חיו מן האנשים ההם

באחד הכנסים האחרונים אשר בו זכיתי להשתתף, אירחו בעל תפקיד (לשעבר)- בכיר מאוד במערכת קבלת ההחלטות הביטחוניות-מדיניות של מדינת ישראל. אותו אדם  במשך שנים רבות הוביל את תהליכי קבלת ההחלטות בתחומים אלו והוא בעל ניסיון רב בהבנת המציאות הגיאו-פוליטית והמדינית.

שאלנו אותו מה לדעתו האיומים הגדולים על מדינת ישראל ובמיוחד בהקשר של דה-לגיטימציה על עצם קיומה של מדינת ישראל. כהקדמה לשאלה המורכבת הזאת הוא תיאר מספר איומים גלובאליים. אחד מן האיומים, אשר הולכים ותופסים תאוצה ומשפיעים מאוד על תחום הדה-לגיטימציה בוא אנו עוסקים, הוא איום "הפייק". "תרבות השקר", הפצת הודעות כוזבות, הפצת חדשות וידיעות שקריות, תמונות מפוברקות והחדרתם לרשתות החברתיות ולאתרי החדשות. כל אלו בכוחם להפיל בורסות עולמיות, לפרק חברות ובכוחם לייצר כאוס מדינתי ועולמי.

בימים אלו אני מסיים מספר ימים בחו"ל אשר בהם יצא לי להיפגש עם מספר אנשים המקדישים את חיים לעולם היהודי וחיבור הקהילות הרחבות בצפון אמריקה לשורשי האומה הישראלית. פגשנו לא מעט אנשים אשר שנים על גבי שנים הנושא של שמירה על זהות יהודית ו- "מלחמה" על כל יהודי, היא כל חייהם וזאת משימתם.

זכיתי לשבת לשיחה יותר עמוקה ואינטימית עם אחד מהם. שאלתי אותו – "מאיפה הכוח שלך להתעסק עם זה? יש לך עסקים חובקי עולם, דאגות רבות, בניינים אין סוף,  מאיפה הכוחות שלך ?". הוא אמר באופן ברור : "החזרה לשורשים, להיסטוריה היא האמת. אני יודע שזאת האמת. האמת הזו מחייה אותי, היא זאת שמחזיקה אותי".

פרשת "שלח-לך" היא אחת הפרשיות האהובות עליי, בעיקר בגלל שהיא כל כך מהחיים של כולנו. אנשים, בכירים מאוד בעם ישראל, יוצאים למשימה ונכשלים בה וגוררים את עם ישראל לתקופה מורכבת ולא פשוטה. זה קורה לכולנו, גם מבלי שנהיה בכירים, העניין הוא שאצל המרגלים, אשר יצאו לתור את הארץ, המשימה הייתה משימה לאומית גדולה ולכן הנפילה בשל אי העמידה במשימה היא נפילה לדורות והיא כל כך חזקה.

עוד מהאתר

קרא בשם בצלאל בן אורי

הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ

ומיעוטו עצמן

שלטון הרוב ושלטון העם

שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

קובל אני על ששלחתני

פרשת המרגלים היא פרשיה מורכבת ואני מבקש לעמוד על נקודה אחת קטנה בפרשה:

לאחר הוצאת הדיבה והצלחת משה רבנו לשכנע את הקב"ה שלא להשמיד את עם ישראל באותו הרגע, מבטיח הקב"ה שהיחידים אשר יראו את הארץ המובטחת מגיל 20 ומעלה, הם כלב בן יפונה והושע בין נון:

"אִם-אַתֶּם, תָּבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ–כִּי אִם-כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן….וַיָּמֻתוּ, הָאֲנָשִׁים, מוֹצִאֵי דִבַּת-הָאָרֶץ, רָעָה–בַּמַּגֵּפָה, לִפְנֵי יְהוָה…וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, חָיוּ מִן-הָאֲנָשִׁים הָהֵם, הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ". (במדבר יד, כח-לח)

מעבר להבטחה זו, התורה מודיעה כמה פסוקים אחרי שכל המוציאים את דיבת הארץ מתו במגיפה. מפסוקים אלו בבירור שכלב ויהושע נותרו בחיים. ראשית, הקב"ה הבטיח זאת באופן ברור ושנית, הם לא הוציאו דיבה. אז מדוע אם כן, בוחרת התורה לציין באופן מפורש: "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, חָיוּ מִן-הָאֲנָשִׁים הָהֵם"?

רש"י (1040-1105, צרפת) מלמד אותנו שכוונת התורה היא לומר לנו שכלב ויהושע קיבלו את חלקם של המרגלים בארץ ישראל והקימו את הנחלות שהיו מיועדים למרגלים והחיו אותם ולכן כותבת התורה " חָיוּ מִן-הָאֲנָשִׁים":

"ויהושע וכלב … חיו וגו'. מַה תַּ"ל חיו מן האנשים ההם? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנָּטְלוּ חֶלְקָם שֶׁל מְרַגְּלִים בָּאָרֶץ וְקָמוּ תַחְתֵּיהֶם לַחַיִּים". (רש"י על במדבר יד', לח׳)

בתחילת הפרשה, בטרם החטא, המרגלים מוגדרים במונח מכובד מאוד: "כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה". (במדבר יג, ג). רש"י במקום מלמד אותנו שבטרם החטא אותם אנשים היו חשובים וכשרים : "כָּל אֲנָשִׁים שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן חֲשִׁיבוּת, וְאוֹתָהּ שָׁעָה כְּשֵׁרִים הָיוּ".

"האלשייך הקדוש" (1508-1593, טורקיה וצפת) מביא בפירושו מספר אפשריות לתוספת של התורה במילה "וחיו". אחד מהם הוא שכלב בן יפונה ויהושע בן נון קיבלו את חלקם של המרגלים בעולם הבא, אשר עד לאותו רגע היו כשרים, וזה היה עבורם חיות גדולה שכן אנשים אלו היו להם זכויות רבות :

"או יאמר במה שידענו כי כל אדם יש לו חלק בגן עדן וחלק בגיהנם. זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם. ועוד זה יאמר אחר אומרו "וימותו לפני ה'" שהוא כמדובר שאבדו חלקם בחיים בעולם העליון המתייחס לפני ה'. אמר א"כ מה נעשה מחלקם אשר להם למעלה ? הלא הוא כי ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו אותו החיות אשר היו לאנשים ההם. וזה אומרו "חיו" כי חיים על חייהם ניתן להם מן האנשים ההם. והוא אושר גדול כל מה שסיגלו בתורה ומצות כל ימיהם ומה גם ע"פ רז"ל האומר על פסוק כלם אנשים כי צדיקים היו באותה שעה". (תורת משה,  במדבר יד, לח)

בפירוש אחר של "אלשיך הקדוש" הוא מסביר שהתורה באה להדגיש לנו שגם כלב וגם יהושע היו מיועדים לחטוא אף הם בחטא המרגלים. הסיבה שהם ניצלו מהחטא, ולכן נותרו חיים, היא בגלל שכלב הלך לקבל "זכות אבות" במערכת המכפלה ומשה התפלל על יהושע ואף שינה את שמו וזה עמד להם.הביטוי שמשתמש בו "אלשיך הקדוש" הוא שהם "היו כגוססים וחיו" :

"או יאמר במה שידענו שהצדיק קרוי חי והרשע קרוי מת. ובזה יאמר כי שני אלו בלבד חיו. אך השאר בחייהם מתו. ובמה שכתבנו כי שני אלה היו מעותדים לחטא יאמר ראה חסדיו ית'. כי היו כגוססים וחיו. זה בתפלת משה. וזה בזכות האבות. ועכ"ז העלה עליהם ה' כאלו הם מעצמם עשו". (תורת משה,  במדבר יד, לח).

כאשר משה רבנו מתפלל עליך שתצליח במשימה, זאת זכות עצומה והיא עובדת. תפילות של משה על אנשים אחרים מתקבלת. כלב בן יפונה הולך מיוזמתו, חוזר לשורשים ולמקורות לקבל כוחות, מתדבק באבות האומה וזה מה שמציל אותו. אור החיים הקדוש (1696-1743, מרוקו וא"י) מסביר על פסוק קודם בפרשה את ההשפעה העצומה של חיבור לשורשים, לאבות, למסורת, להיסטוריה – איזה כוחות היא מביאה לאדם :

"ועבדי כלב, וטעם שאני קורא אותו עבדי הוא עקב פירוש שכר אשר הייתה רוח אחרת עמו, שהגם שיהושע גם כן לא ניאץ ה' עם המרגלים, אף על פי כן, זה היה לו סיבה תפלת משה הצילתו מיצר הרע ומכוחותיו, שהם המרגלים, לבל יטעוהו. מה שאין כן כלב שנכנס בגדר סכנת יצר הרע וחברתו הרשעה, ותחל רוח רעה לפעמו. והראיה שהלך ונשתטח על קברות האבות, והוא אומרו רוח אחרת עמו ואף על פי כן וימלא אחרי, פירוש השלים אחר רצונו יתברך, ודקדק לומר בדרך זה, לצד שיש באדם ב' יועצין יועץ רע ויועץ טוב ללכת אחרי ה', והוא השלים ומילא אחרי חלק ה'… וזה אינו ביהושע, כי לא הייתה רוח אחרת עמו להטעותו מדרך השכל, כי משה מנעו". (במדבר יד, כד).

כלב חוזר לאבות האומה הישראלית, הוא מתדבק בהם וניצל. הוא מקבל כוחות מהאבות, מהשורשים להגיד לא וללכת בעצת הטוב. הוא מקבל את הכוחות ללכת אחרי האמת שלו, גם אם היא נגד החברים שלו וגם אם הוא בדעת מיעוט וגם אם כל העם מבקש לרגום אותו באבנים. לא מעניין אותו, כאשר הוא מבין מאיפה הוא בא, לאן הוא מחובר יש לו עוצמה וכוח להגיד את האמת ולא להתבייש בה ולא לפחד מאמירתה ומהעמידה על האמת.

שני הענקים שהזכרנו, אשר שניהם זכו שלשמם יצורף התואר "קדוש", "אור החיים הקדוש" ו- "אלשיך הקדוש", ממשיכים ומסבירים, על הפסוקים בהם פתחנו את הדברים,  את המלחמה על האמת ואת המלחמה על, לא תאמינו, מלחמה ב- "פייק".

"אור החיים הקדוש" מציין שהסיבה שהתורה ציינה שיהושע וכלב "חיו" באופן אקטיבי היא כדי לומר לנו שהסיבה היחידה שהם חיו, זה בגלל שהם אמרו את האמת ולא הוציאו את דיבת הארץ. אלמלא זה, על אף צדקותם והיותם אנשים גדולים ועצומים, הם היו מתים במגיפה אשר נגזרה על כל מי שהיה מגיל 20 שנה ומעלה :

"ויהושע בן נון וגו' חיו וגו'. לא היה צריך לומר אחר שפרט הכתוב ואמר האנשים מוציאי דבת הארץ רעה הא למדת שלא מתו אלא אותם שהוציאו דבה רעה, עוד למה הוצרך לומר מן האנשים…..ותירץ רב אחא שלא נגזרה גזירה לא על פחות מכ' ולא על יותר מס' עד כאן. והנה ממה שלא תירץ הגמרא שיאיר היה צדיק גמור הראת לדעת כי צדקת הצדיק לא הצילתו מהגזרה ההיא, והוא מאמר הכתוב ויהושע וגו' חיו וגו' פירוש טעם שחיו הוא להיותם מן האנשים ההולכים לתור היא שעמדה להם, אבל אם לא היו מהתרים והיו נשארים בכלל ישראל היתה באה הגזירה גם עליהם הגם שהם צדיקים גמורים לצד שהיו למעלה מעשרים כשיצאו ממצרים ולמטה מספר". (אור החיים על במדבר יד, לח)

על אף היותם צדיקים גמורים, יהושע וכלב לא היו שורדים את המגיפה, אם לא היו דבקים באמת ואומרים אותה. אם הם לא היו מהתרים את הארץ, הם היו מתים עם כולם ביחד ולא היו ניצלים.

"אלשיך הקדוש" אומר לנו משהו נפלא בפירושו השלישי על המילה "חיו". אלמלא כלב ויהושע היו נשארים בחיים, היו יכולים בני ישראל לומר שהמוות של האנשים היה בגלל מחלה שהייתה בארץ ישראל ולא בגלל הוצאת דיבת הארץ. היו יכולים בני ישראל להפיץ מידע לפיו המוות של המרגלים היה בעקבות מחלה שהגיעה מהתיור בארץ, לשקר ולעוות את המציאות באופן כזה שכל האמת הייתה נעלמת. לכן, מדגישה התורה שאנשים אלו "חיו", הם חיו כדי להילחם ב-"פייק", כדי להראות את האמת שהמוות של המרגלים היה אך ורק בגלל הוצאת דיבה ולא בגלל מחלה מסתורית מארץ ישראל:

"ויהושע וכו'. אחר אומרו שיבואו אל הארץ מי לא ידע שחיו. אך היה מקום לבעל דין לחלוק ולומר כי אולי לא היתה דבה אם היתה אוכלת יושביה ח"ו. ומה שלא מתו אלו הוא כי בה קנו חולי נסתר אשר מתו בו אחרי בואם כמקרה הולכי דרכים שקונים חולי ונשרש בם ומתגלה בהגיעם אל מחוז חפצם וימותו בו. לזה אומר שלא יתכן כי הלא ויהושע בן נון וכו' חיו עם היותם מההולכים לתור ומה נשתנו אלו אלא שהוא יתברך משלם לאיש כמעשהו". (תורת משה – אלשיך, במדבר יד', לח)

האמת היא מנוע פעולה חזק ועצום, בתנאי שהיא ברורה ובהירה לאדם ושהאדם מחובר אליה. האמת היא היכולת לבנות מציאות שתאיר את העולם ולא תפרק אותו על ידי הפצת שקרים. בתוך זה עלה לי עוד רעיון מהחיים שאני פוגש בתקופות האחרונות. התורה בעצם מבקשת לומר לנו באופן בהיר – אדם "חי" הוא רק אדם שהולך עם האמת, נאבק עליה ונלחם עליה. אדם "חי" הוא אדם שלא מפחד, כי הוא מחובר לשורשים האמיתיים שלו. אדם "חי" הוא אדם שהאמת מניעה אותו והוא לא בנוי על שקרים, בדיות, פיברוקים והסטות. זה אדם "חי". אלו האנשים "החיים". האמת בכוחה להחיות אותנו, גם פיסית וגם נפשית ורוחנית.

שנזכה להיות דבקים באמת ובעיקר להילחם עליה ולא לפחד.