מסכת יומא היא המסכת החמישית בסדר מועד שבמשנה. פירוש המילה "יומא" בארמית הוא "היום", ובשם המסכת הכוונה היא ליום הגדול והמיוחד בשנה היהודית, יום הכיפורים. לעיתים נקראת המסכת גם סדר יומא או יומא רבה. בתוספתא היא נקראת יום הכיפורים.
המסכת מופיעה במשנה, בתלמוד הבבלי ובתוספתא. בתלמוד הבבלי יש למסכת יומא 87 דפים. המסכת עוסקת כולה בענייני יום הכיפורים, ובפרט בדיני הכהן הגדול וסדר העבודה בבית המקדש ביום זה, בהגרלת השעירים ובשילוח השעיר לעזאזל, ובאיסורי אכילה ביום הכיפורים. הפרק האחרון במסכת דן בהלכות התענית ושאר העינויים הנוהגים ביום כיפורים.
מיקומה של מסכת יומא בסדר מועד, אחרי מסכת שקלים, מוסבר על ידי הרמב"ם בהקדמתו למשנה בכך שהוא תואם לסדר הופעת העניינים בתורה: מצוות מחצית השקל מופיעה בפרשת כי תשא, ואילו דיני יום הכיפורים מופיעים בפרשת אחרי מות. הסבר אחר טוען כי סדר המסכתות נקבע לפי גודלן, ומסכתות שקלים ויומא, שתיהן בעלות שמונה פרקים, מופיעות לאחר מסכת פסחים (עשרה פרקים) ולפני מסכת סוכה (חמישה פרקים).
הגמרא במסכת יומא מביאה את דברי רבי יוחנן שסדר יומא נערך על ידי רבי שמעון איש המצפה. ישנן דעות שונות לגבי זמן עריכת המשניות: נחמן קרוכמל טען שהן נסדרו עוד בימי רבן גמליאל הזקן לפני חורבן בית המקדש, בעוד שיצחק אייזיק הלוי סבר שהן נסדרו על ידי רבי שמעון איש המצפה לאחר החורבן, כאשר היה צורך לרשום את סדר העבודה במקדש שנחרב.
חשוב לציין כי רוב המסכת עוסקת בהלכות שאינן נוגעות ישירות לתקופה שאחרי חורבן בית המקדש, מכיוון שהיא מתמקדת בעבודת הכהן הגדול בבית המקדש. לכן, הלכות הרי"ף ופסקי הרא"ש נכתבו רק על הפרק השמיני העוסק בהלכות הצום הנוהגות גם לאחר החורבן.
במשנה, מסכת יומא כוללת שמונה פרקים:
בתוספתא למסכת יומא ישנם ארבעה פרקים, הכוללים אגדות וסיפורים היסטוריים על אישים ואירועים מתקופת בית המקדש.
הנושא המרכזי והבולט במסכת יומא הוא יום הכיפורים – היום הקדוש והנשגב ביותר בשנה היהודית. המסכת מתמקדת בעיקר בסדר העבודה המפורט של הכהן הגדול בבית המקדש ביום זה, החל מהכנותיו בשבעת הימים שקדמו ליום הכיפורים ועד לסיום העבודה. נושא מרכזי נוסף הוא מהות היום לאחר חורבן בית המקדש, כפי שמשתקף בעיקר בפרק האחרון העוסק בהלכות התענית ושאר העינויים ובנושא התשובה. המסכת גם נוגעת בעניינים הקשורים לקורבן התמיד ותרומת הדשן.
אחת הנקודות המרכזיות העולות ממסכת יומא היא ייחודיותו וחשיבותו העצומה של יום הכיפורים בחיי העם היהודי. המסכת מתארת את העבודה המיוחדת והמורכבת שהתבצעה בבית המקדש ביום זה על ידי הכהן הגדול, שהייתה בעלת משמעות כפרה לעם ישראל כולו. התיאורים המפורטים ממחישים את קדושת המקום והזמן ואת האחריות הכבדה שהייתה מוטלת על הכהן הגדול.
רעיון מרכזי נוסף הוא המעבר ממרכזיות עבודת המקדש לחיוב האישי בתענית ובתשובה לאחר החורבן. הפרק האחרון של המסכת מדגיש את ההלכות והמשמעות של יום הכיפורים גם בזמן שאין בית מקדש קיים, ומתמקד בכוחה של התשובה.
המסכת גם מעלה את השאלה לגבי מיקומה בסדר מועד, שכן רוב תוכנה עוסק בענייני בית המקדש השייכים יותר לסדר קדשים. הרמב"ם מסביר את המיקום על פי סדר הופעת הנושאים בתורה. הסבר אחר קושר זאת לגודל המסכתות.
הגמרא במסכת יומא מזכירה אמורא שהיה אומר לעצמו "דברי מוסר" כדי שלא תזוח דעתו, ומסיפור זה ניתן ללמוד על הצורך בשלילת הישות ועל האפשרות לעשות זאת.
מסכת יומא מתארת את סדר העבודה המיוחד והנשגב של יום הכיפורים בזמן שבית המקדש היה קיים. היא מתמקדת בעיקר בתפקידו של הכהן הגדול ובפרטי הטקסים שנועדו לכפר על חטאי העם. למרות שרוב המסכת עוסקת בעניינים שאינם רלוונטיים ישירות לאחר חורבן בית המקדש, הפרק האחרון שלה מקנה חשיבות נצחית ליום הכיפורים כיום של תענית, חשבון נפש ותשובה. לימוד המסכת מעניק הבנה עמוקה יותר על מהותו של יום הכיפורים ועל משמעותו הרוחנית גם בדורותינו.
