עגלת קניות

מילה של תיקון

מצוות ברית המילה היא אחת המצוות שעם ישראל, לאורך כל הדורות, מסר את נפשו עליהן. נעיין בציווי על כך המופיע בפרשה ועל המשמעויות העולות ממנו.

מילה של תיקון

ביקרתי פעם במוסד חשוב שנקרא "שם עולם", מכון שואה ואמונה שעוסק בחינוך, תיעוד ומחקר של תקופה נוראה זו בתולדות עם ישראל. במהלך הסיור נתקלתי בסכין מיוחדת שנדמתה כסכין חיתוך רגילה, אך התברר שלא הייתה רגילה כלל. סיפורה של הסכין פשוט מצמרר.

הסכין המדוברת התגלתה לגמרי במקרה, באחד הבתים שחקר המכון על אדמת פולין. במהלך סיור בבית, בעת ירידה במדרגות לכיוון המרתף, הבחין אחד החוקרים במדרגה רופפת. היה ברור שיש מתחת למדרגה משהו. ואכן, מתחת למדרגה גילו החוקרים סכין, לצד חיתול בד מוכתם בדם. ממצאים נוספים במקום העידו בבירור על ברית מילה חפוזה שהתקיימה בסתר.

מצוות המילה היא אחת המצוות שעם ישראל, לאורך כל הדורות, מסר את נפשו עליהן. זהו רק סיפור אחד מתקופת השואה על מסירות נפש של הורים, שבחרו למול את בנם בכל מחיר.

מצוות המילה

מצוות המילה מופיעה לראשונה כציווי לעם ישראל בתחילתה של פרשת "תזריע":

"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר–וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא. וּבַיּוֹם, הַשְּׁמִינִי, יִמּוֹל, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ".  (ויקרא יב, א-ג)

אמנם כבר בפרשת "לך לך" נצטווה אברהם אבינו למול את בנו יצחק בגיל שמונה ימים, אך מצווה זו עדיין לא ניתנה לעם ישראל, אלא לאברהם בצורה פרטית. במעמד הר סיני קיבלו עליהם בני ישראל את התורה ומצוותיה כעם, ולכן נדרשה התורה לחזור ולצוות אותם על המילה. הסבר נוסף לחזרה על הציווי מופיע בתלמוד. חז"ל מלמדים אותנו שהציווי נאמר שנית להורות שמצווה המילה דוחה את השבת:

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני – לזה ולזה נאמרה. לבני נח ולא נשנית בסיני – לישראל נאמרה ולא לבני נח… והרי מילה שנאמרה לבני נח, דכתיב: "ואתה את בריתי תשמור" (בראשית יז) ונשנית בסיני: "וביום השמיני ימול" (ויקרא  יב), לישראל נאמרה ולא לבני נח! ההוא למישרי (=להתיר) שבת הוא דאתא: וביום – ואפילו בשבת. (סנהדרין נט, א)

אף שקיימת סבירות גבוהה שיהיה צורך בחילול שבת בעקבות ביצוע ברית המילה, אין נמנעים מלקיים מצווה חשובה זו בשבת. בעל ספר החינוך מסביר את חשיבותה העצומה של המצווה:

משורשי מצווה זו, לפי שרצה השם יתברך לקבוע בעם, אשר הבדיל להיות נקרא על שמו, אות קבוע בגופם, להבדילם משאר העמים בצורת גופם, כמו שהם מובדלים מהם בצורת נפשותם, אשר מוצאם ומובאם איננו שווה, ונקבע ההבדל בגולת הזהב לפי שהוא סיבה לקיום המין, מלבד שיש בו תשלום צורת הגוף, כמו שאמרנו. והעם הנבחר חפץ השם יתברך להשלים תכונתו, ורצה להיות ההשלמה על ידי האדם, ולא בראו שלם מבטן, לרמוז אליו כי כאשר תשלום צורת גופו על ידו, כן בידו להשלים צורת נפשו בהכשר פעולותיו". (מצווה ב).

 

 

תכלית מעשיו של בשר ודם

ספר החינוך עונה בסוף דבריו על שאלה ידועה: אם המילה משלימה את האדם, כדבריו, מדוע לא ברא אותנו הקב"ה נימולים? מדוע נדרשנו למול בעצמנו את ילדינו, אף שבכוחו של הקב"ה להוציא את הוולד מהול? תשובתו של בעל ספר החינוך היא שהאדם נדרש להיות זה שיתקן את העולם. כפי שהוא מצווה להשלים את צורת גופו הפיזית, כך עליו להשלים את צורת נפשו ורוחו בהכשר פעולותיו.

המדרש בפרשת "תזריע" מביא ויכוח מהותי בין רבי עקיבא לבין טורנוסרופוס, הקיסר הרומאי, בנוגע לפעולת האדם בעולם, תפקידו ומשימתו:

מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: איזו מעשים נאים, של הקב"ה או של בשר ודם? אמר לו: של בשר ודם נאים. אמר לו טורנוסרופוס: הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם? אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות, שאין שולטין עליו, אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם. אמר לו: למה אתם מולין? אמר לו: אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני, ולכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשה בני אדם נאים משל הקב"ה. הביא לו רבי עקיבא שיבולים וגלוסקאות, אמר לו: אלו (שיבולים) מעשה הקב"ה, ואלו (גלוסקאות) מעשה ידי אדם. אמר לו: אין אלו נאים יותר מן השיבולים? אמר לו טורנוסרופוס: אם הוא חפץ במילה למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אימו? אמר לו רבי עקיבא: ולמה שררו יוצא עימו, והוא תלוי בבטנו ואימו חותכתו? ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקב"ה את המצוות לישראל אלא לצרוף אותם בהם. (מדרש תנחומא תזריע, ה)

אילולא היה רבי עקיבא אומר זאת במפורש, אי אפשר היה לומר זאת: מעשיו של בשר ודם נאים יותר ממעשיו של הקב"ה. תפקידו של האדם בעולם הוא לקחת את הכוחות הגדולים שטמונים בעולם וליצור מהם מציאות טובה. האדם מצווה להפיק מ"חומרי הגלם" שטמן הקב"ה בעולם את המירב. לצרוף את המציאות, כפי שצורפים זהב, ולזקק ממנה את המיטב. זאת מהותה של ברית המילה: אין דבר כזה "שלם", מהרגע הראשון אנחנו נדרשים לתקן – אם בפעולה פאסיבית ואם בפעולות אקטיביות לאחר מכן.

ייתכן שמשום כך ההלכה קובעת שבמקרה שתינוק נולד מהול מבטן אמו, יש בכל זאת להקיז מעט דם מאותו איבר. ללמדך שגם אדם שנולד מהול – פעולתו הראשונה בעולם צריכה להיות ההבנה שהוא צריך לתקן. תפקידנו הראשוני והעיקרי הוא לתקן את הפגמים הקיימים: מתחילים בתיקון עצמי (ולא בתיקון הזולת) ועוברים לתקן את המציאות בעולם כולו.

תפקידנו להשלים את החסר

המהר"ל מפראג מרחיב את העקרון שבואר לעיל לכלל מצוות עשה. לדבריו, מצוות אלו נמצאות במדרגה גבוהה יותר משמירה על מצוות לא תעשה:

דע, כאשר רצה השם יתברך לזכות את האדם שיקנה הנצחיות על ידי מצוות האלוקיות, אי אפשר שיקנה אותו רק על ידי שני מיני מצות, החלק האחד שלא יהיה משנה את מציאותו אשר נברא עליו, כי אם משנה את מציאותו אשר נברא עליו הרי יש לו שינוי מה שהוא ראוי למציאות האדם, ויבא הפסד למציאותו, ואלו הם מצוות לא-תעשה, שכל אלו המצוות הם שלא יצא האדם מן מה שהוא ראוי אל מציאותו: כבעילת איסור, וגזל, וגניבה וכיוצא בהם מן המצוות. אף כי אנחנו לא נדע טעם המצוות, מכל מקום נדע בהם שכל מצוות לא-תעשה הם יציאה מן היושר המציאות מה שהשכל מחייב, והיציאה מן היושר המציאות הוא הפסד ואבוד אליו. החלק השני הם מצוות עשה, שכבר אמרנו כי אין האדם במדרגתו האחרונה האלוקית, וכאילו הוא בכוח בלבד, וצריך שיקנה השלמות בפועל על ידי המצוות האלוקיות. (תפארת ישראל ד)

עניינן של מצוות עשה הוא ההשלמה והתיקון. הסתכלות שמאלה וימינה תגלה שיש לנו עוד הרבה מה לתקן, לשנות ולעשות. היוזמה לשנות ולתקן את העולם מוטבעת בנו מלידה – זאת הפעולה הראשונה שעשינו. זה בכוחנו. זה מתפקידנו. זאת אחריותנו.

תכלית מעשיו של בשר ודם

ספר החינוך עונה בסוף דבריו על שאלה ידועה: אם המילה משלימה את האדם, כדבריו, מדוע לא ברא אותנו הקב"ה נימולים? מדוע נדרשנו למול בעצמנו את ילדינו, אף שבכוחו של הקב"ה להוציא את הוולד מהול? תשובתו של בעל ספר החינוך היא שהאדם נדרש להיות זה שיתקן את העולם. כפי שהוא מצווה להשלים את צורת גופו הפיזית, כך עליו להשלים את צורת נפשו ורוחו בהכשר פעולותיו.

המדרש בפרשת "תזריע" מביא ויכוח מהותי בין רבי עקיבא לבין טורנוסרופוס, הקיסר הרומאי, בנוגע לפעולת האדם בעולם, תפקידו ומשימתו:

מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: איזו מעשים נאים, של הקב"ה או של בשר ודם? אמר לו: של בשר ודם נאים. אמר לו טורנוסרופוס: הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם? אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות, שאין שולטין עליו, אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם. אמר לו: למה אתם מולין? אמר לו: אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני, ולכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשה בני אדם נאים משל הקב"ה. הביא לו רבי עקיבא שיבולים וגלוסקאות, אמר לו: אלו (שיבולים) מעשה הקב"ה, ואלו (גלוסקאות) מעשה ידי אדם. אמר לו: אין אלו נאים יותר מן השיבולים? אמר לו טורנוסרופוס: אם הוא חפץ במילה למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אימו? אמר לו רבי עקיבא: ולמה שררו יוצא עימו, והוא תלוי בבטנו ואימו חותכתו? ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקב"ה את המצוות לישראל אלא לצרוף אותם בהם. (מדרש תנחומא תזריע, ה)

אילולא היה רבי עקיבא אומר זאת במפורש, אי אפשר היה לומר זאת: מעשיו של בשר ודם נאים יותר ממעשיו של הקב"ה. תפקידו של האדם בעולם הוא לקחת את הכוחות הגדולים שטמונים בעולם וליצור מהם מציאות טובה. האדם מצווה להפיק מ"חומרי הגלם" שטמן הקב"ה בעולם את המירב. לצרוף את המציאות, כפי שצורפים זהב, ולזקק ממנה את המיטב. זאת מהותה של ברית המילה: אין דבר כזה "שלם", מהרגע הראשון אנחנו נדרשים לתקן – אם בפעולה פאסיבית ואם בפעולות אקטיביות לאחר מכן.

ייתכן שמשום כך ההלכה קובעת שבמקרה שתינוק נולד מהול מבטן אמו, יש בכל זאת להקיז מעט דם מאותו איבר. ללמדך שגם אדם שנולד מהול – פעולתו הראשונה בעולם צריכה להיות ההבנה שהוא צריך לתקן. תפקידנו הראשוני והעיקרי הוא לתקן את הפגמים הקיימים: מתחילים בתיקון עצמי (ולא בתיקון הזולת) ועוברים לתקן את המציאות בעולם כולו.

 

 

תפקידנו להשלים את החסר

המהר"ל מפראג מרחיב את העקרון שבואר לעיל לכלל מצוות עשה. לדבריו, מצוות אלו נמצאות במדרגה גבוהה יותר משמירה על מצוות לא תעשה:

דע, כאשר רצה השם יתברך לזכות את האדם שיקנה הנצחיות על ידי מצוות האלוקיות, אי אפשר שיקנה אותו רק על ידי שני מיני מצות, החלק האחד שלא יהיה משנה את מציאותו אשר נברא עליו, כי אם משנה את מציאותו אשר נברא עליו הרי יש לו שינוי מה שהוא ראוי למציאות האדם, ויבא הפסד למציאותו, ואלו הם מצוות לא-תעשה, שכל אלו המצוות הם שלא יצא האדם מן מה שהוא ראוי אל מציאותו: כבעילת איסור, וגזל, וגניבה וכיוצא בהם מן המצוות. אף כי אנחנו לא נדע טעם המצוות, מכל מקום נדע בהם שכל מצוות לא-תעשה הם יציאה מן היושר המציאות מה שהשכל מחייב, והיציאה מן היושר המציאות הוא הפסד ואבוד אליו. החלק השני הם מצוות עשה, שכבר אמרנו כי אין האדם במדרגתו האחרונה האלוקית, וכאילו הוא בכוח בלבד, וצריך שיקנה השלמות בפועל על ידי המצוות האלוקיות. (תפארת ישראל ד)

עניינן של מצוות עשה הוא ההשלמה והתיקון. הסתכלות שמאלה וימינה תגלה שיש לנו עוד הרבה מה לתקן, לשנות ולעשות. היוזמה לשנות ולתקן את העולם מוטבעת בנו מלידה – זאת הפעולה הראשונה שעשינו. זה בכוחנו. זה מתפקידנו. זאת אחריותנו.

 

תמונה של אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".

דילוג לתוכן