פרשת האזינו

הכרת הטוב היא אחת התכונות המבורכות ביותר, היא גם אחת התכונות שאומנם הכי קל ליישמה כאשר אין לך בזה עניין אישי…

הטבע פועל בהוראת הקב"ה, והאדם אינו יכול להישאר אדיש לכך. זהו הבסיס להצבת השמיים והארץ כעדים לברית שבין ה' ובני ישראל.

שירת האזינו מספרת סיפור אחר ממה שאנו רגילים לקרוא בתורה. היא לא קוראת באופן ישיר לשמירת מצוות ולא מזהירה מפני העבירות. היא מתארת מציאות שהולכת לקרות.

חכמים התייחסו למעלתה של השמיעה כפי שמתבטאת בפרשת האזינו, וכיצד השמיעה משפיעה על האדם, תפילתו וגופו מבחינה רוחנית.

השמים והארץ בשירת האזינו נצבים כעדים בעלי תפקיד כפול: מצד אחד הם העדים ומצד שני הם משמשים גם כמוציאים לפועל של דברי הברית.

בעלי המדרש הבינו את המילים עַל־בָּ֣מֳתֵי אָ֔רֶץ מלשון במה וגובה, ודרשו את אותה המשמעות גם לגבי ארץ ישראל, המקדש והתורה המורמים מכל שאר הארצות, הפולחנים והדעות.

רבים מהמפרשים מסבירים שייחוד שירת האזינו הוא בהיותה מקפלת בתוכה את ההיסטוריה, את העבר ההווה והעתיד של עם ישראל, מבריאת העולם ועד לימות המשיח.

הנשר אינו מכביד על גוזליו. הוא יודע מתי לנגוע ומתי לא, הוא יודע מה מכביד ומה לא, ותמיד הוא חופף על הגוזלים, מרחף בסביבה ומתערב כל אימת שצריך.

התפקיד של הזקן משמעותי מאוד. הוא אמון על העברת המקל מדור לדור, הוא אחראי שהשרשרת תמשיך. נכון שבכל דור התנאים נעשים קשים יותר, ונכון שגם על דור הבנים מוטלת אחריות, ועדיין אחריות כבדה רובצת על הזקן עצמו.