לבלתי רום לבבו

זכיתי כמה פעמים במהלך תפקידיי לפגוש את נשיא המדינה, באירועים כאלו ואחרים. פעם אחת אפילו זכיתי להיכנס לחדרו של הנשיא לשעבר ראובן ריבלין, עם מספר מצומצם של אנשים, לפני אחד האירועים שקיימנו בבית הנשיא. כל פעם מחדש התפעמתי והתרגשתי מהפשטות של הנשיא. נכון שיש לו בית יפה, בגדים נאים ורכב שרד – אבל רואים על פניו את הפשטות, את הצניעות, את העממיות. הוא פשוט נשאר בן אדם. 

פרשת שופטים מכילה מצוות רבות שנוגעות לאופן שבו מתנהל עם – מערכת המשפט, האכיפה, דרך היציאה למלחמה וכיוצא בזה. מערכת כללים וציוויים שאמורים להסדיר את המערכות השונות בתוך העם עצמו ובין עם ישראל לקב"ה. אחת מהמערכות היא המלוכה, מינוי מלך בעם ישראל:

כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ…רַק, לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים, וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם …וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד…וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. … לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול, לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל. (דברים יז, יד-כ) 

משה אומר לעם ישראל, לפני כניסתם לארץ, שעוד יבוא היום שבו הם יבקשו למנות עליהם מלך בשר ודם ככל הגויים. עבור היום שבו זה יקרה, משה מפרט את הציוויים הנוגעים למינוי מלך ואת כללים שבהם הוא חייב לעמוד. לימים זה אכן קרה, ובתקופת שמואל הנביא (בערך 1,100 שנים לפני הספירה) העם פנה לשמואל הנביא וביקש למנות מלך:

בהמשך נשוב למלך שמינה שמואל, אך בינתיים מתברר לנו לשם מה חשובים הציוויים והכללים שמפורטים בפרשתנו. תכליתם היא לאפשר לעם ישראל למנות עליהם מלך ככל הגויים, ועם זאת לשמור על חוקי התורה ושהמלך לא יסור מדרך ה'.

המלך מצווה בשלושה איסורים: לא להרבות בסוסים, לא להרבות בכסף וזהב ולא להרבות בנשים. בנוסף, הוא מצווה לכתוב לו את ספר משנה תורה, כך שספר התורה יהיה צמוד אליו כל העת. התכלית של הציוויים הללו היא לגרום שהמלך יהיה כל הזמן במצב של: "לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול". זאת הדרך היחידה שבה מלך יוכל להאריך ימים על ממלכתו.

אפשר להבין מדוע מלך ישראל, שממונה בידי הקב"ה באמצעות נביאי ה' (שמואל ואחרים), חייב לשמור על מצוות התורה, ואסור לו לסור מן המצווה ימין ושמאל. זאת התכלית של המלך, למלוך על העם ולנהל את הממלכה בדרך ה'. אבל מדוע מציינת התורה דווקא "לבלתי רום לבבו מאחיו"?

אין לגיטימציה לרוממות הלב

ראשית יש להבין מהי "רוממות הלב". הרמב"ן עומד על העניין ומסביר את מהות הציווי: 

"לבלתי רום לבבו מאחיו" – רמז בכאן בתורה איסור הגאות, כי הכתוב ימנע את המלך מגאות ורוממות הלב, וכל שכן האחרים שאינן ראויים לכך, כי בראוי להתרומם ולהתגדל יזהירנו להיות לבבו שפל ככל אחיו הקטנים ממנו. כי הגאווה מידה מגונה ונמאסת אצל האלוהים אפילו במלך, כי לה' לבדו הגדולה והרוממות, ולו לבדו התהילה ובו יתהלל האדם. כעניין המבואר על יד המלך שלמה (משלי טז ה): תועבת השם כל גבה לב… 

רוממות הלב היא איסור גאווה, והתורה מבקשת זאת למנוע מהמלך. ולא רק מהמלך, אלא גם מכולנו, מכל אחד ואחד בעם ישראל. הרמב"ן לומד קל וחומר מהציווי שניתן למלך, וכותב שאם התורה ציוותה זאת על המלך, כל שכן שכל מי שמעמדו נמוך יותר – אל לו להתנהג בגאווה וברוממות הלב. זו מידה מאוסה שהקב"ה אינו יכול לקבל אותה ולהשלים איתה.

אכן, לאחר שהעם מבקש מלך משמואל, הקב"ה בוחר בתור המלך הראשון את שאול, שכאשר באים להמליך אותו הוא "נחבא אל הכלים": 

וַיַּקְרֵב שְׁמוּאֵל, אֵת כָּל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּלָּכֵד, שֵׁבֶט בִּנְיָמִן. .וַיַּקְרֵב אֶת-שֵׁבֶט בִּנְיָמִן, לְמִשְׁפְּחֹתָו, וַתִּלָּכֵד, מִשְׁפַּחַת הַמַּטְרִי; וַיִּלָּכֵד שָׁאוּל בֶּן-קִישׁ, וַיְבַקְשֻׁהוּ וְלֹא נִמְצָא. וַיִּשְׁאֲלוּ-עוֹד, בה' הֲבָא עוֹד, הֲלֹם אִישׁ. וַיֹּאמֶר ה', הִנֵּה-הוּא נֶחְבָּא אֶל-הַכֵּלִים. וַיָּרֻצוּ וַיִּקָּחֻהוּ מִשָּׁם, וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם; וַיִּגְבַּהּ, מִכָּל-הָעָם, מִשִּׁכְמוֹ, וָמָעְלָה. (שמואל א י, כ-כג) 

דרכו הידועה של הרמב"ם קובעת שיש תמיד לבחור את דרך האמצע, לא להקצין לשום כיוון – לא לכאן ולא לכאן. אבל בשתי דעות (כלומר, מידות) אסור לאדם ללכת בדרך האמצע, אלא רק בדרך הקיצונית המנוגדת להן – גאווה וכעס: 

מי שהוא בעל חמה – אומרים לו להנהיג עצמו שאם הוכה וקולל לא ירגיש כלל… ועל קו זה יעשה בשאר כל הדעות: אם היה רחוק לקצה האחד, ירחיק עצמו לקצה השני, וינהוג בו זמן מרובה עד שיחזור לדרך הטובה, והיא מידה בינונית שבכל דעה ודעה.

ויש דעות שאסור לו לאדם לנהוג בהן בבינונית, אלא יתרחק עד הקצה האחר – והוא גובה הלב, שאין הדרך הטובה שיהיה האדם עניו בלבד, אלא שיהיה שפל רוח, ותהיה רוחו נמוכה למאוד.  (רמב"ם הלכות דעות ב, ג-ה)

רבי יצחק אברבנאל מסביר מדוע איסורים אלה, על גאווה ועל סטייה מדרך ה', ניתנו למלך דווקא, וכיצד על המלך לנהוג: 

לבלתי רום לבבו מאחיו, רוצה לומר, כי בהיותו מלך, טבע השררה והמלכות יפתוהו להתגאות, ולזה הוצרך להזהיר אותו ולצוות עליו בייחוד ליראה את ה' אלהיו ולהשפיל את יצרו, כדי שלא ירום לבבו מאחיו ולא יתגאה במלכותו… ואמר שמלבד מה שראוי למלך לעשות הדברים האלה מצד עצמם, להיות תכלית האדם שבעבורו נברא היראה והעבודה האלהית, הנה הוא ראוי שיעשה זה גם כן לתקוות השכר, והוא שבזה יאריך ימים על ממלכתו. כי בהיות המלך עובד את אלהיו ומכבד עמו ומנהיגו בנחת מבלי גאווה, יהיה אהוב למעלה ונחמד למטה, ויאריך ימים על ממלכתו. 

מלך ישראל, מנהיג ישראל, נשיא המדינה וכל בעל תפקיד מכובד ובכיר – בידיהם כל ההצדקות שבעולם להתגאות. מי לא יכול להתגאות שהוא נוסע בשיירה של כמה רכבים עם מאבטחים, וגר בבתים יפים ומכובדים? אבל דווקא הם, וקל וחומר אנחנו שאין לנו במה להתגאות, מצווים על איסור רוממות הלב. הענווה והצניעות של המנהיג מעידות על כבוד כלפי עמו, וזאת הדרך להיות אהוב למעלה ונחמד למטה. אנחנו יכולים להבין היום כמה הדברים של רבי יצחק אברבנאל מוחשיים ונכונים. 

הגאווה היא מידה הרסנית שיכולה להוביל את האדם למעשים נוראים, מתוך תפיסה של "אני ואפסי עוד". את זה מצווה אותנו התורה לעקור מהיסוד, וגם נדמה שיש לנו לגיטימציה להתגאות במשהו – לדעת שאין לנו. זאת לא דרך ה', זאת לא דרך בני אדם. לא משנה מה תפקידנו, מה מעמדנו, מה יכולתנו ועד כמה אנשים תלויים בנו – בואו נישאר פשוט בני אדם.

——————————————-

אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".