אבי כהן סקלי

פרשת "לך-לך", אשר נקרא השבת, מפגישה אותנו, בין היתר, עם ההתמודדויות השגרתיות ביותר של אברהם אבינו, ההתמודדויות היום-יומיות, שאיתן גם אנחנו יכולים להזדהות.

השבת, בפרשת נח, אנחנו מדלגים עשרה דורות מהאדם הראשון ומגיעים לתקופת נח. בעקבות הידרדרות מעשיהם של בני האדם עד לשפל

שתי ציפורים שולח נח מהתיבה: את העורב ואת היונה. ישנם הבדלים בין השליחות של כל ציפור וכיצד מילאה או לא את המטרה שלשמה נשלחה. ננסה לעמוד על ההבדלים בין היונה לעורב כפי שמתארת התורה.

אחידות היא אסון חברתי ולאומי. אחדות, לעומתה, היא מטרה שחייבים לשאוף אליה כל העת ובכל העוצמה. חברה שכל תכלית חבריה היא להאדיר כל אחד את שמו – אין לה קיום. הצעד הראשון בדרך לאחדות הוא ההבנה שלכל אחד יש מקום בחברה.

אם הקב"ה בוחר לשתף את פמלייתו וברואיו בגולת הכותרת של מעשיו מי אנחנו שלא נעשה כן. אם הקב"ה יודע למנוע קנאה בין הגורמים השונים סביבו באמצעות שיתוף – למה שאנחנו לא נעשה כן.

שמחת התורה באה לידי ביטוי בין היתר בקריאת הפרשה האחרונה בספר התורה, פרשת וזאת הברכה, ובהתחלת פרשת בראשית מיד עם סיומה.

בפרשת וזאת הברכה, הפרשה האחרונה בחמישה חומשי תורה, משה רבנו – אשר נמצא בשעותיו האחרונות ממש – עובר שבט שבט ומברך כל אחד בברכתו המיוחדת לו.

לפעמים ברגעים מורכבים, ובוודאי ברגעי משבר, צריך לזכור מה המהות שלנו ומה הפוטנציאל האמיתי הטבוע בנו. לאן בכוחנו כאומה וכחברה להגיע, גם אם לא רואים את זה עכשיו באופן בהיר וברור.

הכרת הטוב היא אחת התכונות המבורכות ביותר, היא גם אחת התכונות שאומנם הכי קל ליישמה כאשר אין לך בזה עניין אישי…

רבים מהמפרשים מסבירים שייחוד שירת האזינו הוא בהיותה מקפלת בתוכה את ההיסטוריה, את העבר ההווה והעתיד של עם ישראל, מבריאת העולם ועד לימות המשיח.

הנשר אינו מכביד על גוזליו. הוא יודע מתי לנגוע ומתי לא, הוא יודע מה מכביד ומה לא, ותמיד הוא חופף על הגוזלים, מרחף בסביבה ומתערב כל אימת שצריך.

התפקיד של הזקן משמעותי מאוד. הוא אמון על העברת המקל מדור לדור, הוא אחראי שהשרשרת תמשיך. נכון שבכל דור התנאים נעשים קשים יותר, ונכון שגם על דור הבנים מוטלת אחריות, ועדיין אחריות כבדה רובצת על הזקן עצמו.