בפרשת עקב מזהירה התורה מפני שכיחת הקב"ה והליכה אחרי אלוקים אחרים:
(יט) וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן. (כ) כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְהֹוָה מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם כֵּן תֹּאבֵדוּן עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם. (דברים י"ח, י"ט- כ)
על המילים והיה אם שכח תשכח אומר המדרש בילקוט שמעוני:
"וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח". כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא אֲכִילָה וּשְׂבִיעָה, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא אַזְהָרָה, בִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל כְּתִיב "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם" וְכֵן בְּמָקוֹם אַחֵר (לעיל ו, יא-יב) "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח", אַף כָּאן מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וְגוֹ' וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ.
המדרש מתייחס למקומות בהם מופיע בתורה הנושא של אכילה ושביעה: פעם בקריאת שמע, ופעם בפרשת עקב, והמדרש מציין כי בכל מקום כזה מופיעה גם הזהרה מפני שכיחת הקב"ה. ברור שהמדרש לא מתכוון רק לציין את ההופעה המשותפת של הדברים אלא הוא בא לציין שיש קשר רעיוני בין האכילה והשביעה ובין שכיחת הקב"ה, אך מהו הקשר? או מדוע יש סכנה של שכיחת הקב"ה בזמן האכילה והשביעה?
אנסה להשיב על כך דרך דברי הרמב"ם במשנה תורה (ב',י') :
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכִּיר אֲמִתּוֹ וְיוֹדֵעַ אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁהִיא. וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּדֵעָה שֶׁהִיא חוּץ מִמֶּנּוּ כְּמוֹ שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין. שֶׁאֵין אָנוּ וְדַעְתֵּנוּ אֶחָד אֲבָל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוּא וְדַעְתּוֹ וְחַיָּיו אֶחָד מִכָּל צַד וּמִכָּל פִּנָּה וּבְכָל דֶּרֶךְ יִחוּד. שֶׁאִלְמָלֵי הָיָה חַי בַּחַיִּים וְיוֹדֵעַ בְּדֵעָה חוּץ מִמֶּנּוּ הָיוּ שָׁם אֱלֹהוּת הַרְבֵּה הוּא וְחַיָּיו וְדַעְתּוֹ, וְאֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא אֶחָד מִכָּל צַד וּמִכָּל פִּנָּה וּבְכָל דֶּרֶךְ יִחוּד. נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר הוּא הַיּוֹדֵעַ וְהוּא הַיָּדוּעַ וְהוּא הַדֵּעָה עַצְמָהּ הַכּל אֶחָד…:
הרמב"ם מדגיש כי בניגוד לקב"ה בני האדם: אין אנו ודעתנו אחד. כוונתו היא שכאשר אדם רוצה לדעת משהו , לתהליך הידיעה יש שלושה מרכיבים: האדם , מושא הידיעה, והידיעה המתרחשת כאשר שניהם נפגשים (למשל יש את האדם, יש את הכיסא וכאשר האדם רואה שיש לו ארבע רגלים ומקום לשבת עליו הוא יודע שזה כיסא). המפגש עצמו נוצר על ידי החושים – אני רואה/שומע/מרגיש משהו ומתוך כך אני יודע מהו הדבר.
אם כן גם הצד החומרי וגם הצד הרוחני שבאדם חייבים את התיווך של החושים על מנת לדעת ולחוות את העולם, הן מבחינת ההנאה של היצר והן מבחינת ההשגות של הרוח (גם אהבת ויראת ה' לפי הרמב"ם נוצרת על ידי ראיית וחקירת הטבע, משנה תורה ב, ב).אולם באותה המידה בה החושים משמשים להשגה רוחנית הם גם עלולים להביא לנפילה לחטא, ואפשר לדבר בהקשר זה על שני מצבים: מצב ראשון הוא של תאווה רגעית – למשל בולמוס אכילה או יצר המין שקופץ על האדם, במצב זה החושים מעוררים את היצר והם גם מספקים אותו כאשר האדם חוטא. במצב זה, מסביר הרב סולווצ'יק בספר על התשובה, הדרך חזרה מהחטא יחסית בטוחה: כאשר מתמלאת התאווה האדם חש בושה שגורמת לו להצטער על מעשהו ולחזור בתשובה. מצב שני וקשה יותר הוא כאשר המשיכה היא לא רגעית, כאשר עולם החושים מספק מושא תאווה שהוא לא רגעי, שהוא לא בנוי על קפיצת יצר אלא שהוא מספק דרך חיים שלמה. במצב כזה נראה שהאדם יכול למלא את חייו בתוכן רוחני אך מנותק מהקב"ה! דוגמא למצב כזה יכולה להיות המוזיקה או האומנות והאמן שחי חיים שלמים סביב היצירה האומנותית.
חיים, מלאי רוח ככול שיהיו, אם הקב"ה אינו נוכח בהם הם חיים של עבודה זרה. אפשר להסביר את הזהרת התורה בכך שהסכנה הגדולה בחושים, ובעצם בצד החומרי שבאדם, היא שכיחת הקב"ה. התורה באה ומדברת דווקא על האכילה, וזאת משום שהמיוחד באכילה הוא שהיא יכולה להפעיל את כלל החושים של האדם: טעם האוכל, מראה האוכל, הניחוח שעולה מהבישול, הרחש שעולה ממחבת או מנגל ומעורר את בלוטות הרוק – חגיגה של חושים. וצריך להדגיש, לא מדובר כאן על מצב בו אדם רעב או מצב שראה מאכל מגרה במיוחד- גם אם אינו כשר, וקפץ עליו ייצרו, אלא על מצב בו אנשים חיים חיים שלמים סביב הקולינריה כאומנות, משקיעים ימים ולילות בחיפוש הדרך הטובה ביותר להכין מאכל או להשיג חומר גלם או מתכון.
כמובן שיש צורך שהאדם ייהנה ממה ששומעות אוזניו, ממה שרואות עיניו וממה שטועם פיו, אך עדיין יש צורך לבוא ולהזהיר מה המדרג הנכון: החושים יכולים לשמש אותנו להנעים את חיינו אך תפקידם העיקרי הוא הכרת הקב"ה, כאשר תפקיד זה מתמלא אין בעיה עם מה שנילווה אליו משום שהעיקר ברור, אך כאשר התפקיד הזה נשכח – הדרך לעבודה זרה, הווה אומר לחיים שלא הקב"ה הוא מרכזם, קצרה. ולכן באה התורה ומזהירה מפני הישאבות לעולם שיכול להראות מלא ברוח: מוזיקה, אומנות, ספרות או אכילה מעודנת אך חסר את הקב"ה.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
נשוי לעדי ואב לארבעה, ומתגורר כיום בבית שמש. בעבר עסק בחינוך בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של 'הרמן הדפסות'.
