הרב עידו פכטר
האדם שמאחורי החטא
מפעים לגלות שקול מוסרי צלול עולה גם מתורת הקרבנות. בחסות עבודת האלוהים שבמקדש ניבטת הרגישות המוסרית גם אל אנשי השוליים.
מפעים לגלות שקול מוסרי צלול עולה גם מתורת הקרבנות. בחסות עבודת האלוהים שבמקדש ניבטת הרגישות המוסרית גם אל אנשי השוליים.
מצווה התורה לשחוט את החטאת באותו המקום בו נשחטת העולה, ונשאלת השאלה: מדוע הדגשה זו? מה הקשר שבין העולה והחטאת? נעיין בתשובת הכלי יקר לכך.
מצווה התורה בפרשה על קרבן החטאת, ומדגישה ביחס לכוהנים: מנחת כהן כליל תהיה, ושואל על כך הבכור שור: מדוע? במה שונה הכהן משאר העם?
פרשת צו מספרת התורה על שבעת ימי המילואים שבהם הוקדש המשכן. ננסה לברר שאלות העולות מהפסוקים כגון: מתי היו ימי המילואים? ומה נעשה בהם?
בפרשה מופיע אחד הטעמים הנדירים שבתורה- הטעם שלשלת. ננסה להבין את משמעותו ומדוע הוא מופיע דווקא כאן, על המילה וישחט בתוך תיאור ימי המילואים.
התורה מדגישה: קח את אהרון ואת בניו אתו, הדגשה שמעוררת את השאלה: במה היה חסר הפסוק אם לא הייתה המילה אתו נאמרת?
מה הסיבה להבדל בין דיני קרבן תודה לשאר הקורבנות? בנוסף לכך, אם חייבים בקורבן זה להקריב חמץ – מדוע נצטווינו להקריב לצידו גם מצות?
בסופה של פרשת צו, לקראת חנוכת המשכן בפועל, מצווה הקב"ה את משה לכנס את העדה כולה, באוהל מועד – אך כיצד ניתן לעשות זאת? על כך בדברים הבאים.
שלוש פעמים נכתב שהאש תוקד על המזבח מבוקר עד בוקר, ועל כך מוסיפה התורה פעמיים שהאש לא תכבה. לכאורה, הדבר מיותר! ננסה לעמוד על משמעות הציווי.
פרשת ויקרא מפגישה אותנו עם עבודת הקורבנות והתורה מדגישה את מקומו של הרצון האישי בעבודה זו: "יקריב אותו לרצונו לפני ה'". מה חשיבות הדגשה זו?
עבודת ה' אינה מתבטאת רק בפולחן הדתי – עבודת הקורבנות, אלא מבוססת קודם כל על הברית לגבי מעמדו המוסרי של האדם, את זה אסור לנו לשכוח.
פותחת התורה את מסכת הקורבנות של ספר ויקרא באמירה זו, וחכמים זיהו קושי המסתתר בתוך נוסח דברי התורה: אדם כי יקריב מכם – הרי ברור שהמקריב הוא מקרב עם ישראל,
