וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת

חזרתי הלילה מביקור קצר בפריז, ביקור אשר התמקד באתגרים של קהילה היהודית בעת הזו ובנושא המאבק באנטישמיות אשר הולכת וגואה בצרפת ובעולם בכלל. ביקרנו במספר בתי ספר שם שוחחנו עם תלמידים, מורים מנהלים והורים מודאגים ובנוסף נפגשנו עם סטודנטים בקולג'ים וארגוני תנועות נוער וכיוצא. כמו כן, למדנו רבות על מצב האנטישמיות באמצעות פגישות עם ארגון הביטחון היהודי של צרפת אשר עושים עבודה נפלאה, עם פקידי ממשל צרפתיים וגם מפי משפטנים יהודיים אשר התגייסו להגן על יהודי צרפת ועל ערכיה של הרפובליקה הצרפתית.

סוגיה אחת עלתה כחוט השני עם כלל האנשים וקבוצות איתם נפגשנו – קיים חשש גדול ואמיתי מהפעילים האנטישמיים. חשש אמיתי מפגיעה פיזית אם רק מישהו יעז להרים את הראש, אם רק יעזו להתלונן או להפעיל כוח נגדי ותת פייט (לא פיזי כמובן). תחושה קשה של יהודי אשר אינו יכול להיות יהודי גאה במקום בו הוא מתגורר מבלי שיחשוש שיקרה לו משהו.

בית הספר האחרון שביקרנו בו היה בית ספר של חב"ד בעיר סרסל. אחת התלמידות אמרה לנו שמה שנפגע הכי הרבה מבחינתה זה שהיא לא יכולה ללכת זקופת ראש וגאה בהיותה שייכת לעם היהודי ברחוב, כמו שהיא הייתה עד ה- 7.10. התחושות האלו לא היו רק אצל הילדים והסטודנטים, גם חבורת המשפטנים, אשר התמודדו עם לא מעט אתגרים – לא היו אופטימיים בכלל.

"בעל התניא", רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד (1747-1812, רוסיה) לימד אותנו שעלינו להתחבר לפרשה ו- "לחיות עם הזמן". נראה שאין פרשה מחוברת יותר לתקופת חיינו מאשר פרשת "בחקותי" אשר נקרא השבת. פרשה זו פותחת ברצף של ברכות אשר מבטיח הקב"ה לעם ישראל אם נלך בחוקותיו ונשמור מצוותיו ורצף ארוך יותר של קללות, אם חלילה נלך ההפך. הברכה האחרונה ביותר ברצף הברכות היא :

"אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִהְיֹת לָהֶם, עֲבָדִים; וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת". (ויקרא כו, יג)

"ואולך אתכם קוממיות" היא הברכה המסכמת והכוללת של הברכות כולן. נראה כי היא מעבר להיותה מסכמת, היא השיא של הברכות, הברכות מובילות למצב החיים שברכה זו מתארת. אחרי שתהיה תבואה, ננצח במלחמות, נפרה בארץ, המצב הכלכלי יהיה טוב, נרגיש כי אנו "מתהלכים" עם המלך בשדה אז – הקב"ה יוליך אותנו קוממיות. מה המשמעות של הברכה המיוחדת ?

עוד מהאתר

ושמרתם ועשיתם

בקשו אחוזה בארץ לא להם

קללת אלוקים תלוי

ואבנה גם אנכי ממנה

דברי התוכחות של משה

אנשים כבני אדם

וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת

רבי אברהם אבן עזרא (1092-1167, צרפת) מסביר את הדברים בשתי מילים פשוטות ומוסיף עקרון חשוב להופעתן של הברכות באופן מצומצם יותר מהופעת הקללות :

"קוממיות" – בקומה זקופה. וריקי מוח אמרו: כי הקללות רבות מהברכות, ולא אמרו אמת. רק נאמרו הברכות כלל, ונאמרו הקללות פרט, לירא ולהפחיד כל השומעים. והמשתכל היטב יתברר לו דבורי". (ויקרא כג, יג)

הקב"ה מבטיח לנו שנלך בקומה זקופה, כיחידים וכאומה. בנוסף, הסיבה שהברכות מופיעות במשפטים בודדים היא כי הן נאמרות בצורה כללית בניגוד לקללות אשר נאמרות בפרטי פרטים. אז מהי אותה "קומה זקופה" אשר מהווה את שיאן של הברכות לעם ישראל ?

הנצי"ב מוולוז'ין (1816-1893, פולין) מלמד אותנו את המשמעות של המושג "קוממיות", אבל קודם לכן בכדי שנוכל להבין הוא מסביר מהו התהליך שעם ישראל יעבור בכדי להגיע לקוממיות. עם ישראל משול לשור שיש עליו עול כבד מאוד, עול אשר ישב עליו שנים וגרם לכפיפות קומה וכפיפות ראש. גם כאשר העול יורד מעל צווארנו, עדיין בשל השנים הרבות ותחושת העול הטבועה בנו, נמשיך להיות עם ראש כפוף ותחושת שיעבוד. שלב הקוממיות הוא השלב שהקב"ה בעצמו מרים את ראשנו ומפגיש אותנו עם החירות האמיתית בארצנו :

"ואשבר מטת עלכם. הוא משל כמו שור שרגיל לישא עול שנוצר לזה. וראשו כפוי למטה כמו שיודע שהעול יהא מונח עליו. ואפילו בשעה שמסירים העול מעליו יודע שאחר שעה מוכן הוא שנית למשאו. עד שמשברים את העול לעיניו הוא בטוח שלא יחרוש עוד. ועדיין הוא בראש נמוך מרוב הרגלו לכך. עד שבא בעליו ומרגילו להגביה ראשו ולילך קוממיות. בזה אות ברור לו שאין בדעת בעליו לחרוש עמו לעולם כך ישראל נוצרו לגלות…אבל בשעה שעושים רצונו של מקום הקב״ה מבטיח "ואשבר מטת עלכם" תבינו שאין לכם לחוש להתגברות אומות העולם לשעבד אתכם. וגם ואולך אתכם קוממיות. בדעת גבוהה וחפשית כאלו בטוחים המה שלא ישתעבדו לעולם". (העמק דבר, ויקרא כו, יג)
עם ישראל נמצא בסיטואציה שגם כאשר העול מורד מעל צווארנו, שאנחנו מדינה עצמאית – עדיין אנחנו הולכים בראש נמוך "מרוב הרגלנו לכך" ובשל הדברים הטבועים בנו. עם ישראל מורגל ביותר מ- 2,000 שנות גלות והשבירה של התחושה הפנימית הזאת לוקחת זמן והיא היא תחושת "הקוממיות".

תחושת "הקוממיות" היא ההבנה העמוקה של עם ישראל שאין אומות העולם יכולים לנו, היא ההבנה העמוקה והדעת הגבוהה שעם ישראל לא יהיה משועבד לשום אומה שבעולם. הקב"ה מוביל אותנו לעצמאות מלאה. תחושת "הקוממיות" היא ההבנה העמוקה שאין לנו לפחד מאומות העולם שישובו לשעבד אותנו שוב.

המדרש מלמד אותנו מושג נוסף, "קוממיות" היא הגעה למצב שבו אנחנו כפרטים וכאומה לא נפחד משום בריה או אומה אחרת. יהודים יוכלו ללכת בכל מקום בראש מורם מבלי לפחד מאדם כזה או אחר, האומה הישראלית תוכל להילחם מבלי לפחד משום אומה :

"וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת, תָּנֵי רַבִּי חִיָּא בְּקוֹמָה זְקוּפָה, וְאֵין יְרֵאִים מִכָּל בְּרִיָה". (במדבר רבה יג, יב)

רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב (1856-1926, פולין) מסביר מהי הנקודה הפנימית באדם אשר בכוחה לגרום לפרטים או אומות לפחד מאיתנו, מה גורם לנו שלא לפחד משום גורם. הדרך להגיע למצב הזה היא לשמור על הנפש והנשמה טהורים ונקיים, לעשות את רצון הקב"ה וללכת בדרך התורה ובכך לשמור על "צלם אלוקים" שהוא הגורם לכך שהאומה הישראלית לא תפחד מאף אומה או קבוצה או אדם:

"ואולך אתכם קוממיות פירש רש"י בקומה זקופה ובתורת כהנים מסיים בה ולא יהיו יראים משום ברי', ונראה דהנה צורת האדם ראשו למעלה משונה מכל בע"ח שהולכים בכפיפת קומה, כי בראש האדם מקום משכן הנפש שהוא מן עליונים הוא משתוקקת ליסודה למעלה כמו טבע האש שמתלהב למעלה ליסודה לגלגל האש וצלם אלקים פרוש על פניו וממנו נמשך יראה על כל בריה כמו שכתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", אך חטאים שבאדם מאפילים את אור הנפש וכופפין את הקומה וצלם אלקים שבאדם אינו מאיר בפניו ומסתלקת היראה ממנו". (שם משמואל, בחוקתי ח', ו')

אם צלם האלוקים שבנו מאיר וטהור, אנו לא נפחד מאף אחד וחלילה ההפך. תפקידה של האומה הישראלית היא להגביר ולהאיר את "צלם אלוקים" בעולם. תפקידנו הוא להילחם בחושך וברוע בעולם ובכך להגביר את האור האלוקי. בדרך הזאת אף אומה לא תבוא נגדנו, כולם יהיו יראים מצלם אלוקים הטבוע בנו. וחלילה ההפך, אם לא נפעל לשימור הצלם אלוקים הטבוע באומה הישראלית, יבינו אומות העולם שבכוחם לגבור עלינו חלילה.

אולך אתכם לארץ ישראל

רבי יוסף בן נאים (1882-1961, מרוקו) מסביר שהמצב של "ואולך אתכם קוממיות" הוא הבאתם של יהודי התפוצות לארץ ישראל:

"ואשבור מוטות עלכם. ועוד, לא אניח אתכם בארץ מצרים שהיא חוץ לארץ ותמנעו ממצות התלויות בארץ. ואולך אתכם קוממיות לארץ ישראל ולא אניח לכם בחו"ל". (נמכר יוסף, ויקרא כו, יג)

זאת הברכה העליונה, ההגעה לארץ ישראל. הקב"ה יוביל את יהודי העולם לארצו, לארץ שבה יכול הצלם האלוקי להתבטא באופן הנקי והזך ביותר. היש קריאה רלוונטית יותר ליהודי העולם מקריאה זו ?

רבי נחמן מברסלב (1772-1810, אוקריינה) מלמד אותנו יסוד עצום וגדול שאין יותר רלוונטי ממנו, בארץ ישראל ובחוצה לארץ ישראל. עיקר קדושת האיש הישראלי היא להגיע לארץ ישראל ולכבוש את ארץ ישראל ובדבר הזה צריך להיות עקשן גדול. ההגעה לארץ ישראל והמלחמה על ארץ ישראל היא העיקר בעבודת קדושתו של כל "איש ישראלי" ואת זה עושים בעקשנות גדולה מאוד, אחרת אי אפשר להצליח :

"(יב) וּמִי שֶׁהִתְחִיל מְעַט בַּעֲבוֹדַת ה' יוֹדֵעַ זֹאת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אִישׁ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת כִּי אִם עַל-יְדֵי עַקְשָׁנוּת גָּדוֹל, כִּי הַרְבֵּה הַרְפַּתְקָאוֹת וַעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת צְרִיכִין לַעֲבֹר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּלִי שִׁעוּר. …, וּבִפְרָט לִנְסֹעַ וְלָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁזֶּה עִקַּר קְדֻשַּׁת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי וְהוּא עִקַּר נִצְחוֹן הַמִּלְחָמָה… בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְנַצֵּחַ מִלְחָמָה זֹאת כִּי אִם עַל-יְדֵי עַקְשָׁנוּת גָּדוֹל מְאֹד. וְזֶה עִקַּר הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר מְאֹד בְּהָעַזּוּת וְהָעַקְשָׁנוּת שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁמַּפִּילִין אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם. וְהוּא מִתְחַזֵּק בְּכָל עֵת וְהוּא עַקְשָׁן גָּדוֹל. וְאֵינוֹ מַנִּיחַ לְהַפִּיל עַצְמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן.
(יד) וְזֶה בְּחִינַת וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, בְּקוֹמָה זְקוּפָה. כִּי זֶה הַמִּקְרָא נֶאֱמַר לְעִנְיַן אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. שֶׁלְּשָׁם הָיוּ הוֹלְכִין יִשְׂרָאֵל כִּי כָל הַהֲלִיכוֹת וְהַדְּרָכִים וְהַנְּסִיעוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהַמִּלְחָמוֹת וְהַכְּבִישׁוֹת הַכֹּל הָיוּ לֵילֵךְ וְלִכְבֹּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כַּמּוּבָן וּמְבֹאָר בְּסִפּוּרֵי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וְזֶהוּ, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת, דְּהַיְנוּ בְּקוֹמָה זְקוּפָה בְּחִינַת עַזּוּת וְעַקְשָׁנוּת שֶׁעוֹמְדִין זְקוּפִין בְּעַקְשָׁנוּת גָּדוֹל לְנַצֵּחַ הַמִּלְחָמָה וְלֵילֵךְ וְלָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁזֶּה הָיָה עִקַּר תַּכְלִית יְצִיאַת מִצְרַיִם וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לְנַצֵּחַ מִלְחָמָה זֹאת שֶׁהִיא עִקַּר כְּלַל כָּל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי כִּי אִם עַל -יְדֵי עַקְשָׁנוּת גָּדוֹל מְאֹד בְּחִינַת וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת. בְּחִינַת וְתוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן". (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת המזון, אותיות יב ו- יד)

האיש הישראלי נלחם להגיע לארץ ישראל בעקשנות רבה, האיש הישראלי מבין שזה היסוד של עבודת הקב"ה. האיש הישראלי חייב לעמוד זקוף קומה, בעקשנות רבה ואין סופית לנצח את המלחמה, את המלחמה בארץ ישראל ואת המלחמה כנגד כוחות הרשע בעולם אשר מבקשים לפגוע ביהודי העולם. הלוואי ואנחנו האנשים הישראלים נבין היטב את תפקידנו, כוחנו ועוצמתנו.

נסיים במכתבו של הרבי מליובאוויטש (1902-1944, רוסיה וארה"ב) לאיש צבא אשר הוצב ברמת הגולן ובו ביקש הרבי לחזק את לוחמי צה"ל והנחה אותם להראות את גודלם, חוזקם ותוקפם לאויב כי מזה האויב מפחד ומורתע. הרבי מסיים את מכתבו בייעוד הגדול של עם ישראל, בארץ ישראל :

"לכבוד אלוף-משנה צורי וכל חיילי וקציני רמת הגולן ה׳ עליהם יחיו, שלום וברכה!…. ובמיוחד נוגע האמור לאנשי צה״ל המגינים על ארצנו הקדושה והעם הדרים עליה, שיצליחו בזה, ובלשון הכתוב: ״כי ה׳ אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מחנך קדוש״. וכמדובר כמה פעמים וכלל הוא הנראה במוחש בכל מקום, שכאשר האויב רואה גודל החוזק והתוקף של המגינים, הרי זה מחריד ומפחיד אותו להתגרות מלחמה, ״כי תיפול עליהם אימתה ופחד״. ויהי רצון אשר יבשר טוב בכל האמור, ובקרוב יקוים היעוד ״ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד גו׳ ואולך אתכם קוממיות״. (אגרות קודש חכ"ח ע' קא-קב)

שנזכה "ללכת קוממיות בארצנו", בראש מורם בקומה זקופה בארצנו ובכל מקום בעולם. עם ישראל חי.
שבת שלום.