ויקחו לי

אתמול בערב הילדים ביקשו ממני לבוא איתם לתפילת ראש חודש אדר אשר מארגנים בישיבת "אורות שאול", תפילת ראש חודש מוזיקלית בבית החולים שיבא בתל השומר. לא אמרתי להם תשובה סופית בגלל משימות יום השישי הידועות.  רציתי מאוד ללכת אבל ידעתי שלא בטוח שאצליח. בלילה ישבתי לכתוב את הדברים והדברים לא התחברו, היה כיוון אבל לא יותר מזה. היה לי ברור שבבוקר אני לא הולך. בבוקר כתבתי בקבוצה של המשפחה, "אני לא אצליח להגיע בשל ריבוי המשימות. תסעו אתם האחים".

כאשר חזרתי מהתפילה, ראיתי את פרצופיהם, נכנסתי מיד לרכב ונסענו ביחד לבית החולים שיבא לתפילת ראש חודש אשר התקיימה בלובי של מרכז השיקום. זאת הייתה החוויה הרוחנית החזקה ביותר שהייתה לי בשנים האחרונות. מאות אנשים עסוקים בדבר אחד בלבד – להתחבק ולחבק עם מספר פצועי צה"ל ולהודות לקב"ה בהודיה ענקית. שרים הלל בעוצמה אדירה. אין לי דרך אמיתית לתאר את התחושה שאפפה אותי. הרגשתי שהנשמה שלי מתפרצת החוצה. הרגשתי פעם ראשונה מה המשמעות של הודיה טהורה ונקיה לקב"ה, בלי שום אינטרסים, בלי גינוני כבוד (והיו שם אנשים מכובדים), בלי שום דבר. נקי. טהור.

כאשר חזרתי לכתוב הבנתי למה הקב"ה שלח אותי, רק כדי שאולי אתחיל להבין את המשמעות של דברי רש"י אותם ראיתי ערב קודם.

פרשת "תרומה" אותה נקרא השבת מעבירה אותנו לרצף של פרשיות העוסקות בניית המשכן, כליו ובגדי הכהונה. ארבע פרשיות כאשר בשתי הראשונות מופיעים הציוויים ובשתי האחרונות מתואר הביצוע. לכאורה, מדובר בפרשיות "משעממות", בלי ציווים מיוחדים, בלי סיפורים יוצאי דופן ובלי מאורעות היסטוריים. אבל אם ניקח את הציווי של "בעל התניא", רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד (1747-1812, רוסיה) – "לחיות עם הזמן", ונחבר את הפרשה לבוקר שלנו ולכל יום בחיינו, נוכל ללמוד דברים נפלאים.

הפרשה נפתחת בציווי של הקב"ה לבני ישראל להבאת תרומה לבניית המשכן :

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כׇּל־אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת־תְּרוּמָתִי׃ וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת". (שמות כה, א-ג)

אני מבקש להתמקד במילה אחת בלבד, מה המשמעות של המילה "לי" בציווי זה ? למה מתכוון הקב"ה שהוא מבקש שיקחו "לי" תרומה ?

אל תמנעו עצמכם מלשמוע

וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל

קרבן אהרן וקרבן העם

בכל אלוהי מצרים אעשה שפטים

ויקחו לטובתי

רבי יוסף בכור שור (המאה ה-12, צרפת) מביא את פשט הדברים. הכוונה של המילה "לי" היא לטובת "הבית שלי". הקב"ה מצווה את בני ישראל לבנות משכן להשראת שכינתו בעולם, כאן ביננו, וזהו "ביתו" של הקב"ה :

"ויקחו לי תרומה. לצורכי, לבנות לי בית, הגזברים יקחו מאת העם ולא בחזקה אלא מאת כל איש אשר ידבנו לבו וזאת הפרשה נאמרה בתוך מ' יום האחרונים שהיה משה ממתין את הלוחות וצוה לו הקב"ה להיכן יניחום שיעשו משכן ובית קדשי הקדשים ובתוכו ארון ובתוך הארון הלוחות ושם תשכון שכינה עם התורה וישראל סביב כסא הכבוד והשכינה ביניהם". (בכור שור, שמות כה, ב)

פרשה זו נאמרה בסיום הארבעים יום הראשונים בהם קיבל משה את לוחות הברית מהקב"ה ולפני ירידתנו ציווה אותו הקב"ה היכן לשים את הלוחות ואיך ייראה המשכן ולצורך כך נועדה התרומה. "לי" = לטובת בניית ביתי בתחתונים.

הרש"ר הירש (1808-1888, גרמניה) מסביר את הדברים באופן רחב יותר ואומר שכמובן שהתרומה אינה יכולה באמת להינתן לקב"ה באופן ישיר, אך התרומה חייבת לשרת את מטרות הקב"ה בעולם הזה:

"ויקחו לי – שיקבלו למעני. התרומה לא תינתן לה' באופן ישיר; אלא כל איש ואיש יתן את תרומתו לציבור, לצורך מטרותיו של ה'. משמע מכאן שהתפקיד שציווה ה' אינו מוטל על היחיד אלא על הציבור, ושהמטרה האלקית נקבעה לא למען היחידים התורמים אלא למען כלל הציבור. תרומה – משורש "רום", "להתנשא", "להתעלות" – פירושו: להיות מורם ומובדל למען מטרה נעלה". (רש"ר הירש, שמות כה, ב)

המטרה האלוקית נקבעת למען כלל הציבור וכולם צריכים לתרום ולקחת חלק בקידום מטרות ה' בעולם. התרומה תכליתה לרומם את העולם. היא מורמת ונבדלת לטובת קידום מטרות אלוקיות נעלות המצוות על ידי הקב"ה ועל כל הציבור להיות בה ביחד. "לי" = למעני, למען קידום מטרות ה' בעולם הזה.

רבי נחמן מברסלב (1772-1810, אוקראינה) מסביר שכוונת הדברים של המילה "לי", היא בעצם הסבר איך יכול האדם "למשוך" את הקב"ה לעולם הזה. כאשר אדם ירצה למשוך כביכול את הקב"ה, הדרך לעשות זאת היא באמצעות התורה :

"כִּי עַל־יְדֵי חִדּוּשֵׁי־תוֹרָה שֶׁמְּגַלִּין, עַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ אֱלֹקוּת, כִּבְיָכוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, הַיְנוּ כְּשֶׁתִּרְצוּ לִקַּח וּלְהַמְשִׁיךְ אוֹתִי, אִי אֶפְשָׁר כִּי־אִם עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, כִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה מַמְשִׁיכִין אוֹתוֹ, כִּבְיָכוֹל. וּלְהֵיכָן נִמְשָׁךְ הָאֱלֹקוּת, לְתוֹךְ מֹחַ הַשּׁוֹמֵעַ". (ליקוטי מוהר"ן, תנינא ס׳, ד)

אני לא מבין בכל מיני עולמות שרבי נחמן בקיא בהם, אבל אי אפשר שלא להיות מתפלא מאמירתו הברורה שהאלוקות נמשכת באמצעות התורה לתוך "מוח השומע". מוח שמוכן לשמוע מסוגל לקלוט אלוקות, מוח שאינו מוכן לשמוע הוא אטום, הוא לא נותן מקום לאלוקות להיכנס ולהשפיע. "לי" – כיצד תמשוך אותי אליך.

סיפור הגאולה הקטנה

הפילוסופיה של הציווי

על הטהרה

מי כתב את ספר דברים? חלק א'

ויקחו לשמי

רש"י (1040-1105, צרפת) בדרכו הקצרה והמדויקת מסביר:

"ויקחו לי תרומה. לִי –  לִשְׁמִי" (רש"י, שמות כה, ב).

התרומה תובא לשם שמים ולא לשום צורך אחר, באופן הכי נקי וטהור שאפשר. בלי אינטרסים אחרים. הרבה פרשנים נתנו את דעתם על פירוש זה של רש"י וניסו להעמיק מה הכוונה באמירתו של רש"י שהמשמעות של "לי", היא "לשמי".

רבי אלימלך מליז'נסק (1717-1787, פולין) מסביר שהמילה "שמי" היא התורה הקדושה. כאשר האדם עוסק בתורה לשמה, לא מתוך כבוד, כאשר האדם עסוק בנדבה, עושה ומנדב את ליבו למען האומה הישראלית, הוא מעלה בפני הקב"ה את הדינים שאמורים היו לבוא על האומה הישראלית והקב"ה ממתיקם:

"ויקחו לי תרומה. פירש רש"י ז"ל "לי לשמי". נראה לי דהנה הצדיק ע"י עוסקו בתורה לשמה ומנדב את לבו למקום ב"ה, ע"י זה הוא מרים ומעלה את הדינים לשורשם וממתיקם שם וממילא פועל רחמים וחסדים, וזהו "ויקחו לי תרומה" ר"ל שיקחו וילמדו את התורה, שע"י זה ירימו "לי תרומה", דהיינו שיעלו את הדינים למעלה להמתיקם. וזה שפירש רש"י ז"ל "לי לשמי", ר"ל שרש"י ז"ל מרמז שקאי על התורה היא שמותיו של הקב"ה, ותלמדו את התורה לשמה להמשיך אותי "לשמי", דהיינו לתורתי שהיא שמותי, וזהו לי לשמי, להמשיך אותי לשמי לתורתי, וזאת התורה תפעול המתקת הדינים בשורשם". (נועם אלימלך, ספר שמות, תרומה א׳)

באמצעות המעשים הללו, למידת התורה והנדבה והעשייה למען עם ישראל אנחנו מושכים את הקב"ה לפעול להמתקת הדינים עבור עמנו. המלב"ים (1809-1879, אוקראינה) מסביר את דברי רש"י ומלמד אותנו כיצד אדם צריך להתנהג כחלק מהציבור אליו הוא שייך:

"ויקחו לי תרומה התנה כמה פרטים: א) לא אמר ויתנו לי תרומה, שאז היה מ"ע וחיוב על כל אחד ליתן, וה' רצה שתרומה זו תהיה מנדבת לב ורצון חפשי לא ע"י שום הכרח, ואם היה הצווי שיתנו, היו נותנים בהכרח ע"י הצווים לכן באר שאינו מצוה שיתנו רק שימנו גבאים לקבל ממי שירצה ניתן, ב) לי לשמי, שלא יערב ברוחו פניה חיצונית להתכבד או להתפאר בנדבתו או ע"מ לקבל פרס וכדומה רק לשם ה' בלבד". (מלבי"ם על שמות כה', ב)

המשמעות של לתרום לשמו של הקב"ה הוא שזה יהיה טהור וקדוש ללא גרם אחד של התערבות חיצונית, ללא גרם אחד של אגו אישי, ללא גרם אחד של כבוד ומבלי להתהדר במתן תרומה כזו או אחרת, בלי שלט של כמה מטרים המעיד בדיוק מי תרם ולשם מה. בלי אינטרסים, בלי כוחות זרים.

ולא תשבעו בשמי לשקר

דברי התוכחות של משה

אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ, בֵּרַךְ אֹתָם

מתכון שעועית ברוטב עגבניות

להתרומם באהבה

עכשיו בואו נעצור לרגע ונחבר את הדברים של הרש"ר הירש עם דברי רש"י והמלב"ים. קידום מטרות ה' בעולם הן משימות לאומיות של האומה הישראלית וזאת אחריות של הציבור. אומה שתכליתה לגלות ולקדש את שם שמים בעולם, לרומם את המציאות מעלה מעלה, חייבת לעשות זאת באופן אמיתי, אך טהור ונקי. זה חייב להיעשות בלי אגו, בלי כבוד, לשם שמים, בלי התערבות חיצונית של אף גורם שהוא לא נקי וטהור.

זה בדיוק מה שהרגשתי הבוקר. מאות אנשים, בניהם רבנים ואנשים חשובים. כולם מבוטלים לקב"ה כולם מודים לקב"ה יתברך בלב שלם. עוצמה אדירה של ביטול עצמי מחד והתרוממות אדירה מעלה מעלה. תחושה שהנשמה מתחברת למשהו גדול ממך. הסיטואציה הזו מביאה אותנו בדיוק מופלא לפירושו של הרב חיים טירר (1740-1816, האימפריה העות'מנית) אשר מסביר שהמשמות של המילה "לי" היא שהקב"ה יהיה מרומם בעייני האדם יותר מכל דבר אחר על פני האדמה. יותר מכסף, כבוד ותאווה הסובבים אותנו:

"והוא אומרו כאן ויקחו לי תרומה, שאני אהיה מרומם ומנושא בעיניהם יותר מכל הדברים אשר על פני האדמה, עד שיהיה חשקם וחפצם ואהבתם בי יותר מכל הון יקר, וכל התאוות שבעולם יהיו בטלין ומבוטלין נגד אהבה הזו, ועל כן מאת כל איש אשר ידבנו לבו, פירוש כל אדם מה שלבו מתאותו ומחמדתו ביותר, כמו אחד אוהב ממון ואחד כבוד ואחד אכילה ושתיה, כל אחד באהבתו תקחו את תרומתי שיהיה אני מרומם בלבם ובחשקם באהבתם אותי יותר מכל תאוות הגוף". (באר מים חיים, שמות כה', ב)

האדם יהיה מרומם כך שכל מה שהוא יראה וירגיש זה את אהבתו לקב"ה וכל שאר הדברים יהיו בטלים ומבוטלים אל מול אהבה וחיבור זה. שום דבר לא יהיה קרוב לתחושה זו. אני לצערי רחוק שנות דור מהסיטואציה הזו ומהיכולת להרגיש את ההתבטלות הזו כלפי הקב"ה, אבל היום כאשר רקדנו שעתיים וכולם דרכו על כולם, כולם חיבקו את כולם וכולם קפצו עם כולם – הרגשתי משהו מהתחושה הזו. זאת תחושה נפלאה להרגיש שאתה כאן רק בשביל משהו גדול הרבה יותר, אתה כאן כחלק מהאומה הישראלית המבקשת להתחבר ולהודות לקב"ה.

ואם אנחנו לא מסוגלים לראות את החיבור בין המעשים שלנו בעולם הזה, אלו של האומה הישראלית בחיים הגשמיים ואלו של כל אחד ואחד מאיתנו, לבין הקב"ה, לבין האלוקות, לבין הנשמה המאירה, בדיוק בשביל זה מגיע רבי לוי יצחק מברדיטשוב (1740-1809, אוקראינה) אשר מלמד אותנו יסוד עצום :

"דהנה כל האדם מחויב לעבוד את הבורא ברוך הוא במעשה ובמחשבה שעל ידי הכוונה והמחשבה קדושה אזי בזה מקים לשכינתא מעפרא והמעשה הוא בכדי שיתרומם האדם ולהטיב לעצמו. ובזה מיושב הכתוב כל איש אשר ידבנו לבו, דהוא מרומז על המחשבה על ידי זה תקחו את תרומתי, רצה לומר שבזה יתרומם השכינה כביכו"ל. וזאת התרומה אשר תקחו מאתם, רצה לומר זה התרוממות אשר האדם לוקח לעצמו זה הוא בא על ידי המעשה דהוא זהב וכסף ונחושת, רצה לומר על ידי העובדא ודו"ק". (קדושת לוי, שמות, תרומה א׳)

מחשבתו הקדושה של האדם מקימה שכינתא מעפרא, מחשבה קדושה וטהורה מרוממת את השכינה. המעשה של האדם הוא זה שמרומם את האדם עצמו – אדם שמביא מעצמו, מרים את עצמו מעלה. אנחנו מבינים שבכוחנו להשפיע על השכינה, אם רק נדע לכוון את מחשבתנו למקומות הנכונים.

שנזכה להרגיש חלק קטן מהתחושות והעוצמות האדירות האלו בחיינו היום יומיים ונבין שאנחנו חלק מהאומה הישראלית שעניינה גילוי שמו של הקב"ה בעולם ולא נפחד מזה. כל עוד נבוא בלי גרם אחד של כבוד עצמי ומחשבה עצמית, אנחנו נצליח להביס את כל הרע בעולם.

שנזכה, שבת שלום.

אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".