים ויביאך לירושת הארץ. רוצה לומר להתמיד ולהאריך ישיבתך עליו". (רלב"ג ביאור המלות על התורה, דברים טז, כ׳)

רבי עובדיה ספורנו (1475-1550, איטליה) מסביר שהציווי כאן מופנה לאלו אשר ממנים את הדיינים שיחפשו אחר הדיינים היותר ראויים ויותר צדיקים ומתאימים :

"צדק צדק תרדוף כשתתן לך שופטים אתה הממנה את השופטים בחר את היותר שופטי צדק אע"פ שאין בהם כל כך שאר תכסיסים הראוים לדיין כמו שלמות הקנין ושלמות הגוף כענין אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו". (ספורנו על דברים טז, כ')

האם יש דבר יותר אקטואלי מזה לימנו ?! כאשר באים למנות שופטים לא משחקים משחקים, לא מסתכלים על המראה של האנשים, לא עושים דילים פוליטיים ומשחקי כוחות ואינטרסים של מי ירוויח יותר מאיזה מינוי ומה אני אקבל בתמורה. או בלשונו המתוקה של הספורנו לא מסתכלים ולא בוחנים את  "שלמות הגוף" ו- "שלמות הקניין", אלא בוחנים דבר אחד בלבד – היות האדם מסוגל להיות שופט צדק. זהו.

הגאון מוילנא, בעל פירוש "אדרת אליהו" (1720-1797, ליטא), לומד מהכפילות שקיימת אפשרות אחרת שנמצאת ליד הדין והיא הפשרה. וגם כאשר מבקשים לעשות פשרה בין הצדדים ולא להשתמש ב- "יקוב הדין את ההר", גם היא צריכה להיות הוגנת וצודקת ולא מוטה לצד אחד :

"צדק צדק – אחד לדין ואחד לפשרה ואפילו בפשרה שהוא לדעת הפשרן צריך להיות ג״כ בצדק שלא יטה אחר אחד לבד". (אדרת אליהו, דברים טז, כ)

לא מעט אנשים סבורים שהפשרה לא קיימת יותר. הפשרה היא דרך מצוינת להגיע להסכמות ולא להגיע למצב של יקוב הדין את ההר, אבל גם היא צריכה להיעשות בצורה צודקת.

אני מבקש לסיים בדבריו של רבנו בחיי (1255-1340, ספרד) ולחזור חזרה לסיפור מעלה. רבנו בחיי מכיר את נפש האדם על בוריה והוא יודע שקיים פער גדול בין מה שהאדם מוציא מפיו, נאומים חוצבי להבות על המערכת המתוקנת, על הצדק הנדרש וכיוצא לבין מעשיו בפועל והוא אומר לנו – התורה באה להגיד לנו שצדק צריך להתקיים בשני הצדדים – גם בדיבורים וגם במעשים, אי אפשר באחד כך ובשני לנהוג אחרת :

"צדק צדק תרדוף- על דעת הפשט יזהיר שיצדק האדם במעשיו ובדבריו, כי אלה הם הדברים שאפשר לו לאדם להרע לעצמו ולאחרים, ועל כן בא כפל הלשון, וכל הצודק בדבריו אות ומופת על צדקת מעשיו, ועל כן ראוי לכל אחד ואחד מישראל שיצדק בדבור ובמעשה, כענין שכתוב (צפניה ג׳:י״ג) "שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב". או ידבר הכתוב עם האנשים אשר להם הריב ויזהיר אותן לרדוף אחרי הצדק הן לריוח הן להפסד, וזהו כפל הלשון". (דברים טז, כא)

כמה פער קיים בין המילים שמוציאים אנשים מפיהם לבין המעשים שהם עושים בפועל, מעשים המתייחסים בדיוק לאותם מילים. אני כבר לא מדבר על מנהיגים שנדרשים לעבור מערכות בחירות ולמילים שלהם אין שום משמעות.

אני מדבר על האנשים הפשוטים, כמונו, בעבודה, בבית, בין חברים או בכל רובד אחר של החיים. אנחנו מעולים ומצוינים בלדבר גבוהה ולדרוש צדק, אבל כאשר זה מגיע למעשים שלנו ובטח כאשר זה לא משרת את האינטרס שלנו – המילים נעלמות והמעשים הפוכים. זה חוסר צדק הבסיסי ביותר ועלינו לרדוף אחרי המצב שבו המעשים שלנו יהיו זהים לדיבורים שלנו וזה לא קיום הבטחות.

אם אני מאמין שצריך להתנהג בממלכתיות ונותן על זה נאומים במשך שנים ומחנך על זה אנשים, לא יכול להיות שכאשר אותה ממלכתיות לא מתיישרת עם האינטרס שלי, הכל נעלם כלא היה. אם אני מדבר כל חיי על רעות וחברות וברגע הראשון שזה פוגש את האינטרס שלך ויש התנגשות בין רעות לבין אינטרס – האיטנרס גובר. לרדוף אחרי הצדק משמעו ליישר בין הדיבורים הקלים והגבוהים למעשים בפועל.

עבודה קשה בהחלט. שנזכה.

שבת שלום.