וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם

" אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הִיא חֲטִיבָה עַצְמוּתִית קְשׁוּרָה בְּקֶשֶׁר-חַיִּים עִם הָאֻמָּה", לפרשיות תזריע-מצורע וליום העצמאות

לפני כמה שעות ציינו באומה הישראלית את יום הזיכרון ואת יום העצמאות ה- 77 למדינת ישראל, 77 שנים של חזרה לארץ אבותינו. אלו ימים קדושים לאומה הישראלית אשר מעידים ומחזקים את הקשר הבלתי נפרד בין האומה הישראלית לארץ ישראל. מחר, ביום השבת נציין את התאריך המקורי של יום העצמאות, ה' באייר ונקרא את פרשיות "תזריע-מצורע" אשר  על אף העובדה שהן עוסקות בעיקרן בסוגים שונים של טומאות הבאות על האדם במצבי חיים שונים, מלמדות אותנו גם על קשר יסודי בין עם ישראל לארצו. כך התורה פותחת את הציוויים במקרה של צרעת הבית :

"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר. כִּי תָבֹאוּ אֶל-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה; וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם. וּבָא אֲשֶׁר-לוֹ הַבַּיִת, וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר:  כְּנֶגַע, נִרְאָה לִי בַּבָּיִת". (ויקרא יג, לג-לו)

הרמב"ם (1138-1204, ספרד, מרוקו ומצרים) מלמד אותנו שנגעי הצרעת כולם ובכללם צרעת הבית אינם דבר טבעי, אלא אות ופלא אלוקיים כדי להרחיק האדם מן החטא והם מגיעים לאדם על חטא לשון הרע. הצרעת מובאת על האדם בהדרגה, תחילה בביתו, אח"כ בבגדיו ולבסוף, אם אינו שב בתשובה, על גופו :

"השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראה אותו תורה צרעת בשותפות השם, אינו ממנהגו של עולם, אלא אות ופלא הוא בישראל, כדי להזהירן מלשון הרע; שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו, אם חזר בו, יטהר הבית, ואם עמד ברשעו עד שהותץ הבית – משתנין כלי העור שבביתו, שהוא יושב ושוכב עליהן. אם חזר בו, יטהרו; ואם עמד ברשעו עד שיישרפו, משתנין הבגדים שעליו. אם חזר בו, יטהרו; ואם עמד ברשעו עד שיישרפו – משתנה עורו ויצטרע, ויהיה מובדל ומפורסם לבדו, עד שלא יתעסק בשיחת רשעים, שהיא הליצות ולשון הרע" (הלכות טומאת צרעת טז, י ואילך)

אם כך הם פני הדברים והצרעת מגיעה בגין לשון הרע, מדוע התורה מציינת בפתח הדברים "כי תבואו אל ארץ כנען", מה עניינו בארץ ישראל דווקא ?

חיים של קידוש ה'

כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה

כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם

על תכלית המסעות

בשביל מעלת ארץ ישראל

רש"י (1040-1105, צרפת) מביא את דברי המדרש ומסביר שכל התכלית של "צרעת הבית" היא דווקא בארץ כנען שכן עניינה הוא לגלות לבני ישראל היכן חבויות אוצרות שהטמינו עמי כנען לפני כיבוש הארץ :  

"ונתתי נגע צרעת- בְּשׂוֹרָה הִיא לָהֶם שֶׁהַנְּגָעִים בָּאִים עֲלֵיהֶם; לְפִי שֶׁהִטְמִינוּ אֱמוֹרִיִּים מַטְמוֹנִיּוֹת שֶׁל זָהָב בְּקִירוֹת בָּתֵּיהֶם כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְֹרָאֵל בַּמִּדְבָּר, וְעַל יְדֵי הַנֶּגַע נוֹתֵץ הַבַּיִת וּמוֹצְאָן". (שם)

דבריו של רש"י מתוקים וידועים ומסבירים מדוע צרעת הבית מובאת דווקא במקום מושבם הקבוע של בני ישראל, אבל אם רצה הקב"ה להביא אוצרות לעם ישראל הוא היה יכול להושיבם לתקופה גם בארצות אחרות והוא בטח יכול היה להביא להם את זה גם בדרכים אחרות ולאו דווקא באמצעות שבירת קירות הבתים.  

בעל "החזקוני" (1250-1310, צרפת) ממד אותנו יסוד גדול ומחבר בין ארץ ישראל לבין התנהגותו של האדם:

"כי תבאו אל ארץ כנען … דבר אחר בשביל מעלת ארץ ישראל שהמקדש עתיד להיות בתוכה הוזקקה להיות נקיה וטהורה. ונתתי נגע צרעת יש מפרשים לפי הפשט לפי שהזהיר להלן אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים ואין אנו יודעים באיזה מקום עבדו לפיכך‎ בא הנגע בבתים להודיע המקום שעבדו שם הכנענים כדי לאבדו". (חזקוני, ויקרא יד', לד)

ארץ ישראל אשר מהווה את הבסיס עליו מוקם בין המקדש ומקום מושבם של בני ישראל צריכה להיות נקייה וטהורה. היא צריכה להיות נקייה בשני אופנים – פעם אחת ממעשיהם הלא טובים של בני ישראל ולכן נגע הצרעת בבית חושף התנהגות שאינה ראויה של האדם הגר בו. פעם שנייה – נקייה וטהורה מעבודה זרה, באמצעות צרעת הבית מתגלים לבני ישראל היכן עבדו הגויים עבודה זרה ואת אותם מקומות לנתץ ולשבר ובכך לנקות את הארץ מגילולים.

ארץ ישראל, מקום שכינתו של הקב"ה ומקום מושב האומה הישראלית צריך להיות נקי וטהור בכל הרבדים, גם ברובד מעשינו אנו ביננו לבין חברינו וגם ברובד של עבודה זרה. לכן, מגיעה צרעת הבית כדי לעזור לבני ישראל לעמוד ביעדים אלו.

מקום העולה והחטאת

ואשימם בראשיכם

סיפור הגאולה הקטנה

הפן הנסתר של התורה

נגעי בתים הוא פלא גדול

הרמב"ן (1194-1270, ספרד וא"י) אומר את הדברים באופן ברור, הצרעת ובכלל זה צרעת הבית נועדה להוציא את מעשי "הכיעור" מן האדם והוצאה זו יכולה להיות דרך הבגדים, הגוף או הבית. הקב"ה משרה את שכינתו בקרב האומה הישראלית, היא לא יכולה להיות מטונפת ומכוערת במעשיה. התכלית שלה היא הפוכה לגמרי לקדש את הקב"ה בעולם. בשל כך, לא יכולה להיות צרעת הבית בארצות אחרות שכן אין זה ארצם של האומה הישראלית ואין זה מקום שכינתו של הקב"ה בעולם הזה :

"וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת זֶה אֵינֶנּוּ בְּטֶבַע כְּלָל וְלֹא הוֹוֶה בָּעוֹלָם, וְכֵן נִגְעֵי הַבָּתִּים. אֲבָל בִּהְיוֹת יִשְׂרָאֵל שְׁלֵמִים לַה' יִהְיֶה רוּחַ הַשֵּׁם עֲלֵיהֶם תָּמִיד לְהַעֲמִיד גּוּפָם וּבִגְדֵיהֶם וּבָתֵּיהֶם בְּמַרְאֶה טוֹב, וְכַאֲשֶׁר יִקְרֶה בְּאֶחָד מֵהֶם חֵטְא וְעָוֹן יִתְהַוֶּה כִּעוּר בִּבְשָׂרוֹ אוֹ בְּבִגְדוֹ אוֹ בְּבֵיתוֹ, לְהַרְאוֹת כִּי הַשֵּׁם סָר מֵעָלָיו. וּלְכָךְ אָמַר הַכָּתוּב : "וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם", כִּי הִיא מַכַּת הַשֵּׁם בַּבַּיִת הַהוּא. וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ נוֹהֵג אֶלָּא בָּאָרֶץ שֶׁהִיא נַחֲלַת ה', כְּמוֹ שֶׁאָמַר : "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה", וְאֵין הַדָּבָר מִפְּנֵי הֱיוֹתוֹ חוֹבַת קַרְקַע, אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יָבֹא הָעִנְיָן הַהוּא אֶלָּא בָּאָרֶץ הַנִּבְחֶרֶת אֲשֶׁר הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד שׁוֹכֵן בְּתוֹכָהּ. וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים דָּרְשׁוּ עוֹד, שֶׁאֵין הַבַּיִת מִטַּמֵּא אֶלָּא אַחַר כִּבּוּשׁ וְחִלּוּק וְשֶׁיְּהֵא כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת שֶׁלּוֹ. וְהַטַּעַם כִּי אָז נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתָּם עֲלֵיהֶם לָדַעַת אֶת ה' וְתִשְׁרֶה שְׁכִינָה בְּתוֹכָם." (רמב"ן, ויקרא יג, מז)

תהליך צרעת הבית יכול להתחיל רק כאשר כל ישראל מיושבים באדמתם ובדעתם, רק כאשר הם מקבלים עליהם לדעת את הקב"ה ואז מסייע להם הקב"ה לנקות את עצמם מהחטאים שלהם וממעשיהם הלא ראויים באמצעות סימנים המגיעים בבית, בבגד ובגוף.

"השפת אמת" (1847-1905, פולין) מסביר באופן נפלא שתכלית האומה הישראלית היא להכניס בדומם, בצומח ובעצמם קדושה. זאת הסיבה שהם נדרשים לנתץ את הבתים של עובדי עבודה זרה ולטהר את המקום באמצעות הכהנים. התכלית של האיש הישראלי הוא להגיע למצב שבו הוא מרגיש את הקדושה בכל השייך אליו ואפילו בעצמים השייכים לו והצרעת באה כדי לסייע להם בתהליך הנפלא הזה ומכיוו שאין עניין להכניס קדושה בבתים אשר לא בארץ ישראל, צרעת הבית נוהגת רק בארץ:

"… אמנם וודאי גוף הענין נגעי בתים הוא פלא גדול והוא אות ומופת על קדושת בנ"י שמביאין קדושה וטהרה גם במקומות מושבותיהם. ויש ללמוד ק"ו דכתיב :"אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה", על החטא שקורות ביתו של אדם מעידין. מכ"ש מדה טובה מרובה שהצדיק צריך להביא הרגשת קדושה בכל השייך אליו וגם בצומח ודומם. והנה בנ"י כן עשו שהוציאו ארץ כנען מיד הטומאה והכניסוהו בקדושה שכשנקרא ארץ ישראל השרה הבורא ית' שכינתו בבהמ"ק. וזה בכלל ובכל מאודך שצריכין להביא לכל הנכסים הארת הקדושה. ומצד זה יכול להיות טומאת נגע צרעת גם בבתים. וזאת הבשורה טובה שיוכלו לתקן כל המקומות ג"כ. והוא באמת מטמוניות. שבכל דבר הגשמיי ביותר. מוטמן בו ניצוצי קדושה ביותר. וגם לפי פשוטו היה נסיון גדול לסתור כל הבניין ע"י שחפץ איש הישראלי להיות שורה קדושה וטהרה במקומו. ובאמת איתא כי המטמוניות מצאו כדי שלא יהיו נפסדין בסתירת הבנין". (שפת אמת, ויקרא, מצורע ג׳, ה')

לחבר עם וארץ

הרב ישכר שלמה טייכטל (1885-1944, הונגריה) נרצח על ידי הנאצים באושוויץ או בדרך לשם, עם תחילת הרצח ההמוני של היהודים הוא משנה את יחסו לארץ ישראל ולציונות וכותב ספר מטלטל בשם "אם הבנים שמחה". קריאה בספר הזה, תלמד לא רק על הצרות והקושי הרב אשר ליווי את כתיבתו אלא את ההבנה העמוקה שמקומו של עם ישראל הוא רק במקום אחד – בארץ ישראל. בספרו הוא מסביר מדוע בצרעת הבית מוזכר "כי תבואו אל ארץ כנען". בניגוד לאמור עד כה שצרעת הבית יכולה להתרחש רק בארץ ישראל, מלמד אותנו "אם הבנים שמחה" שצרעת הבית ניתנת דווקא בארצות הגולה ותכליתה היא לגרום לכל היהודים לעלות לארץ ישראל ולהידבק בה:

"ובזה נראה לפרש מאמר הכתוב : "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" וכבר עמדו חז"ל על לשון "ונתתי" – דמשמע בשורה טובה. אבל בהנ"ל יובן. דהכוונה, דהי"ת מבשר לנו, דבעת שכבר נטמעו בגוים כל כך עד שחושבים ישיבתם בארצות הגולה כאילו יושבים בארץ אחוזתם והסיחו דעתם מלשוב לארץ ישראל, אז יתן הי"ת נגע צרעת בבית ארץ אחוזתם, היינו בארצות הגולה דחשבינהו לארץ אחוזה שלהם יתן הי"ת כמה מיני נגע צרעת, עד שיפקחו עיניהם וידעו מי לך פה ומי לך פה, ויתנו לבם לשוב אל אחוזת אבותינו. וכאשר אנו רואים בימנו, שאחר כל הצרות שהגיעונו, כל אחד ואחד מישראל כוסף וחומד אל ארץ אבותינו, ומה מאוד היה מאושר ומוצלח אם היו מניחים אותו לשוב אליה. וכל זה מעצה עמוקה של אלוקינו ואלוקי אבותינו שחושב עלינו מחשבות טובות, שלא נטמע בארצות הגויים, רק נשוב אל ארץ שנשבע לאבותינו לתת להם ולזרעם אחריהם". (אם הבנים שמחה, עמוד עג)

רק הוא אשר כתב את דבריו בתוך אש התופת של השמדת העם היהודי, יכול לצעוק את הצעקה הזאת. צרעת הבית נועדה להעיר את העם היהודי אשר יתכן ותפס במקום מושבו בגלות כארץ אחוזתו, לגרום לו לפרק את ביתו ולעלות לארץ אבותיו. צרעת הבית תגרום לאדם לכסוף ולרצות לעלות ולהגיע לביתו האמיתי בארץ ישראל.

אני מבקש לסיים בדבריו היסודיים של הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865-1935, ליטא וא"י) המלמדים אותנו על הקשר היסודי והעמוק בין האומה הישראלית לבין ארץ ישראל. אין זו ארץ ככל הארצות, היא לא מטרה ולא חתיכת אדמה, ארץ ישראל קשורה בקשר חייה עם האומה הישראלית :

"אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אֵינֶנָּה דָּבָר חִיצוֹנִי, קִנְיָן חִיצוֹנִי לָאֻמָּה, רַק בְּתוֹר אֶמְצָעִי לַמַּטָּרָה שֶׁל הַהִתְאַגְּדוּת הַכְּלָלִית וְהַחְזָקַת קִיּוּמָהּ הַחָמְרִי אוֹ אֲפִלּוּ הָרוּחָנִי. אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הִיא חֲטִיבָה עַצְמוּתִית קְשׁוּרָה בְּקֶשֶׁר-חַיִּים עִם הָאֻמָּה, חֲבוּקָה בִּסְגֻלּוֹת פְּנִימִיּוֹת עִם מְצִיאוּתָהּ. וּמִתּוֹךְ כָּךְ אִי-אֶפְשָׁר לַעֲמד עַל הַתֹּכֶן שֶׁל סְגֻלַּת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ- יִשְׂרָאֵל, וּלְהוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת עֹמֶק חִבָּתָהּ, בְּשׁוּם הַשְׂכָּלָה רַצְיוֹנָלִית אֱנוֹשִׁית כִּי-אִם בְּרוּחַ ד' אֲשֶׁר עַל הָאֻמָּה בִּכְלָלָהּ, בַּהַטְבָּעָה הַטִּבְעִית הָרוּחָנִית אֲשֶׁר בְּנִשְׁמַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא שֶׁשּׁוֹלַחַת אֶת קַוֶּיהָ בִּצְבָעִים טִבְעִיִּים בְּכָל הָאֳרָחוֹת שֶׁל הַהַרְגָּשָׁה הַבְּרִיאָה, וּמַזְרַחַת הִיא אֶת זְרִיחָתָהּ הָעֶלְיוֹנָה עַל-פִּי אוֹתָהּ הַמִּדָּה שֶׁל רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, הַמְמַלֵּאת חַיִּים וְנֹעַם עֶלְיוֹן אֶת לְבַב קְדוֹשֵׁי הָרַעְיוֹן וַעֲמֻקֵּי הַמַּחֲשָׁבָה הַיִּשְׂרְאֵלִית." (אורות ארץ ישראל א)

צרעת הבית נועדה לסייע לנו לנקות את עצמנו, לנקות את האדמה שאליה אנחנו קשורים בקשר רוחני-אלוקי, שאליה אנחנו קשורים בקשר חיים. צרעת הבית נועדה לסייע לאומה הישראלית לנקות את מעשיהם המכוערים ולטהר את העבודה הזרה הקיימת ביננו. צרעת הבית נועדה לסייע לאיש הישראלי להכניס קדושה גם בדומם ובצומח ובוודאי בעצמו. צרעת הבית נועדה לקרוא לכל יהודי העולם, מקומכם הוא בארץ אבותיכם. אנחנו רק צריכים להבין שאי אפשר להגדיר את היחסים בין העם לארץ כקשר כלשהו, זאת אותה עצמיות, אותה אלוקות.

שנזכה להרגיש באופן הזה ובוודאי לפעול כך. שבת שלום.  

אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".