עינים לנו לראות את האמת

אני מרגיש שאנחנו חיים בתקופה היסטורית של בירור האמת, המציאות מתבהרת וכולם רואים אותה באופן בהיר וברור. עשרות שנים אמרו לנו שארגוני טרור כמו חיזבאללה, חאמס ודומיהם, אם רק ירצו יכסו את הארץ ולא נוכל לעמוד בזה. שנים אמרו לנו שאם רק נעז להתגרות באיראן, כל המדינה תושמד ואל לנו אפילו לחשוב על מהלך כזה. עיוורון ותבוסתנות מוחלטים. המציאות הוכיחה את ההפך הגמור.

בשבועות האחרונים עוד ועוד פרשנים ויודעי דבר ניסו לומר לעם ישראל, אין לנו אומץ, יכולת ועוד אלף סיבות לתקוף באיראן. אף אחד לא איתנו ואין לנו מסוגלות. המציאות הוכיחה אחרת, יכול נוכל לה. עם ישראל חזק, איתן ויציב. עיוורון הנובע מתוך אינטרס.

בשנים האחרונות יש קבוצות אנשים שצועקים ומנסים לומר לנו שמדינה יהודית עברה מן העולם. אנחנו צריכים מדינת כל אזרחיה או לפחות רק מדינה דמוקרטית ובטח לפני יהודית. ניסיון לקעקע בכל דרך אפשרית את הזהות היהודית השורשית והיסודית שהיא נשמת אפה של האומה הישראלית. מאז תחילת המלחמה, אנו עדים לגלים עצומים של התחברות לקב"ה וליהדות, כל אחד בדרך שהוא בוחר, אבל אין ניתוק. ההפך, רוב העם רוצה את הקב"ה, משתוקק אליו. גם האמת הזאת תסתיים להתברר באופן מוחץ, בדיוק כמו שסוגיית איראן התבררה. 

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל: אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה

נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן

כי שמו אברהם…

יוציאם ויביאם בהנהגה עליונה

במרכזה של פרשת "קרח" אשר נקרא השבת עומדת המחלוקת הידועה בהיסטוריה של העם היהודי -"מחלוקת קרח ועדתו", עליה אומרים חז"ל שמחלוקת שאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. המחלוקת אומנם קרויה על שמו של "קרח", אבל גם על שם "עדתו". חלק מעדתו היו שני "כוכבים" שקוראים להם דתן ואבירם.

משה רבנו, האיש שהתורה העידה עליו רק לפני שתי פרשיות ש- "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב, ג) מבין היטב עם מי יש לו עסק, עם קרח בן דודו, אשר מבקש לעצמו כהונה ולוויה. הוא גם מבין שאצל דתן ואבירם זה משהו אחר, הם לא יכולים לבקש לעצמם כהונה ולוויה, כי הם משבט ראובן, אז אותם מנסה משה להניא מהמחלוקת ולשכנע אותם שאין זה עניינם:

"וישלח משה לקרא" – לפי שלא היה כשאר הדברים שיאמר לאחרים, אלא חשב להוכיחם ולהזהירם כדי שיחזרו בהם, והם לא קבלו אבל אמרו לא נעלה". (מדרש אגדה, במדבר טז)

דתן ואבירם, אשר היו כבר עמוק במחלוקת, עונים תשובה אשר הולמת את עוצמות הקנאה והשנאה שהיו בהם כלפי משה, בהמשך נברר מה דרישתם ומה מקורה:

"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה. הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי־תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם־הִשְׂתָּרֵר. אַף לֹא אֶל־אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן־לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה". (במדבר טז, יב-יד)  

הרשב"ם (1085-1158, צרפת) מלמד שתשובתם של דתן ואבירם ממוסגרת בביטוי הפותח וסוגר את התשובה, "לא נעלה", ובאמצע פרטי התשובה :

"לא נעלה – לפיכך לא נעלה אליך. כלל ופרט וחזר וכלל לא נעלה אמר תחלה ואחר כך פירש למה וחזר וכלל לפיכך – לא נעלה". (רשב"ם על במדבר טז, יד)

דתן ואבירם מסרבים בתוקף להגיע למשה וקובעים "לא נעלה", מה המשמעות של תשובה זו, הרי משה לא ביקש מהם לעלות לשום מקום, הוא ביקש מהם לבוא? למה הם מתכוונים שהם אומרים להם "לא נעלה" ?

הרב עדין שטיינזלץ (1937-2020, א"י) מסביר שהביטוי הזה המשמעות שלו היא אנחנו לא מקבלים את המרות והסמכות שלך ולכן לא נגיע אליך, אנחנו לא נעלה אליך לדין או למשפט או לבירור, שכן אנו כופרים בסמכותך :

"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב על מנת לשוחח אתם באופן אישי. וַיֹּאמְרוּ: לֹא נַעֲלֶה שכן אנו כופרים בסמכותך". (במדבר טז, יב)

בד"כ כאשר הולכים לבית הדין או למקום שבו יש סמכות גבוה יותר, הביטוי "עליה" יכול להתאים לתיאור הסיטואציה. עולים לדין, עולים למשפט בעצם אומרים דתן ואבירם, אנחנו כופרים בסמכותך המשפטית, לא מכירים בהנהגה שלך.  

רבי יוסף בכור שור (המאה ה- 12, צרפת) מסביר שמשמעות הביטוי הוא, אנחנו לא מחזיקים ממך אדם גדול, אתה לא רלוונטי. אנחנו צודקים, אנחנו תובעים את המגיע לנו ואתה לא מספיק גדול כדי שנגיע אליך :

"ויאמרו לא נעלה. אחת שאין אנו צריכים הכהונה, כי אנו יודעים שהדין עמנו ועוד שאין מחזיקים אותך לגדול שנלך אליך כי מאיזה טעם תהיה שר עלינו בשביל שהרעתה לנו תהיה לראש". (בכור שור, במדבר טז, יב)

אנחנו לא מבינים מאיפה השררה שלך עלינו, זה מסביר את התשובה המפורטת שלהם, "כי תשתרר עלינו גם השתרר". למשה רבנו, איש האלוקים, אומרים דתן ואבירם אין אנו מחזיקים אותך לגדול – איזה עיוורון.

אחרי נמכר גאולה תהיה לו

נוח לך ליתן זמם על פיך ולא לפסוק

בניית בית המקדש בימינו

קרא בשם בצלאל בן אורי

הרש"ר הירש (1808-1888, גרמניה) מסכם את החלק הזה בצורה יוצאת דופן :

"…דתן ואבירם מרדו ישירות במשה; מטרתם הייתה להפסיק את מנהיגותו המדינית. האיבה למשה – הישירה או העקיפה – הייתה הדבק שאיחד את שתי הסיעות. משום כך רצה משה לדבר עם דתן ואבירם בפני עצמם, אך הם השיבו: "לא נעלה". במענה זה הם ביטאו, בעוקצנות בוטה, את כל השנאה שרחשה בלבם. "שלח לקרא ל־" אינו מורה על צו שיצא מפי ממונה שמעליו; אין כאן הזמנה למשפט או להבהרה, אלא הזמנה. אולם "עלה" מציין לא רק הליכה למקום יותר גבוה, אלא גם הליכה למקום רם וחשוב, לאדם שתופש עמדה גבוהה, לאיש רם מעלה, ובייחוד הוא מורה על הליכה לבית דין: "ועלתה יבמתו השערה", "וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר". משה קרא להם בדרך ידידותית וביקש מהם לבוא אליו. אך הם פירשו את קריאתו כציווי וכפקודה, וענו: לא נעלה אל ה"אדון"! הווי אומר, לא נקבל ממנו פקודות. לא כל הימנו להורות לנו לבוא אליו. אין לו זכות לתת פקודות". (רש"ר הירש, במדבר טז, יב)

המדרש מלמד אותנו שכוונת הדברים היא שהפה של הרשעים מכשיל אותם. הם קבעו בפיהם "לא נעלה" ובאמת הם ירדו למטה ולא הצליחו לצאת מהסיטואציה של המחלוקת ולהתעלות למעלה. מבלי להיכנס לנושא יותר מידיי, מלמדים אותנו חז"ל כלל חשוב "ברית כרותה לשפתיים", מה שאנחנו מוצאים מפינו יכול להיות מתורגם במציאות וכמה צריך להיזהר בדיבורנו :

"וַיִּשְׁלַח משֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם, אַף הֵם עָמְדוּ בְּרִשְׁעָן וְלֹא נִזְקְקוּ לַהֲשִׁיבוֹ: וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה, הִכְשִׁילָם פִּיהֶם לָרְשָׁעִים, וּבְרִית כְּרוּתָה לַשְֹּׂפָתַיִם, שֶׁמֵּתוּ וְיָרְדוּ לִשְׁאוֹל תַּחְתִּית לְאַחַר שֶׁיָּרְדוּ חַיִּים שְׁאוֹלָה". (במדבר רבה יח, י)

אור החיים הקדוש (1696-1743, מרוקו וא"י) מסביר שמשה הציע להם מעלה בדמות  לדבר איתו ביחידות, לחלוק להם כבוד וכך לנסות להורידם מהמחלוקת. משה הציע להתייחס אליהם באופן חשוב ומכובד והם סירבו לקבל כבוד ממשה, סירבו לעליה:

"לא נעלה וגו' המעט וגו'. אומרו לא נעלה, לפי מה שפירשתי שנתחכם משה לעשות להם מעלה לדבר עמהם ביחוד אמרו אין אנו חפצים במעלה זו שאתה מחשיב אותנו לשלוח אחרינו, גם נתכוונו במאמר זה לומר שהגם ששליחות זה יהיה להנאתם לעשות להם איזה כבוד ומעלה אף על פי כן לא נעלה, מואסים הם אותה המעלה אשר תבא להם ממשה…. העיני וגו' לא נעלה. פירוש בוחרים ניקור עיניהם ממעלה אשר יובטחו בה ממנו, בזה גילו עוצם הפלגת השנאה אשר שנואה טובת הצדיק אצלם יותר מניקור עיניהם". (אור החיים, במדבר טז, יב-יד)

דמיינו מלך, ראש ממשלה, רודף אחריך לדבר איתך, מבקש ממך לבוא לדבר איתו  ביחידות, זאת תחושה אדירה של כבוד ודתן ואבירם העדיפו לנקר את עיניהם מאשר לקבל כבוד זה, עד היכן הגיע שנאתם.

הכלי יקר (1550-1619, צ'כיה) מסביר שדתן ואבירם היו בטוחים, כנראה כי זה מה שמניע אותם, שמשה רבנו הולך להציע להם משרה נחשקת ונעלה ושוחד כדי שיפרשו ולכן הם עונים לו – "לא נעלה" למשרה חשובה ולא ניקח שוחד:

"וביאור העניין שמשה שלח אחריהם לדבר על לבם דברי שלום, והמה חשדו את משה שלכך שלח אחריהם לפי שהם גדולים והעיקר במחלוקת זה ורוצה משה ליתן להם איזו מינוי של שררה דרך שחד כדי שיסתלקו מן המחלוקת ואז ממילא יסתלקו כולם, ע"כ השיבו למשה לא נעלה. לא נקבל ממנו דרך שחד שום מעלה ושררה, וע"ז אמרו העיני האנשים ההם תנקר. כי השוחד יעור". (כלי יקר, במדבר, טז יב)

חוסר חיבור בסיסי למציאות וחוסר הבנה מיהו משה רבנו. שילוב של חוסר הבנת המציאות מחד ורדיפה אחרי השררה והאינטרס מנגד, מביאים אדם להעדיף ניקור עיניים מלפעול על פי האמת ולברר אותה.

וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה

לא תוכל?

מדוע דווקא מקרא ביכורים מסיימת את מצוות ספר דברים?

אולי אוכל נכה בו

רבי אברהם אבן עזרא (1089-1167, ספרד) מביא שני הסברים. האחד הוא שיתכן שאוהל מועד ומקום מושבו של משה היה מבחינה טופוגרפית במקום גבוה יותר משאר המחנה ולכן מבחינה טופוגרפית כדי להגיע למשה הם צריכים לעלות ומכאן תשובתם. ההסבר השני של אבן עזרא נוגע לעבודת השם שבהם :

"לא נעלה. יתכן שהיה אהל מועד בתוך המחנה במקום גבוה על כן מלת העלו מסביב או מי שילך לעבודת השם או אל המקום הנבחר יקרא עולה". (אבן עזרא על במדבר טז, יב)

דתן ואבירם מצהירים אנחנו לא עולים למקום הנבחר על ידי הקב"ה, אנחנו לא בוחרים בקב"ה, אנחנו בוחרים בעצמנו, בוחרים במחלוקת. נקראנו למקום השכינה ואנחנו יודעים שהגעה לשם, משמעה עליה רוחנית, התאמצות רוחנית, עבודת ה' ממש ואנחנו מצהירים באופן ברור "לא נעלה". כמה הקנאה, השנאה והמחלוקת מסמאים עיניהם, ליבם ומעוותים מחשבות של אנשים. קוראים לך לעלות למקומו של הקב"ה ולהרוויח את העולם ואתה מכריז "לא נעלה", כי אתה מונע מדרישות אישיות.

המלב"ים (1809-1879, אוקראינה) מתאר מה הם דורשים ומה היה גורם להם לעלות אל משה ולהיענות לבקשתו. אם היה מגיע משה עם הצעה כלשהי שתענה לדרישתנו כיאה לשבט ראובן הבכור, היינו עולים למשה, אבל הוא לא מסוגל לענות על אף אחד מדרישותינו:

"וישלח משה דתן ועבירם שעיקר מחלוקתם היה על שנטלה הבכורה מראובן, והם לא רצו בכהונה גדולה, כאשר שמעו תשובת משה שהיה רק להפיס דעת קרח ור"נ איש לברר מי שיהיה הכ"ג, הלכו לבתיהם, ושלח משה אחריהם לפייסם ג"כ ולהפרידם מעדת קרח, ויאמרו לא נעלה, אמרו אליו הנה תלונתנו הוא על הבכורה שנטלה מראובן, ובזה נכללו שני דברים [א] שמצד שהוא בכור ראוי לשבט ראובן המשרה והקדימה שזה ניתן ליהודה, [ב] שראוי שינתן לו פי שנים בנחלת הארץ שזה ניתן ליוסף… וכשקורא אותנו מוכרח שיפצה אותנו באחת משתי אלה, שיתן לנו איזה שררה או שיוסיף לנו חלק ונחלה בארץ, וכ"ז אין בידו לתת לנו עד שהעליה אליו יהיה בחנם כמו שיבאר… אף ואם נקוה שתתפשר עמנו להיות לנו נחלה בארץ שני חלקים המגיע מחלק הבכורה, והנה אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו ואיך תתן לנו נחלת שדה וכרם באשר אין תקוה כלל שנבוא אל הארץ, וא"כ אחר שאין לך שום דבר להתפשר בו על שאלתנו, א"כ מה שאתה קורא לנו שנבוא אליך הוא רק להוליכנו במחשך ולהטעות אותנו הנה תוכל לרמאות את העם אשר אין עינים לו לראות אבל אנו עינים לנו לראות את האמת…ולכן לא נעלה". (במדבר טז, יב-יד)

דתן ואבירם נעולים, יש להם אינטרס מאוד ברור והאינטרס הוא זה שמניע אותם והוא זה שמתדלק את השנאה ומחייה את המחולקת. הם רוצים הכרה בהיותם בכורים, הם רוצים פי שניים מכל ישראל. ככה בדיוק נראה אדם אשר רודף אחר השררה ודורש את היותו בכור מבטן, אדם שמונע מאינטרס אישי צר ואינו מסוגל לראות את המהלך האלוקי הרחב, את ההנהגה האלוקית בארץ. הוא רואה את עצמו ואת מה שמניע אותו.

הדבר החמור בתוך הדבר הזה שהם אומרים למשה, כל העם חשוך, העם לא מצליח לראות, אבל אנחנו, אנחנו יש לנו ראות בהירה ונקייה, אנחנו רואים את האמת.  כמה עיוות, כמה רלוונטי להיום. קומץ אנשים המונעים משנאה וליבוי המחלוקת, כאלו שרק אינטרס אישי צר וממוקד מניע אותם, בטוחים שהראייה שלהם היא הבהירה, היא הנכונה, היא האמת. היא ואין בלתה. הם דבקים בה, גם כאשר קוראים להם לעלות למקום ה'. כמה חבל, אנחנו עוד יכולים להתעורר.

שנזכה להתעורר, לראות את האמת ולא לפחד ללכת בדרך האמת, גם אם יש קומץ של אנשים שצועקים אחרת. האמת סופה להתברר ובצורה חזקה.

שבת שלום.

אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".